לפעמים אני נתקל במאמרון שגורם לי לגרד בראש ולשאול את עצמי "מה קורה כאן?". ועלי להודות שלפעמים אני שמח שזה קורה לי, אפילו אם הסיבה לכך לא כל כך מוצדקת. מידי יום רשימת המאמרונים שעליהם אני רוצה לכתוב הולכת וגדלה. כמעט כל מאמרון ברשימה ראוי להתייחסות רצינית ומעמיקה (אם יש בכלל העמקה במסגרת של בלוג). אבל עכשיו קיץ, וצריכים טיפה של חופשה, ואפילו קצת קלילות, ואילו המאמרונים ברשימה שלי מבקשים ניתוח רציני. ולכן, אף על פי שנושאים כבדי משקל הראויים להתייחסות רצינית מחכים לכמה דברי חוכמה-למחצה משלי, הפעם בחרתי לכתוב על מה שבעיני אי אפשר לכנות אחרת מאשר קוריוז.
ג'ודי בראק כותבת, שוב ושוב, על כיצד הרשת משנה את החינוך. היא מביאה דוגמאות של מקורות מידע איכותיים ברשת שבאמצעותם מורים ותלמידים יכולים להעשיר את תהליך הלמידה. היא משוכנעת שהנגישות של המקורות האלה תחולל שינוי במערכות חינוך. ציינתי בעבר שאני מזדהה עם החזון הזה של בראק, ודווקא בגלל זה אני מתייחס למאמרונים שלה בספקנות מרובה. אני מתרשם שבראק חושבת שדי בגישה חופשית לאוצרות המידע שברשת כדי להפוך כל תלמיד לצמא-דעת שגומע את המקורות שנמצאים במרחק של קליק אחד או שניים. אני חושש שההתלהבות של בראק יוצרת הגזמה נוראית, הגזמה שלא פעם גובלת בגיחוך, ואני ממשיך לקרוא אותה כמין אזהרה לעצמי לא ליפול לאותה מלכודת של פשטנות.
במאמרון מלפני שבוע בראק מתייחסת לפן טיפה אחר של הרשת.
היא כותבת על כיצד הרשת יכולה לסייע בהערכה. היא מסבירה שכלי ההערכה המסורתיים העריכו את התלמיד ביחס לעמיתיו לכיתה. לעומת זאת, בעזרת הרשת התלמיד נמצא במרחב הערכתי חדש, וטוב יותר: עכשיו הוא יכול להתחרות, ולהימדד, מול תלמידים אחרים בכל מקום בעולם. היא כותבת:
The future online system will let a student anywhere take a test for Algebra 1, for example, and be scored against everyone else — in the world! — who takes it. The setting where this will happen is the emerging global network of learning individuals who are interlinked as individual nodes.
כדי לחזק את הטענה הזאת היא מביאה קטע
מכתבה באתר WebWire שמדווחת על טכנולוגיות חדשות שמאפשרות לתלמידים ולסטודנטים להבחן דרך האינטרנט. היא מצטטת בחיוב את דבריו של מפתח מערכת מקוונת של מבחנים:
We have improved the system by adding live certified proctors, real time audio/video using TokBox, technical assistance, practice exams, identity authentication, and the ability to assist exam-takers by remotely controlling their computers during an exam.
הדברים האלה, וההתלהבות של בראק כלפיהם, מעוררים מספר תהיות. השיטות המתוארת בכתבה של WebWire מהוות, אולי, תשתית חזקה למבחנים אחידים כלל עולמיים, אבל גם בלי הטכנולוגיות החודרניות האלו מערכים של מבחנים עולמיים כבר קיימים. האם "שיטה מקוונת עתידית" באמת נחוצה? והשאלה הזאת, כמובן, משנית לשאלה משמעותית הרבה יותר – האם מערך עולמי באמת רצוי? האם האפשרות למדוד את הישגיו של תלמיד נגד כל תלמיד אחר (בעולם, לא פחות!) תסייע לאותו תלמיד ללמוד, להרחיב את ידיעותיו, להשתמש בעושר האדיר של מקורות ברשת שבראק עצמה מהללת פעם אחר פעם?
כאשר בראק מתארת את מערך ההערכה העולמי היא משתמשת במינוח הרשתי הכל כך אהוב עליה – התלמידים הם "צמתים אינדיבידואליים" אבל הם בכל זאת "מקושרים" זה לזה. אבל מינוח שיונק מרשתיות איננה יכולה לכסות על הריקנות החינוכית שבתשתית התפיסה שהיא מאמצת. לצערי, ההתלהבות של בראק מהרשתיות מעוורת אותה לעובדה שבעצם החינוך הולך לאיבוד כאן לחלוטין.
תוויות: הערכה, רשתיות
אני מסכימה איתך. איך שהוא נראה לי שהגברת הזאת חיה בבועה ולא מכירה תלמידים אמיתיים.
נשלח ע"י:
ביילע | 03 אוגוסט, 2009 15:52