במשך השנתיים האחרונות, שלי בלייק-פלוק התמיד בכתיבת הבלוג שלו,
Teach Paperless, בתדירות מעוררת פליאה. בבלוג, שנפתח בפברואר 2009, יש יותר מ-800 מאמרונים. עם זאת, בחצי השנה האחרונה קצב הפרסום של בלייק-פלוק ירד מאד. החודש נראה שהוא חוזר לפרסם במרץ, אם כי הבלוג עבר שינוי, ועכשיו עשרה אנשי חינוך נוספים משתתפים בכתיבתו. השבוע,
בלייק-פלוק עצמו פרסם מאמרון שמתייחס
לכתבה בניו יורק טיימס שאליה התייחסתי במאמרון הקודם שלי כאן. הוא כותב בעקבות פנייה של קורא ששאל אותו אם הוא מסכים עם הקביעה של לארי קובן שבמקום להשקיע במכשירי iPad, חשוב יותר להשקיע בהכשרת מורים.
בלייק-פלוק מסכים ... חלקית. הוא טוען שבעבר הצטיידות בתי הספר במחשבים לא באמת תרמה הרבה ליצירת תהליכי למידה משמעותיים. לעומת זאת, היום, כדמדובר ב-iPad, המציאות הדיגיטאלית שונה לגמרי – כל אחד יכול להיות מחובר מכל מקום. הוא מדגיש שאין זה עניין של הכנסת עוד מחשבים לתוך בית הספר. בנוסף, הוא איננו רואה את השימוש במכשירים כאלה בראש ובראשונה כמשהו שקשור למערכת החינוכית:
The mobile-connected world isn't a new ed tech gimmick. It's a cross-cultural societal shift. And I'm not blind to the fact that that shift itself has got a lot of money riding on it; but our personal feelings about how culture is changed don't change the fact that culture is changed. Too often we try to raise a barrier between the classroom and the world; I think that defeats the potential of either to grow.
וכאשר יותר ויותר הגבולות בין העולם הגדול לבין הכיתה מתטשטשים, הציפיות שלנו מהמורים גם צריכות להשתנות. וזה, כמובן, משפיע על הדרך שבה מכשירים את המורים:
I don't want to spend money "training" teachers how to do the things that educational institutions are currently doing. Rather, I want to develop teachers who are comfortable and savvy moving education forward into a future where the physical and the digital are augmented in a variety of ways; where schools themselves are mobile and hybridized environments merging the digital and the f2f in teaching things relevant to the lives and futures of their students' potential and authentic experience in a globalized world; and where the point of education is not simply to pass a test or get a job, but to empower individuals and community in celebrating creativity, innovation, beauty, and human capacity.
כידוע, אינני חסיד של אמירות פופוליסטיות כגון "העולם הגלובאלי". בנוסף, סביר להניח שלארי קובן עשוי לטעון (בצדק) שאין חדש בחזון של בלייק-פלוק, ושעם כל טכנולוגיה חדשה היה מי שטען שסוף-סוף אפשר יהיה להגשים מטרות חינוכיות שלא הושגו לפניה. אבל על אף הביקורת הזאת, עלי להודות שהגישה של בלייק-פלוק נראית לי. היא מחדדת את הבעייתיות שבאמירות של המורים והמהנלים שצוטטו בכתבה בטיימס. אותם מורים ומנהלים התלהבו מהטכנולוגיה, אבל הם הציגו צרות אופקים מדאיגה בנוגע ליכולת של הטכנולוגיה הזאת להשפיע על תהליך הלמידה, ונדמה לי שהם בכלל לא התייחסו לשאלה של מה חשוב ללמוד היום.
לא פעם בדברים שבלייק-פלוק כותב יש תחושה של תמימות לגבי הדרך שבה מערכות חינוכיות פועלות (אם כי הוא מורה בכיתה ומיישם הרבה ממה שעליו הוא כותב). אבל אם צריכים לבחור בין חזון תמים לבין התלהבות עיוורת מכל טכנולוגיה חדשה, ברור במה אני בוחר.
תוויות: טכנולוגיה, פני החינוך, שימוש בבתי ספר
נהניתי לקרוא את הפוסט שלך, הוא היה מעניין מאוד. לדעתי, קשה עדיין לשפוט כיצד תשפיע הטכנולוגיה החדשה על האופן שבו לומדים הילדים, אולם שאלה שהיא בעיניי יותר משמעותי היא כיצד משפיעה הטכנולוגיה על הדרך שבה הילדים חושבים. אני כרגע בעיצומה של קריאת הספר: "המוח הגמיש". אחת הטענות שעולות בספר זה, שבעיניי היא נראית הגיונית, היא כי השינוי בשיטות הלימוד משנה את הדרך שבה המוח הצעיר מתפתח. זה בתורו משפיע על כל האספקטים בהתנהגות שלנו כבוגרים - הילדים מתפתחים עם מערכת יכולות שונה לגמרי (זה אחד ההסברים האפשריים לעלייה שאנו עדים לה בהפרעות למידה, קשב וריכוז). שינויים אלה משפיעים על דמות החברה האנושית - כיצד הם ישתקפו בדמות הבוגר? איך זה ישפיע על המערכות המובילות את החברה כגון עולם המדע, או הפוליטיקה לדוגמה? לפני שאנו מאמצים בחום שיטות חדשות ללמוד, עלינו לנסות ולהבין אם השיטות עצמן לא יביאו אותנו למקומות שליליים.
נשלח ע"י: אנונימי | 25 ינואר, 2011 15:38