« לדף הראשי | התרומה האמיתית של התקשוב? » | האם באמת מדובר באלטרנטיבה? » | אם יש רצון ... » | בעצם, לא מכל מחקר השכלתי » | אולי תירוץ ... אבל בכל זאת הסבר » | אולי יש אור בקצה המנהרה » | לחוג או ביחד בבית הספר (עם או בלי מחשב) » | על שמות תואר שהופכים למיותרים » | מנוף אפשרי לשינוי » | אחורה למאה ה-21 » 

יום שישי, 11 בנובמבר 2011 

אין חדש - בחיפוש, ואולי לא במחקר

ספק עם פרסום של עוד מחקר שמגלה שתלמידים אינם יודעים להעריך את המידע שהם מוצאים דרך מנועי חיפוש באינטרנט יכול להיחשב לידיעה חדשותית. כפי שהדיווח הקצר בפורטל מס"ע על כתבה של קלייב תומפסון באתר Wired מדגיש:
הבעיה מדווחת בספרות המקצועית כבר למעלה מעשור
מה שנדוש בסביבות חינוכיות עשוי להיות חדש בסביבות טכנולוגיות (אם כי זה קצת מפתיע). ומפני שקלייב תומפסון הוא שם מוכר מאד בשדה הטכנולוגי, כתבה משלו, אפילו קצרה, מעוררת ענין. תומפסון כותב בעקבות מחקר שבין היתר עקב אחר הרגלי החיפוש של סטודנטים באמצעות גוגל. במספר מקרים החוקרים היטו את התוצאות ה-"טבעיות" של גוגל כך שהתוצאות הראשונות שהופיעו בדף התוצאות של גוגל היו "טובות" פחות מאשר התוצאות שנקבעו על ידי שיטת ה-Page Rank של גוגל. התברר שהסטודנטים האמינו לגוגל והניחו שמה שהופיע בראש דף התוצאות היה עדיף על מה שהופיע נמוך יותר בדף. המסקנה? הסטודנטים לא הפעילו "חשיבה ביקורתית" כלפי התוצאות, אלא סמכו באופן עיוור על מנוע החיפוש. תומפסון שואל מי אשם במצב הזה, וגם עונה על השאלה שלו:
Who’s to blame? Not the students. If they’re naive at Googling, it’s because the ability to judge information is almost never taught in school. Under 2001’s No Child Left Behind Act, elementary and high schools focus on prepping their pupils for reading and math exams. And by the time kids get to college, professors assume they already have this skill. The buck stops nowhere. This situation is surpassingly ironic, because not only is intelligent search a key to everyday problem-solving, it also offers a golden opportunity to train kids in critical thinking.
אני מניח שכולם מסכימים שהיכולת להפעיל "intelligent search" היא אחת המיומנויות החשובות של ימינו. קשה להגיד ששנים של פרויקטים שמבקשים להקנות מיומנויות חיפוש הניבו פרי רב בתחום הזה. אבל עלינו גם להכיר בעובדה שיכולתם של מנועי חיפוש לאתר את המידע המבוקש משתפרת מיום ליום. ולאור זה, הגיוני שסטודנטים סומכים עליהם. וכמובן יש בעיה גדולה עוד יותר. במקרים רבים מדי המידע שסטודנטים מתבקשים למצוא הוא מידע שלא דורש מהסטודנט לחפש מעבר לתוצאות הראשונות. לא ברור אם תכניות לפיתוח מיומנויות חיפוש יכולות להצליח אם במקרים רבים מדי אין צורך של ממש במיומנויות האלו.

נדמה לי שזה מה שגורם לאלן לווין לא להתרגש מהידיעה שתומפסון מפרסם. לווין שואל אם מורים באמת מבקשים מהתלמידים שלהם למצוא משהו בעל ערך.
“Kids” are given some assignment and want to get it done as fast as possible, to satisfy what is being set in front of them. They give the top results ... because the question they are asked to “research” does not matter much to them.

When we talk of searching, we are talking the basic most bottom of the pyramid structure motivational task. Frankly, I don’t care if kids can “search”– I want to know what happens when they seek.
אינני יודע אם כאשר סטודנטים ותלמידים עורכים חיפושים אחר מידע שהם באמת מתעניינים בו באופן אישי הם יעילים או מוצלחים יותר מאשר בסביבה הלימודית. על אף העובדה שאני רוצה לחשוב שהתשובה היא חיובית, אינני בטוח שכך המצב. לעתים קרובות תלמידים בסך הכל מחפשים מידע יבש, תשובות לשאלות שאינן דורשות שיקול דעת או השוואה בין תוצאות. מערכת החינוך איננה מתקשה רק בהקניית מיומנויות חיפוש, או בפיתוח חשיבה ביקורתית. היא גם איננה מצליחה לעורר את הסקרנות הדרושה כדי להפוך את המיומנויות האלה לשימושיות.

ועוד מילה לסיום. בשבוע האחרון מספר אתרים התייחסו לכתבה של תומפסון. אולי כצפוי, רבים ציינו שאין חדש בגילוי שתלמידים סומכים על גוגל באופן עיוור. אבל זה איננו הדבר היחיד שאיננו חדש. ניסיתי לאתר את המחקר שעליו תומפסון כותב. בין ההתייחסויות שאני מצאתי, לא מצאתי קישור למחקר עצמו. היה עלי להמשיך מעבר לדף הראשון של התוצאות בגוגל, וגם לנסות מספר מילות חיפוש שונות. אבל נדמה לי שמצאתי את המחקר ... וגיליתי שה-"חדשות" המרעישות בנוגע להרגלי החיפוש של סטודנטים ותלמידים מתבססות על מחקר שהתפרסם בשנת 2007.

תוויות: , ,

אפתח ואומר, שכאשר סיימתי לקרוא את הבלוג הנ"ל, חשתי בלבול עצום. זה מזכיר לי את האמרה - "מי נולד מי? - הביצה או התרנגולת"? על מי בעצם מוטלת האשמה? - על הסטודנטים שאינם מפעילים חשיבה ביקרותית? על המורים אשר אינם מבקשים מתלמידיהם למצוא משהו "בעל ערך"? על מערכת החינוך שאיננה מקנה את המיומנויות הנדרשות לשם כך?
אותי בבית-הספר לא לימדו כיצד לחפש בגוגל...כסטודנטית וכמורה, אני משתמשת רבות במנוע החיפוש, וכשאני עושה זאת, אני תמיד טורחת לחפור לעומק, על-מנת לא "לפספס" מידע חשוב ויעיל. ברוב המקרים, אני מוצאת את עצמי חוזרת לעמודים הראשונים, ולא משום שלא הפעלתי חשיבה ביקורתית ומושכלת, אלא משום שהתוצאות הראשונות הן המתאימות ביותר למילות החיפוש שהקשתי, שזה עניין בפני עצמו... אבל לא בזה עסקינן...
השאלה שמעניינת אותי היא האם זה באמת תפקידם של מערכת החינוך ומוריה ללמד את התלמידים של היום כיצד לחפש מידע בגוגל?

נשמע מעניין

למה כוונתך ב- "נשמע מעניין"?

אינני חושב שמטרת הבלוג היא הטלת אשמה כלשהי, אלא ציור של מצב נתון. אינני חשוב שיש אשמה כאן כלל, אינני חושב שהאחריות מוטלת על משרד החינוך ל"חנך" תלמידים לבצע חיפוש יעיל, כי חיפוש יעיל לא הופך להיות אחד כתלות במספר העמודים בהם דיפדפנו. המציאות הקיימת היום במנועי החיפוש היא שהאתרים שבהם הכניסות מרובות יותר, הם יופיעו ראשונים. הנחת היסוד של מרבית הסטודנטים, והיא גם מוצדקת...שאכן ברגע שהרבה נכנסים לאותו אתר, ככל הנראה הוא מקור מידע מהימן. בכל מקרה על אחריות התלמיד לקרוא את התוכן ולראות האם נותן לו מענה לצרכיו.

תומריוס שלום,
אני מסכימה איתך כי אין אנו מחפשים אשמים.
יחד עם זאת (ובהתייחס לתלמידי בית הספר היסודי ולתלמידי חטיבת הביניים), אני בהחלט חושבת שבאחריות מערכת החינוך, ללמד כבר בגילאים אלה, כיצד לערוך חיפושים יעילים ובד בבד, להקנות לתלמידים את המיומנות השיפוטית: התלמיד יקרא את התוכן וישפוט האם נותן מענה לצרכיו.
אם הנ"ל לא יתבצע כחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים, אנו נביא למצב בו יהפכו ילדינו ל"תפלים" ולא ל"עיקריים".
אשמח לשמוע את דעתך בעיניין.

גלית שלום,

אני חייבת להסכים עם דברי תומריוס. כחלק ממערכת החינוך אני יכולה לומר לך כי כמות החומר שעל המורים ללמד, כולל מיומנויות למידה, שקשורות לתחומי הדעת השונים, היא כה רבה, שלעיתים גם את חומר "החובה" איננו מספיקים. בעיניי, שימוש מושכל בגוגל, דורש הפעלה של שיקול דעתם של התלמידים ו/או הסטודנטים, שזה איננו דבר נלמד, אלא נרכש עצמאית וקיים אצל כל אחד ואחת מאיתנו.

היי גלית! אני אוסיף ואחזק את אנונימי ואומר שאין דוקטרינה ללימוד חיפוש יעיל בגוגל כיוון שכל ערך חיפוש הוא לגופו. גם נסיונות הכוונת התלמידים לחיפוש יעיל בגוגל יגזלו מהזמן היקר של העברת התכנים הלימודיים והאפקט הלימודי של עניין החיפוש יהיה, כמובן לטעמי, מיותר מכיוון שאין איזשהו ״מערך״ שיעור לחיפוש בגוגל....לפי דעתי על התלמיד להפעיל שיקול דעת! 

תומריוס ואנונימי שלום רב,
ראשית, תודה על הערותיכם.
שנית, נראה שאולי לא הסברתי עצמי בבירור: הדגש שיש לשים, מצד מערכת החינוך, הוא על הקניית מיומנויות שיפוטיות, ולדעתי, זהו בהחלט אלמנט שניתן ללמד אותו ולתרגל אותו.
ברגע שנשפר את היכולת השיפוטית של התלמידים (ואגב, לא רק בנוגע לחיפוש חומרים באינטרנט, אלא בכלל.....), הרי ש"ניצור" בני אדם ממוקדים ועינייניים יותר, בני אדם שיודעים להפריד עיקר מטפל, וזה ישפיע באופן ישיר על יעילות במיומנויות החיפוש באינטרנט.
דעתכם?!

שלום,
אני נמצאת כרגע במסלול הסבה להוראה, ובחיפושי אחר בלוגים של מורים מצאתי בלוג מעניין זה, ראשית אני רוצה לומר שאפו!!
שנית, אולי בגלל תמימותי בתחום והחוסר הכרות שלי עם מערכת החינוך אני נוטה להסכים עם גלית, נכון שעל המורה ללמד המון תכנים בזמנים מאד קצרים אך שוב נשאלת השאלה האם אנחנו רוצים רק ללמד את החומר או גם ללמד את התלמידים שלנו ולתת להם כלים לחיים ?, בעיני ללמד חיפוש מושכל בגוגל זוהי מיומנות וכלי להמשך הדרך התלמידים של היום שונים מהתלמידים של פעם ובהתאם לכך יש לשנות גם את התכנים הנלמדים.
אשמח לשמוע את דעתכם

גלית ואליה, נכון, את אכן צודקת בכך שעל מערכת החינוך להקנות יכולות שיפוטיות מעבר לתכנים הנלמדים בכיתה, בתקווה שהתלמידים יוכלו ליישם אותן במהלך למידתם ועבודתם, אך שוב, זוהי רק תקווה ואין לדעת האם זה ייטמע דווקאא בעניין החיפוש המושכל! עלינו רק לקוות שכן!

הי,
שמחתי לקרוא שאתה חושב כמוני, אשמח לדעת איך בעיניך ניתן ליישם זאת ? האם בשיעורי חברה ?

אולי (שוב, אולי) מספיק לחשוף את התלמידים לרשת ולתשתית של האינטרנט והם בעזרת משחק והתנסות מיוזמתם האישית ומול צרכיים המשתנים (מונעים ממוטיבציה חזקה, פנימית, לענות על צורך או בעיה אישית) ילמדו לבד להפעיל את כלי החיפוש ואיחזור המידע. ואף, לאט לאט... "יגדלו" חוויה של גישה ביקורתית למידע שהם מוצאים ברשת.

בלי צורך למערכי שיעור ולמידה מכוונת.

מה דעתכם? סביר?

ערב טוב
אני מסכימה איתך בכל מה שאמרת

אבל גם אם מלמדים את התלמידים את השימוש היעיל באינטרנט הם לא ישתמשו
והם מודעים היטב לכל החסרונות של האינטרנט וגם היתרונות אבל מעדיפים להשתמש בשימוש השלילי וזו היא בחירתם , וגם מבחינת מורים שולחים אותם להשתלמויות וכול הנושא של שילוב המחשה והתקשוב ועדיין ההוראה בכיתה היא אותה הוראה כמו זו שלפני 200 שנה לפחות לא משתנה כלום.

גלית , את צודקת במאה אחוז

ממש סגר לי את הפינה הבלוג הזה

כל נכון - פשוט נכון

בדיוק , כל כך נכון , ההשוואה לשאלה עם הביצה והתרנגולת

לא תמיד קל ללמוד לבד , לפעמים נתקעים על משהו קטן ולא מוצאים לזה תשובה , ואם יש מנחה או מורה הוא נותן לך את התשובה במיד - ממש בשניה

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates