« לדף הראשי | אין מוקדם או מאוחר בבלוגוספירה » | שימו לב לתשומת הלב » | צילום אחד מספר יותר מסיפור אחד » | אין חובה ללכת עד לקצוות » | לגלות את מה שמצפים לגלות? » | למה התקשוב חייב להמציא את הגלגל? » | כישור אחד שכן קשור למאה שלנו » | אותי זה מעודד קצת פחות » | טעימות קטנות מהנעשה בכיתות » | לומדים תוך כדי? » 

יום שני, 8 בנובמבר 2010 

אם בטכנולוגיה מדובר ...

האם אנחנו (שוב) מגלים שההשקעה היקרה בתקשוב איננה מה שיציל את החינוך? האם המטוטלת של התקשוב החינוכי שוב זזה לכף החובה? מינה גזית הפנתה אותי לכתבה באתר Slate שבוחנת את המאפיינים של בתי הספר הטובים בעולם. לפי אמנדה ריפלי, מחברת הכתבה, מתברר שהנוכחות של טכנולוגיות תקשוב מתקדמות איננה אחת מאלה. במידה מסויימת, מוזר שלא נתקלתי בכתבה בכוחות עצמי. חיפוש על קטעים בכתבה דרך גוגל מראה שמקשרים לכתבה ב-Slate כמעט 100 פעמים, כולל במספר בלוגים שאני נוהג לקרוא. אבל הייתי כנראה עסוק בעניינים אחרים, ולא הגעתי לכתבה הספציפית הזאת.

מתברר שמאפיין חשוב במיוחד של בית ספר טוב קשור לגיוס המורים – במדינות שלהן ההישגים הלימודיים הטובים ביותר במבחנים בין-לאומיים 100% מהמורים באים מהשליש העליון של בוגרי האוניברסיטה. בארה"ב, לעומת זאת, רק 23% מהמורים באים מהשליש העליון. אין ספק שיש כאן נתון מאד משמעותי, אם כי רצוי לזכור שלא כולם מסכימים שהמדד לחינוך טוב הוא ההישגים במבחנים בין-לאומיים. בנוסף, ריפלי משבחת בתי ספר charter בארה"ב על ההישגים שלהם, ואפילו מציינת שמאפיין מרכזי בהוראה בבתי הספר האלה הוא השינון. אין ויכוח על כך שהשינון יכול לשפר תוצאות במבחנים, אבל יש ויכוח חריף על הערך החינוכי של ההוראה הזאת.

לפי ריפלי, כיתות במדינות עם התלמידים עם ההישגים הטובים ביותר אינן משופעות בטכנולוגיה, אלא:
They look, in fact, a lot like American ones—circa 1989 or 1959. Children sit at rows of desks, staring up at a teacher who stands in front of a well-worn chalkboard.
יתכן מאד שזה נכון, אם כי רצוי לזכור שכך נראות הרוב המכריע של הכיתות בעולם. הכותרת במאמרון בבלוג של ג'ואן ג'ייקובס שמצטטת מהכתבה של ריפלי מכריזה שה: World’s best classrooms are low-tech אבל משום מה ג'ייקובס איננה מוסיפה שגם בכיתות הגרועות ביותר בעולם אין הרבה תקשוב. חשוב להדגיש שריפלי איננה "מגלה" שפחות טכנולוגיה מובילה ליותר הישגים, אלא שהטכנולוגיה לבדה איננה מבטיחה חינוך מוצלח. הבעיה שבגילוי הזה היא שהיום, עשור לתוך המאה הנוכחית, קשה למצוא מישהו שעוסק בתקשוב בחינוך שאיננו יודע זאת.

ריפלי מצטטת מורה אחת שטוענת שהמקרן הוא הטכנולוגיה הנחוצה לה ביותר מפני שבלי המקרן היא צריכה להפנות את הגב לכיתה כדי לכתוב על הלוח. ריפלי מפרשת:
The oldest technology in the room is the one that helps her the most with a fundamental human skill—presenting material while staying connected to every student in the room, watching who is getting it and who is not, without having to turn to write on a chalkboard.
אם הסיבה היחידה שבגללה התקשוב אמור להכנס לכיתה היא כדי לסייע ב-"הצגת החומר" לתלמידים בצורה יעילה, גם אני מוכן לוותר על עליו. ניצול מוצלח של תקשוב חייב להתבסס על ראייה חינוכית רחבה יותר.

אירא סוקול, במאמרון חדש, מאפשר לנו מבט אחר על "טכנולוגיה" בבית הספר. הוא מונה שלוש טכנולוגיות מכריעות בחינוך – והמילה "מחשב" מופיעה במאמרון רק פעם אחת. ה-"טכנולוגיות" שאליהן סוקול מתייחס בסיסיות יותר מהתקשוב: הזמן וכיצד מחלקים אותו, חלוקת התוכן הלימודי לתוך יחידות "ידע" נפרדות, והעיצוב הפיסי של הסביבה הלימודית. המדדים האלה של סוקול עוזרים לנו להבין טוב יותר את הבעייתיות של הביקורת של ריפלי. היא בוודאי צודקת שלאיכות המורים יש השפעה מכרעת על הישגי התלמידים. אבל מעבר למדד הזה, יש משהו מאד אפור בסביבה החינוכית שהיא מתארת. קשה לי להאמין שהיום ה-"best classrooms in the world" (כך בכותרת הכתבה של ריפלי) מושיבות את התלמידים בשורות מול הלוח, ושהחשיבה החינוכית ה-"מתקדמת" הזאת תלושה כל כך מהטכנולוגיות שעליהן סוקול כותב.

תוויות: ,

המאמר מובסס על דוח מקינזי. היתה בזמנו סדרת כתבות בדמהרקר - http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20080129_949112

לך תתווכח עם עובדות.... או לחלפין עם מיומנויות המאה ה-21...

להציג חומר לימודי באמצעות מקרן המאפשר גם שמירה על קשר עין עם התלמידים תוך כדי הסברים נראה לי הגיוני גם אם "אינו מבוסס על ראיה חינוכית רחבה יותר".
בזמן שהאינטרנט ממציא את עצמו ומקבלי החלטות ומובילי תחום חינוך ותקשוב לומדים לעיתים יחד עם המורים את הנושא ואת הפוטנציאל הלימודי/חינוכי של כלים תקשוביים - אין שום מניעה בעיניי שמורים ינסו אמצעי הוראה שונים גם אם אינם חלק מתוכנית חינוכית רחבה אלא פשוט לנסות ולהעביר את השיעור בצורה אחרת ומעניינת יותר.

ג'יי

מה שתפש את עיני הוא הצטוט מפיו של פרופסור אנדיראס שלייכר (שר החינוך העולמי) שמסכם " נראה שמערכות חינוך אלה (מי שבטופ) "משקיעות" בפדגוגיה לפני הטכנולוגיה.

שרון: תודה על הקישור. לפני כחודשיים מקינזי הוציאו מחקר חדש, במידה לא קטנה המשך לזה שהזכרת: Closing the Talent Gap. המחקר הזה מהווה בסיס לכתבה של ריפלי.
אודי: אני בוודאי מסכים שצריכים לאפשר למורים לבדוק, להתנסות, ואפילו להכשל, גם עם כלים חדשים, וגם עם מסורתיים יותר.
מינה: אין זה מפתיע שמערכות חינוך מצליחות משקיעות בפדגוגיה לפני שהן משקיעות בטכנולוגיה. הבעיה היא שהיום אין אף אחד שלא יסכים עם קביעה כזאת, גם אם זה רק מס שפתיים.

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates