« לדף הראשי | יוזמה מסוג אחר » | עוד קצה של אותו קרחון » | דווקא אפשר להגיד לא ליוזמה כזאת » | גם וגם » | ללא נייר ... אבל עם למידה » | ניידים בכיתה - זה כן אפשרי » | גם כאן יש יתרון לתקשוב » | הרבה מעבר לטכנולוגיה » | זה לא בא מהאוויר » | אם בפעם הראשונה זה נשמע טוב ... » 

יום ראשון, 22 בפברואר 2009 

מבט נוסף על יוזמת הסלולאר

הדיווח בניו יורק טיימס בנוגע לכנס על למידה באמצעות טלפונים סלולאריים שעליו כתבתי לפני מספר ימים לא הלהיב אותי (בלשון המעטה). תוכנית הכנס, כמו גם הדף באתר הכנס שעוסק באפשרויות של מתן חסות, רק הוסיפו לתחושה שמדובר הרבה יותר בעסקים מאשר בלמידה. ובכל זאת, כאשר נתקלתי בשמו של אליוט סולוואי (Soloway) ברשימת המרצים בכנס, חשבתי שאולי בכל זאת יש בו משהו.

סולוואי הוא פרופסור באוניברסיטה של מישיגן שבנוסף לפעילות בתחום הפיתוח הטכנולוגי מעורב מאד במתרחש בבתי הספר בעיר דטרויט. כבר שנים רבות הוא מעורב בעניינים הקשורים לתקשוב בחינוך, ובמשך רבות מאלה הוא טוען שמחשבי כף-יד הם הכלי המתאים לקידום התקשוב בחינוך. (מומלץ להאזין להרצאה שסולוואי נשא בשנת 2002 ב-MIT על ערכם החינוכי של מחשבי כף-יד.) אין זה פלא שסולוואי מעורב בכנס כמו Mobile Learning ’09, ועצם העובדה שהוא כן מעורב בו נותן (בעיני, לפחות) מידה של כבוד לכנס שאחרת נראה כלא יותר ממהלך שיווקי.

לאחרונה, בסמוך לכנס, התפרסמו, כנראה שלא במקרה, מספר כתבות (די קצרות) בעניין סלולאריים בחינוך. כתבה אחת, ב-Campus Technology מספרת על פיתוחים חדשים שבהם סולוואי מעורב:
Engineers at the University of Michigan have developed software aimed at turning cell phones into educational tools for K-12 students. Why? According to developer Elliot Soloway, cell phones cost a fraction of what a laptop costs but can do just about anything a laptop can do. As an added bonus, students are already bringing the devices to school with them.
בהמשך מצטטים את סולוואי:
This is the beginning of the future.... The future is mobile devices that are connected. They're going to be the new paper and pencil.
אפילו אם הגורם המניע של כנס Mobile Learning ’09 הוא הרצון של חברות הסלולאר למכור יותר מכשירים, קשה להתווכח עם הקביעה הזאת. בכתבה נוספת ב-Physorg.com (שכנראה ניזונה מאותם מקורות של הכתבה ב-Campus Technology) מורה בתיכון מתאר כיצד בעזרת טלפונים סלולאריים הוא יכול לעודד את הלמידה. גם כאן מצטטים את סולוואי:
Soloway says this type of hands-on, reinforced learning is only possible when each student has his or her own device.

"People ask why every child needs a computer and why can't students just share," Soloway said. "Well, do you share pencils?"
אם באמת נוכל לשים בידי כל תלמיד "עפרון" אישי שיעשה כל מה שמחשב נייד יכול לעשות, אולי באמת נראה את השינויים שלהם ייחלנו, אבל לא ראינו, כאשר הצעדנו את התלמידים שלנו למעבדת המחשבים של בית הספר לשיעור מול המחשב. כמו-כן, כאשר כל תלמיד יגיע לבית הספר עם "עפרון" אישי כזה, ציפיותיו הלימודיות יהיו אחרות, ודרכי ההוראה שלנו יצטרכו להשתנות.

כל פעם שטכנולוגיה כלשהי נכנסת לחינוך מישהו מרוויח. במשך שנים רבות המוציאים לאור של ספרי הלימוד הרוויחו, וכבר התרגלנו לרווחים הגדולים של יצרני החומרה והלומדה למיניהן. אז אפילו אם אינני מתלהב מהרעיון שחברות ענק יחדרו לתוך בתי הספר, חברות הסלולאר הן רק האחרונות בשרשרת ארוכה של גורמים פרטיים שמזהים שוק נאה ומנסים לנצל אותו. ולפחות יש ערך חינוכי אמיתי במה שיש להם למכור.

תוויות:

הכתוב כאן לוקח אותי חזרה אל סוף שנות השבעים, בהן הייתי תלמידה בתיכון. היו כבר מחשבונים אישיים, אבל מאחר והם היו יקרים מאד ולא שווים לכל כיס ולכל נפש, המשכנו ללמוד לחשב לוגריתמים בלוח לוגריתמים של נייר, ובזבזנו המון זמן יקר וחשוב על למידת מיומנות שלא קדמה את החשיבה שלנו ולא נשאר ממנה זכר כיום. אני מאמינה שכהסוללרים יהיו זולים ומאד זמינים ולכל ילד יהיה אותם בכיתה, נאלץ להפרד מעוד מספר מיומנויות שהדור הבא לא יכיר ונפנה זמן למיומנויות חדשות. אני מאמינה שהעתיד כבר כאן, בקצות אצבעותינו!

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates