האינטרנט מעמיד אותנו מול מתח מתמיד בין הנצחי לבין החולף. מצד אחד, אנחנו לומדים שעלינו להיזהר בהעלאת מידע אישי לרשת מפני שהאינטרנט איננו שוכח דבר, ואילו מצד שני אנחנו מגלים שכלים תקשוביים שעליהם אנחנו התרגלנו ועליהם סמכנו נוטים להעלם, ואיתם המידע ששמנו בהם. גם אם תחושת הבטן אומרת שאי אפשר לצפות שכלי זה או אחר יישאר איתנו לעד, קל מדי להתנהג כאילו כך המצב. וכאשר אנחנו פתאום מגלים (משום מה, זה תמיד "פתאום") שכלי כזה הוא בן חלוף, אנחנו לא רק מופתעים, אלא גם נחרדים – כיצד נסתדר בלעדיו. בסוף השבוע הזה התבשרנו שאחד הכלים שעליהם ממש למדנו לסמוך עתיד להעלם.
במהלך סוף השבוע הופיעו ברשת דיווחים רבים על הכוונות של Yahoo! לסגור את
Delicious, האתר לסימניות "חברתיות" שהחברה רכשה לפני חמש שנים. עד לכתיבת המאמרון הזה Yahoo! כבר הספיקה להבהיר שהיא איננה מתכוונת לחסל את Delicious, אלא שהיא מקווה למצוא לו בית חדש (במילים אחרות, כנראה למכור אותו). ובכל זאת, רבים היו מדוכדכים בעקבות ההודעה הראשונה. כתבות רבות הזדרזו להציע תחליפים, ואחרות אפילו הסבירו כיצד להעביר סימניות שנמצאות ב-Delicious לשירותים אחרים. היו גם שהציעו שצעד ההגיוני ביותר הוא להפסיק לסמוך על אחרים ושהמקום העדיף לשמירת סימניות על הרשת הוא על גבי בלוג אישי. דווקא מפני שיש לי נסיון עם "פתרון" כזה (
אל קצה ה...) אני יכול לקבוע שעל אף היתרונות שבו, הוא לוקה בחסר בעניין מאפיין מרכזי וחשוב ביותר של Delicious, ואפילו מצביע על אי-הבנה בסיסית לגבי המאפיין הזה – המאגר האדיר שנבנה כתוצאה משיתוף ציבורי. כלי אישי פשוט איננו אותו הדבר.
חלק ממה שקסם ב-Delicious (ואני מבקש סליחה שאני מתייחס אליו כאן בלשון עבר, למרות שאני די משוכנע שיימצא פתרון והכלי ימשיך להתקיים) הוא הפשטות שבו. בגלל זה
הופתעתי לקרוא באתר Webmonkey ש:
Under Yahoo’s leadership Delicious ceased to be innovative. Delicious remains a useful service, but it hasn’t really improved on its original features in almost half a decade.
לא תמיד חובה לחדש, ולא ברור שהיה צורך להוסיף מרכיבים נוספים לכלי הזה. אין זה אומר ש-Delicious היה מושלם, אבל לא פעם "כל המוסיף גורע", ונדמה לי שכך המצב עבור Delicious. הכלי לא התיימר להיות אולר שוויצרי, אלא למלא צורך מאד בסיסי, אם כי גם צורך שרבים בכלל לא ידעו שיש להם. על זה
כתב מרשל קירקפטריק בבלוג ReadWriteWeb. הוא ציין שחמש שנים אחרי הרכישה של Yahoo!, יש אנשים שרק עכשיו מתחילים לתפוס את הערך של מידע של משתמשים שבאופן פאסיבי מתפרסם ברשת, מידע שנעשה זמין לכל פרט שיכול להתאים אותו לצרכים האישיים שלו:
Tell an everyday person they can put their bookmarks online, making them accessible from any computer via a service like Delicious, and they are often amazed.
Tell them they can then see other bookmarks that other people have tagged with the same categories - and they begin to see another world, a world where the Web is social and interconnected, where we all benefit from the trails of data created by one another's everyday use of the Web.
דבריו של קירקפטריק מחדדים את מה שהיה מיוחד כל כך ב-Delicious. הוא לא היה "רשת חברתית". הוא לא דרש מהמשתמש להיות "חבר" של מישהו אחר כדי להרוויח ממה שהמישהו האחר הזה עשה. בעידן של שייכות וחברות והגדרות שונות של רמות שיתוף, Delicious הזמין אותנו, המשתמשים, לעשות משהו בסיסי ביותר – לסמן דפים בסימניות/מועדפים שלנו, ובסך הכל להוסיף תוספת זעירה – תגים שמאפיינים את הדפים האלה (ואולי גם להוסיף תיאור כללי אודות הדף). את כל היתר הכלי עשה בשבילנו. והוא העניק לנו בחזרה גישה לסימניות של מאות אלפי אנשים אחרים, כאשר הניווט בתוך הסימניות האלה היה לא רק קל מאד, אלא גם מותאם לצרכים. לא נדרשנו להשקיע מאמצים מיוחדים כדי לעזור לאחרים – עשינו זאת תוך כדי עזרה לעצמנו. לא נדרשנו לחשוף מידע על עצמנו - הכרנו אחרים לפי איכות וכדאיות הסימניות שהם שמרו, וידענו את שמם רק אם הם רצו בכך. שיתוף הפעולה היה תועלתי, ובכל זאת חשנו קירבה אל אנשים שהיה ברור שלעולם לא נפגוש. במידה לא קטנה, מדובר בכלי שבמיוחד התאים לחינוך.
עם יתרונות כל כך פשוטים וברורים כאלה, ראוי מאד שיימצא דרך שהכלי ימשיך לשרת אותנו.
תוויות: כלי ווב 2.0, כלים חברתיים
תודה על הפוסט התומך. בעיני זה הכלי הטוב ביותר לשיתוף בעולם יישומי המדיה החברתית. אני מאוד אצטער אם הוא ייסגר.
הנה, כתבתי על הכלי הזה לא מכבר: http://bit.ly/aAkqBn
כל טוב
נשלח ע"י:
Yigal Chamish | 19 דצמבר, 2010 21:11
יגאל, תודה! שמחתי לקרוא את הסקירה שלך על הכלי. כדי להקל על אחרים לקרוא אותו, אקשר אליו כאן. עלי לציין שהופתעתי לגלות את התגובה שלך רגעים ספורים אחרים ההעלאה. אמנם ידוע לי שקישורי ה-RSS למאמרונים בבלוגר יוצאים כבר עם השמירה הראשונה, ובכל זאת, כמעט הגבת לפני הפרסום.
אבקש כאן גם להביא מדבריו של נדב שהגיב דרך הבאז של גוגל והעיר הערה מאד חשובה בעיני: "נראה לי שזה חלק ממיומניות המאה ה 21... להחליף שרות אחד בשני, מידיי פעם". תודה גם לו.
נשלח ע"י:
יענקל | 19 דצמבר, 2010 21:52