בשבח (אבל לא יותר מדי) הבלוג
ההרהור הזה עולה בעקבות מאמרון חדש של דין שרסקי – בבלוג שלו, וגם במרחב שמוקדש לחינוך ב-Huffington Post. שרסקי מכריז שהוא מכיר דרך פשוטה ומהירה לשפר את ההוראה של מורים:
האם שרסקי מתכוון לזה ברצינות? האם בעיניו הדבר עד כדי כך פשוט? שרסקי כותב שכאשר הוא התחיל ללמד, לפני בערך 20 שנים, הוא קרא מסמכים רבים בנושא פיתוח מקצועי שפורסמו על ידי המחוז שלו. לרוב הוא לא הקדיש לאלה תשומת לב מרובה. אבל הוא מציין שמונח אחד תפס את עינו – Reflective Practitioner. שרסקי כותב:
When I discovered blogs almost five years ago, I soon figured out what that term meant. Since that occasion I have sat down to write close to 1,000 pieces of reflection. While not all would be considered deep, most take me anywhere from 30 minutes to several hours to craft. It may not always look like it, these are generally borne out of the times I spent observing, thinking and working in classrooms. The reflective writing has been valuable but definitely the nearly 4,000 comments have been even more of a learning experience. This is the single best professional development experience I've had.
אבל גם אם קיים קורלציה בין הכתיבה לבלוג לבין איכות ההוראה של המורה הכותב, אין זה אומר שהראשון הוביל לשני. יכול להיות שמורים שמרבים לכתוב הם פשוט מורים טובים יותר מאלה שאינם כותבים הרבה. יכול להיות שהמורים שמתמידים בכתיבה לבלוג עושים זאת מפני שהם כותבים על הצלחות, ואילו מורים שאינם מצליחים מחליטים שאין טעם להמשיך לכתוב. על אף העובדה שאני מאד רוצה להסכים עם שרסקי (ואפילו יש לי תחושת בטן שהוא צודק), אני בטוח שאפשר לחשוב על עוד כמה הסברים שאינם דורשים קשר סיבתי בין הכתיבה לבלוג לשיפור בהוראה.
כזכור, שרסקי מציין את התגובות הרבות להן הוא זוכה לדברים שהוא כותב כמרכיב חשוב בשיפור ההוראה שלו. הוא אפילו כותב שהתגובות הן "more of a learning experience" מאשר הכתיבה עצמה. לאור זה חשוב לציין שרוב הבלוגרים החינוכיים אינם זוכים למספר רב כל כך של תגובות. אפשר לקבוע במידה לא קטנה של בטחון שלרוב הגדול של המורים שכותבים בלוגים יש רק קומץ קוראים, ושהרוב מאלה הם קוראים פסיביים.
קומיקס מהאתר Reality Check שאליו הגעתי דרך טים סטאמר ממחיש היטב את המצב הזה: אישה מביטה בבעלה ששוקד על המקלדת, ושואלת: "אם אתה כותב בלוג ... ואף אחד לא קורא אותו, האם הוא עדיין בלוג?".
תגובה (-;
נשלח ע"י: חנן כהן | 22 נובמבר, 2010 07:47
הי ינקל!
לא התנסיתי בכתיבת בלוג כמורה. אך כסטודנטית במרכז ללימודים אקדמאיים, אני רואה בחלט ברכה בעמלי, הכתיבה בבלוג מסייעת לי לחדד נושאים מסויימים, לערוך רפלקציה, לחשוב מחדש, להבנות מחדש ולהבין יותר את הנלמד!
אני מניחה שמורים העושים שימוש בכלי זה בשיתוף תלמידיהם זוכים ללמידה שונה, מאתגרת ומעניינת יותר ויוצרים אינטראקציה חיובית בינהם לבין התלמיד המתמשכת מעבר למקום ולזמן!
נשלח ע"י: שלומית רדניק | 23 נובמבר, 2010 06:21
ג'יי
האם זה אומר שכל מי שכותב בלוג משפר את המקצועיות שלו?
נשמע מעט נאיבי...
בלוג מתעד מחשבות, מחצין אותן אבל בין זה לבין שיפור הדרך ארוכה.
נשלח ע"י: Unknown | 25 נובמבר, 2010 07:53
מינה, נדמה לי שגם אני הרמתי כאן גבה באותו עניין.
נשלח ע"י: יענקל | 25 נובמבר, 2010 08:45
המשכתי את הרמת הגבה שלך... למתיחת פנים...
והתכוונתי לאותם אנשי מקצוע שכותבים בלוג ואינם מורים, רופאים, טכנאים , הוגים ועוד בתחומים אחרים אין ציפייה לשיפור מקצועי עקב כתיבת בלוג.
נשלח ע"י: Unknown | 25 נובמבר, 2010 20:58