« לדף הראשי | הבחנה דקה, אך משמעותית » | קשה להשתחרר מהמונח הזה » | שתי הפיכות - אחת סתמית, ואחת משמעותית » | מאבדים את המהות? » | תוספות לא תמיד מוסיפות » | יוזמה מבורכת, אבל ... האם היא באמת נחוצה? » | משהו "קטן" חסר בספרי הלימוד הדיגיטאליים של היום » | ולזה הם קוראים "חידוש"? » | לפחות למראית עין » | של איזו מאה הלמידה הזאת? » 

יום שני, 22 באפריל 2013 

מעבר לקלישאות

מרבים להכריז שהתקשוב בחינוך מאפשר למידה בכל זמן ובכל מקום. אין ספק שיש מידה לא קטנה של אמת בטענה הזאת. באמצעות התקשוב אנחנו יכולים להוציא את הלמידה מהכיתה ולאפשר לכל אחד ללמוד היכן ומתי מתאים לו. אבל אין זה אומר שכל אחד ינצל את האפשרויות האלה. זאת ועוד: יש אנשים שמוסיפים שכתוצאה מהאפשרויות האלה, כבר אין צורך ללמוד במסגרת פורמאלית, ואפילו עדיף לוותר על הלימוד במוסדות להשכלה הגבוהה (שמן הסתם יקרים מאד וגוזלים זמן רב), ובמקום זה לפלס לעצמך דרך בעולם "האמיתי", עולם העסקים, ותוך כדי כך להגיע למידע הדרוש לך באמצעות האינטרנט. במאמרון מלפני שבע אודרי ווטרס מנתחת את הטענה הזאת, ומראה למה היא אולי טובה עבור ביל גייטס וסטיב ג'ובס ומארק צוקרברג, אבל איננה יכולה להיות טובה עבור רבים שקו הזינוק הכלכלי והחברתי שלהם נמצא הרבה מאחריהם. ווטרס מסבירה שרוב אלה שטוענים שההשכלה הגבוהה מיותרת אינם מודעים לכך שעבור רוב האוכלוסיה ההשכלה הגבוהה איננה עוצרת את ההתקדמות שלהם, אלא פותחת עבורם הזדמנויות שאחרת לא היו זמינות להם. בנוסף, היא כותבת שמה שבדרך כלל מציעים במקום לימודים גבוהים הן הצעות נדושות ופשטניות:
And this is where the “don’t go to school” chorus can be quite tone-deaf. A veritable cottage industry has sprung up to pen the “don’t go back to school” books, blog posts, articles, and op-eds. But the advice — “don’t go!” — frequently comes with some trite recommendations of what to do in lieu of formal education: “Need a job? Invent it.” Or “Want to learn anything? Write a personal learning plan.” Or “budget $150 a month” to take smart and interesting people out for coffee. Or “open up 20 or so tabs in your Web browser.” “You can learn anything you want on the Internet!” — except, let’s be honest, you can’t. And even if you could, so what?
לאור הקולות הרבים שטוענים שהתקשוב יכול להחליף את ההשכלה הגבוהה, דבריה של ווטרס חשובים מאד. אבל דווקא מה שרציתי לכתוב עליו כאן הוא מאמרון של מרי בג'ריד (Marie Bjerede) שנחשפתי אליו בתגובה שהיא השאירה בבלוג של ווטרס. המאמרון של בג'ריד התפרסם לפני חודשיים באתר של EdSurge. בזמנו קיבלתי הודעה על פרסום המאמרון בדואר שקיבלתי מ-EdSurge, אבל לא הקלקתי על הקישור, ולכן הגעתי אליו רק עכשיו. אני מצטער שלקח לי זמן רב כל כך לקרוא אותו, אבל שמח שסוף סוף כן קראתי.

בג'ריד מציינת שכאשר מתייחסים לתקשוב בחינוך הדעות נעות בין אופטימיות בלתי-מרוסנת, לבין ציניות מוחלטת. יש מי שרואה בשיבוש החינוך מטרה, ואחרים שרואים בו איום. היא מנסה לאתר את שורשי השוני בגישות האלה, וכותבת:
At bottom, I find the question to be whether this new technology serves institutions in their teaching, individuals in their learning, or corporations in their missions.
לפי בג'ריד, באופן אידיאלי התקשוב בחינוך היה משרת כל אחת מהאוכלוסיות האלו, אבל המציאות אחרת:
The numerous interdependent stakeholders in education technology with their legitimate interests are in tension with each other. Even mission-driven companies need to make money, and non-profit foundations need to show short-term results to donors. The education system needs to demonstrate high test scores and college enrollment among all populations, and learners need to get good grades and get into a good college in order to support a middle-class life. This leads to the prioritization of profit over mission, trivial experiments over deep research, test preparation over critical thinking, and grades over learning.
בג'ריד מדגישה שעל אף נסיונות רבים לחולל שינויים בחינוך, התן-וקח בין בעלי האינטרסים השונים בחינוך מביא למצב של איזון סטטי. היא מונה מספר גורמים שמקבעים את מערכות החינוך ומונעים מהן להשתנות. בין אלה:
  • ההסתמכות על התוצאות של מבחנים סטנדרטיים כמדד להצלחה או לכשלון של בתי הספר, וכתוצאה מכך, לתקציבים שמגיעים לבתי הספר
  • הציפיות של הורים שהלמידה וההוראה של היום יתנהלו כפי שהתנהלו כשהם היו בבית הספר
  • חשיבות ההסמכה ממוסדות מעורכים כמדד של יכולת הלומד
  • הדגש על סטנדרטים, שבשם האחידות איננו משאיר מקום לשונות
  • המחקר, שבמקרה הטוב יוצר בסיס לעבודה חינוכית טובה ויעילה, איננו עומד בקצב ההתפתחות של הטכנולוגיה ולכן שינויים בחינוך אינם יכולים לחכות להתבססות מחקרית
היא מסבירה שאם רואים את החינוך כמערכת שמושפעת מכלל הגורמים האלה, אפשר להבין למה כל כך קשה לשנות אותו. בעיניה זה גם מסביר למה השינוי צריך לבוא מבחוץ:
If the education ecosystem is in a meta-stable state that resists change, and if the institutions of education have near absolute power in defining and awarding accreditation, and if the processes and outcomes of this system are sub-optimal for most students as compared to our aspirations, then disruption, as with the Web 2.0 shift elsewhere, is much more a matter of removing constraints and allowing organic evolution than it is of top-down reform.
לדעתה של בג'ריד, כל האוכלוסיות הקשורות לחינוך צריכות למלא תפקיד כדי ששינוי משמעותי באמת יתרחש. בסיום המאמרון שלה היא מתארת את מה שהיא מצפה מכל אחת מאלה – מקובעי המדיניות, מאנשי המנהל, מהיזמים, מהאזרחים, וגם מאלה שמבקרים את המערכת. ליזמים היא מזכירה שתפקידם הוא לתרום מרכיבים טכנולוגיים שיאפשרו שינוי של ממש. היא מתארת את השינוי המיוחל במשפט ארוך מאד, אבל מאד משכנע:
To disrupt education, focus on the products and services that shift power from institutions into the hands of individual students, parents, and teachers: online assessments that tell a student what she has learned and what she could learn next, knowledge maps that show how specific skills and understanding add up to expertise in a subject or field, guided tours that take a learner through the experiences that develop mastery of various subjects, collaboration platforms that support peer learning and peer standards of excellence, data collection engines that give learners deep insight into their learning: more, invent the tools and resources that give power to learners and to the teachers that guide, encourage, and inspire them in ways that have not yet been framed or considered.
למבקרים היא מדגישה שעליהם לזכור שהסרת מגבלות באמצעות הטכנולוגיה אמנם יוצרת תשתית לשינוי, אבל יש בכך גם פוטנציאל לשימוש לרעה. היא מפצירה בהם:
Point out the unintended consequences of what will be a stuttering, messy, disruptive force interacting with a massive, stable system already rife with its own abuses and consequences ....
יש הרבה שאנחנו יכולים ללמוד מהראייה המפוקחת שלה.

תוויות:

אני תומכת בטענתך שהלימוד המתוקשב מוציא את המורה מהתמונה.
הלימוד המתוקשב אומנם זמין לכולם בכל שעה ובכל זמן, אך לפעמים המטלות מאוד מעצבנות מהרגיל,
לא נוצרת חוויה לימודית ו\או קשר בין המורה לתלמיד.

אך יחד עם זאת, אני חושבת שיש צורך לחבר בין העולם שמחוץ לבית הספר ובין בית הספר.
בחיי היום יום ילדים פוגשים את הטכנולוגיה ולפעמים משתמשים בה בצורה לא ראויה,
דרך הלמידה בבתי הספר הם יכולים להכיר ולדעת שניתן ללמוד נושאים מגוונים חוץ ממשחקים.

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates