אי-שם בתוך הניירת שלי נמצאים מספר מחקרים מאד ישנים שמצאתי באינטרנט ושלחתי למדפסת – מחקרים שעוסקים בשימוש בעכבר המחשב. מתברר שלפני 15-20 שנה לא היה מובן מאליו שנבין כיצד להשתמש בעכבר, והיה צורך להדריך את האוחזים בו בשימושו הנכון, וחוקרים ביקשו לבדוק כיצד לומדים לעבוד עם הכלי החדש הזה. עדיין אפשר למצוא שרידים של הדרכות כאלה ברשת. תרגולת אחת, למשל, מפזרת ספרות על הצג ומנחה את הלומד למקם את סמן העכבר על סיפרה זאת או אחרת כדי לזהות שיש קישור, ואז להקליק עליה.
באחד הדפים האלה אנחנו קוראים:
Remember, the key is to:
(1) Position the cursor first so that it changes to a pointing hand,
(2) Then, hold the mouse very still,
(3) And last, finish by pressing the left mouse button.
ההנחיה להחזיק בעכבר ללא נוע (שלא לדבר על אתר הדרכה לשימוש בכלי) רומזת שפעם הכלי הזה, שהשימוש בו היום נעשה לטבע שני, היה חדש, ואפילו מוזר. במחקרים (שלא אנבור בניירת כדי למצוא אותם) שאלו, למשל, אם העובדה שגם גוררים עם העכבר וגם "מצביעים ומקליקים" איתו איננו עשוי לבלבל את המשתמשים.
אבל מתברר, אם היו לנו ספקות בדבר, שעם הנסיון, ואפילו רק טיפת נסיון, אפשר בקלות להתרגל למה שפעם היה כלי חדש ומבלבל.
ולמה ההרהורים האלה? בגליון החדש של "עדכן" של האוניברסיטה הפתוחה מופיע כתבה מרתקת על מחקר חדש שנערך על ידי יורם עשת וסיגל עדן. במחקר עשת ועדן בדקו את איכות העריכה של טקסט בפורמט מודפס לעומת פורמט דיגיטאלי אצל סטודנטים. בעבר עשת ערך מספר מחקרים שבדקו את יכולות הקריאה וההבנה של אוכלוסיות גיל שונות, הן על הצג, והן על הדף המודפס. על אף העובדה שתחילה נמצאו הבדלים ופערים ביכולות האלו, עם השנים אלה הצטמצמו. בכתבה החדשה עשת מעיר:
ראינו אז שהפערים בין צעירים למבוגרים בשליטה בטכנולוגיה — פערים שהיו ניכרים כאשר התחלנו במחקר — כמעט נסגרו לאחר 5 שנים. כבר אז טענו שכל הסיפורים והתאוריות בדבר ההבדלים במבנה האישיות והמוח שבין 'דור ילדי המחשב' לאלה של אנשי עידן הקדם־מחשב אין בהם ממש.
הטענה שהקריאה ברשת שונה מהקריאה בפורמט מודפס איננה חדשה. עוד בשנת 1997 ג'יקוב נילסן טבע את אחת האמירות הנהדרות ביותר בנושא הזה כאשר בכותרת של כתבה הוא כתב:
וקבע, באופן פשוט ונחרץ, במשפט הראשון מיד אחרי זה:
They don't.
אבל חשוב להבין שהקביעה הזאת של נילסן לא התייחסה ליכולת הקריאה כתוצאה מזה שהטקסט ריצד על הצג. דבריו כוונו למשווקים שביקשו להעביר מידע/מסר דרך הרשת. במחקרים שנילסן ערך הוא מצא שהקריאה על הווב היא קריאה מרפרפת. הקוראים נוהגים לקרוא את שתי השורות הראשונות של הטקסט, ואחרי-כן עוברים מהר על יתר הטקסט במגמה למצוא התייחסויות לנושאים החשובים להם. נילסן לא טען שקיים קושי בקריאה דרך המסך, אלא שאנשים ש-"מחפשים מידע" על המסך אינם רוצים לקרוא פסקאות ארוכות, אלא למצוא את מה שהם מחפשים במהירות (ולכן כדאי למפרסמים לרכז את המידע החשוב בשורות הראשונות של הטקסט).
המחקר החדש של עשת ועדן איננו בודק הרגלי קריאה על מסך. הוא מנסה לבחון אם יש הבדל, או עדיפות, בקריאה על הנייר או על המסך אצל אותה אוכלוסיה. אבל על אף העובדה שהמטרה היתה לראות אם דרך מסויימת עדיפה, מה שבסופו של דבר גילו הוא בעיני הרבה יותר בנאלי.
לא ידוע לי אם נערכים היום מחקרים במגמה לבדוק אם הקריאה על מסך מגע דורשת הסתגלות מיוחדת אצל אנשים שהתרגלו לקרוא בעזרת עכבר. אפשר היה לחשוב שיש טעם לבדוק מה קורה בעקבות השינוי הזה. הרי בעידן העכבר הגלילה של הטקסט על צג המחשב מתבצעת על ידי גלילת גלגלת העכבר כלפי מטה, והתרגלנו לכך שבעקבות הגלילה הזאת הטקסט שמופיע על הצג יהיה מה שנמצא "מתחת", בהמשך. היד שלנו פועלת בצורה דומה במשטחי המגע במחשבים ניידים, ועם אותה תוצאה. לעומת זאת, על ה-iPad היד שלנו "דוחפת" את הטקסט כלפי מעלה, כך שהטקסט על המסך גם "עולה". שינוי משמעותי כזה עשוי לבלבל. אבל אחרי טיפת נסיון המשתמשים פשוט "מבינים" כיצד זה פועל. מפני שהתרגלנו לקצב המהיר של שינויים טכנולוגיים איננו חשים צורך "ללמד" את השימוש בתנועות היד על המסך (שבמקרה הזה הפוכה ממה שהכרנו), וגם לא לחקור מה עדיף או מה יעיל יותר.
המחקר של עשת ועדן מתייחס לקריאה עם מרכיב חשוב של הבנה, ולא לשימוש במכשיר זה או אחר. לא מדובר "סתם" בקשיים בלימוד כלי חדש, שונה מהמוכר עד עתה. עם זאת, נדמה לי שבסך הכל מדובר בהסתגלות. כותרת הכתבה מכריזה:
ובעיני מדובר בכותרת מוזרה ביותר. הרי, מה כל כך מפתיע כאן? בסך הכל, מה שפעם היה חדש ודרש מאמצים כדי שנפנים את תכונותיו, או שנתרגל לשימוש בו, נעשה, די מהר, למוכר ואפילו לנדוש. עשת עצמו הבחין בעובדה הלא מרעישה הזאת, ותוצאות המעקב שביצע אצל קוראים, כשהוא מצא שיכולותיהם בקריאה על הצג השתפרו עם הזמן, הן עדות לכך.
אם יש כאן משהו מפתיע, זאת העובדה שאנחנו בכלל מופתעים.