« לדף הראשי | מעבר למליצות » | פנימי וחיצוני - גם וגם » | מילה טובה על הסח הדעת » | It Takes Two » | געגועים לנוסטלגיה? » | יש גישת ביניים » | מצטער, אבל לא כך משכנעים אותי » | זה לא כל כך פשוט » | מי ירוויח מספרי לימודי דיגיטאליים? » | ישנן צרות גדולות יותר » 

יום ראשון, 4 ביולי 2010 

עד כמה גדולה התרומה?

בכנס EdMedia 2010 שנערך בטורונטו לפני שבוע אחד ממושבי העוגן היה דיון סביב הטענה ש:
Use of Social Media and Networking is Contributing to the Attainment of Significant Educational Goals in Ways that Suggest Even More Powerful Future Impact
ג'ון דרון, מ-Athabasca University שבקנדה הציג את העמדה בעד הטענה הזאת, ואילו ניל סלווין, חוקר של מדיה חברתית באוניברסיטה של לונדון, הציג את העמדה הנגדית. בפתיחת דבריו סלווין הבהיר שהסיכויים שמאזיניו יסכימו עם עמדתו קלושים. (דבריו של סלווין מופיעים ברשת, אך עד לכתיבת המאמרון הזה לא הצלחתי למצוא את דבריו של דרון.) בהומור שוודאי נועד לרכך את ההתנגדות כלפיו סלווין הצהיר:
I realize that this is a very ‘tough gig’. The offer to fly halfway around the world to oppose this seemingly unassailable motion at this undeniably god-forsaken time to this technologically-attuned audience was too ludicrous a proposition to turn down. When the conference organizers informed me that everyone in the room would have a mobile voting device in order to instantaneously tell me how much they hated my arguments, then I was doubly determined to make it here. After all, what have I got to lose … except for my pride, my professional reputation, future book sales and chances of ever working this side of the Atlantic again?
סלווין מבהיר שהוא איננו מתנגד לטכנולוגיות חדשות בחינוך, כולל מדיה חברתית. אבל הוא מדגיש שעד עכשיו הדיון בנושא ניזון יותר מאמונות ומהעדפות מאשר מעדויות ברורות:
it is astonishing how much of the recent debate around social media and education appears to be driven by belief, speculation, anecdote and personal experience rather than recourse to actual evidence.
לדעתו של סלווין עד היום אין למדיה החברתית תרומה משמעותית על השגת מטרות חינוכיות, וזאת בעיקר מפני שהשימוש בה די מצומצם. מי שנשאר בתוך הבועה של העוסקים בתקשוב בחינוך אולי מתרשם אחרת, אבל זהו רושם מוטעה. סלווין טוען שבעצם רק מעטים מכירים את הכלים האלה, ואפילו אצל אלה שכן מכירים אותם, השימוש בהם מסתכם באופן כמעט בלעדי בעדכון הסטאטוס ב-Facebook ובחיפוש מידע בוויקיפדיה. בנוסף:
Even when individuals are making use of social media in more ‘active’ and desirable ways, it seems to be nigh on impossible to ‘prove’ any discernible ‘contribution’ or ‘effect’ on learning.
סלווין מביא מספר סיבות על מנת לחזק את דעתו שחסידי המדיה החברתית בחינוך מפריזים בהשפעתה על החינוך. לדעתו אין התאמה ברורה בין מה שכלי האינטרנט החדשים האלה מאפשרים לבין מה שרוב הציבור מבין כמטרות החינוך. הוא מדגיש שלא פעם אלה שמצדדים בשימוש בהם נמשכים אליהם כי הם חושבים שכך אפשר לקדם גישה חינוכית שאיננה הגישה הרווחת בבתי הספר של היום:
the clear appeal of social media for many educational technologists is that these applications, tools and services correspond with wider beliefs about the value of learning that is interactive, learner-centered, social, authentic, more decentralized, plural and collaborative and so on.
נדמה לי ששתי הנקודות האלו קולעות בצורה די כואבת לבעיה די מרכזית של קהילת התקשוב בחינוך (קהילה שאני חלק ממנה). אנחנו מניחים שהשימוש בכלים בהם אנחנו דוגלים הרבה יותר נרחב מאשר הוא באמת, ואנחנו מבקשים להשתמש בכלים האלה על מנת לקדם תפיסה חינוכית שבמקרים לא מעטים נמצאת בניגוד לתפיסה של המערכות שבתוכן אנחנו פועלים. אבל לאור זה מעניין להביא את התוצאות של הצבעה מקוונת שנערך אחרי הדיון בכנס EdMedia 2010. מתברר ש-57% מהמשיבים הסכימו עם עמדתו של סלווין לעומת 43% שהסכימו עם עמדתו של דרון. יכול להיות שהנתון הזה מראה שיש התפכחות מסויימת אצל העוסקים בתקשוב בחינוך בנוגע להשפעת הכלים האלה. אבל בעיני נתון אחר הרבה יותר משמעותי: בסך הכל רק 14 אנשים השתתפו בהצבעה המקוונת. אולי אפילו אצל העוסקים בתחום כלי כמו הצבעה מקוונת איננו כלי מוכר.

אני מזדהה עם חלק גדול מהביקורת של סלווין. לו נוכחתי בכנס EdMedia 2010 נדמה לי הייתי מצביע עבור העמדה שהוא הציג בדיון, גם אם הלב רוצה אחרת. עם זאת, גם אם נכון להיום תרומת המידה החברתית להשגת מטרות חינוכיות משמעותיות קטנה בהרבה ממה שהייתי רוצה, אין זה אומר שלא צריכים להמשיך לעודד את השימוש בה. אינני בטוח שיש דרך אחרת לשכנע אנשי חינוך אחרים שהיא ראויה לשימוש נרחב יותר. כמו-כן, רק עם השימוש בה יהיה נרחב יותר יש סיכוי שיום מן הימים היא תצליח להשפיע לטובה על התפיסות החינוכיות הרווחות.

תוויות: ,

זמן זמן - כמעט לא מכיר מהפיכות שלא התחילו מהמתחילים ..
תזכורת מהעבר הקרוב והרלוונטי גם Web2.0 לא היה מוכר להרבה אנשים לפני ההייפ הגדול (חלק עוד לפני שבכלל קראו לזה Web2.0).
עם זאת אני נזכר בהרצאה בכנס של מיט"ל משבוע שעבר שבו נתקלתי ב"מחקר" שהוצג ע"י פרו' ממרכז הארץ בנוגע למוכנות הסטודנטים לקריאה דיגטלית - המחקר שכלל כ140 אנשים למיטב זכרוני לא כלל אנשים בעלי אמצעי קריאה דיגטליים (ששונים מלפטופ/מחשב) - עצוב אך לא עקב העובדה שלרובם אין אלא שיש יומרה לעשות מחקר (להריץ שאלון) שכזה לאנשים שאינם בעלי אמצעים מתאימים .
איפשהו ומתישהו כולנו נתקדם זה יהיה כשגם המורים עצמם יהיו אלא שכבר גדלו עם האמצעים ואז השימוש/ניסוי וטעייה יבואו לפני המתודלוגיה לדעתי.

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates