« לדף הראשי | לשם מה התקשוב? » | לצחוק על מנת לא לבכות » | הוכחה שהדיגיטאלי עולה על המודפס » | כלי לימודי (כנראה) ללא ביקוש » | לא היה מזיק לדעת על מה מדברים » | האם יש אמות מידה להעריך קורסי MOOC? » | ואני חשבתי שהדיון כבר נעשה רציני יותר » | סיבה מפוקפקת (אם כי צפויה) לאמץ טבלטים » | הרהור קצר על הנחות יסוד » | דווקא יש חוקים נגד העסקת ילדים » 

יום שלישי, 30 ביולי 2013 

מה שהיה איננו בהכרח הוא שיהיה

לפני ארבע שנים ציטטתי כאן מהבלוג של מארק וורשאואר (Warschauer). באותה ציטטה וורשאואר ציין שהוא משוכנע שלטכנולוגיות דיגיטאליות תהיה השפעה חיובית גדולה על החינוך:
There is reason to believe that digital technologies will in the long run have as much impact on learning and literacy as the printing press had.
אין שום דבר יוצא דופן בהכרזה הזאת. אם היא היתה נאמרת לפני עשרים שנה אפשר היה אולי לראות בה משהו נבואי, אבל לפני ארבע שנים היא כבר היתה, לפחות בחוגים שעוסקים בתקשוב בחינוך, הדעה הרווחת. (הקביעה הכללית הזאת לא היה הנושא של המאמרון שבו ציטטתי את המשפט למעלה, אלא רק פתיח להתייחסות למספר הערות של וורשאואר על השימוש בתקשוב שנראו לי אז חשובים.) וורשאואר הוא איש מחקר מאד מוערך בתחום התקשוב בחינוך. הוא פתח את הבלוג שלו לפני תשע שנים ובמהלך השנים הוא כתב בו בתדירות קבועה, אם כי לא גבוהה. אבל מאז אוקטובר 2011 הבלוג היה רדום – עד לפני יומיים, כאשר מאמרון חדש הופיע פתאום בקורא ה-RSS שלי.

חשוב לציין שהעובדה שוורשאואר לא פרסם מאמרונים בבלוג שלו איננה אומרת שהוא לא היה עסוק. הצצה ברשימת הפרסומים שלו באתר האוניברסיטה בה הוא עובד (האוניברסיטה של קליפורניה באירוין) מראה שמאז 2011, בנוסף לספר אחד שיצא לאור, הוא פרסם 11 מאמרים שהתפרסמו בכתבי-עת אקדמיים, אם כחוקר הראשי או כמשני. אם בגלל זה הוא קצת זנח את הכתיבה ההגותית שלו בבלוג, אפשר להבין זאת.

אבל יש משהו מוזר במאמרון החדש של וורשאואר – הוא מתעמת עם דברים שאמר לארי קובן בראיון שהוא קרא לאחרונה – ראיון שהתפרסם לפני יותר משנה וחצי, בדצמבר של 2011. הראיון הזה כנראה מזכיר אי-הסכמה ארוכת שנים שיש לוורשאואר עם קובן. הוא כותב שהתחזית של קובן עוד בספרו משנת 2001, Oversold and Underused: Computers in the Classroom, שהמחשב בחינוך ילך בדרך של טכנולוגיות אחרות שהוכנסו לכיתה ולא ישפיע באופן משמעותי על הלמידה, היתה מוטעית. וורשאואר כותב:
I argued at the time that Cuban was seriously misreading technological, social, economic, and educational trends, and that computers or some other form of digital media would inevitably become ubiquitous in their presence and use in schools.
וורשאואר מתייחס עכשיו לאותו ראיון שהוא מצא מפני שהוא מוצא בראיון הוכחה לכך שקובן עכשיו מבין שהוא טעה ואילו וורשאואר צדק. הוא מצטט קטע מתוך הראיון בו קובן מציין שדברים השתנו מאז שהוא פרסם את ספרו:
... with new machines appearing on the market and in schools annually, particularly, hand-held devices, I have seen in my research in schools a clear trend line of increasing teacher and student use of new technologies in classrooms. The growth of online schooling and rise of blended learning options have contributed greatly to that trend as well.
וורשאואר איננו מסתפק בכך שהוא מראה שקובן עצמו מודה על טעותו. הוא מצביע על שתי נקודות שבהן הטעות הזאת בעיניו משמעותית. תחילה הוא מציין שאחת התלונות של קובן היא שתלמידים בבתי הספר משתמשים במחשבים במשך פחות מחצי יום הלימודים. מול הטענה הזאת וורשאואר משיב, במידה גדולה של הגיון, שככל שחומרי ההוראה והלמידה נעשים דיגיטאליים השימוש במחשבים (או כלים דיגיטאליים אחרים) ילך ויגדל. סביר מאד להניח שגם קובן מודע לנקודה הזאת, ולכן גם אפשר להבין שוורשאואר עצמו איננו מייחס לה חשיבות רבה. לעומת זאת, הוא כן מייחס חשיבות לנקודה השנייה: הוא כותב שלפי קובן השימושים בטכנולוגיות דיגיטאליות בבתי הספר הם שימושים "מוכרים" במקום שימושים "יצירתיים". כדוגמה לכך הוא כותב שהשימושים הנפוצים ביותר בבית הספר הם חיפוש מידע וכתיבה בתמלילן. לטענה הזאת וורשאואר משיב:
I can hardly think of two more important uses of technology than (1) writing/revising papers, and (2) planning and carrying out research that involves gathering, analyzing, and using information from the Internet. Why have students do what is “imaginative” rather than what is pedagogically sound?
יש מידה גדולה מאד של צדק בתשובה הזאת, אבל היא בכל זאת בעייתית. וורשאואר הרי מציין רק שתיים מהנקודות שקובן מעלה, אבל יש אחרות. קובן מציין שימושים אחרים שוורשאואר איננו מזכיר כמו לוחות "אינטראקטיביים", קריאת ספרי הלימוד בשעת השיעור, ודפי עבודה. סביר להניח שוורשאואר לא רואה באלה דוגמאות להוראה שהיא בהכרח "pedagogically sound".

בסיכום דבריו וורשאואר מביא עוד נקודת ביקורת כלפי קובן. הוא כותב שבהשוואה למה שהוא וקובן חוו כשהם למדו בבית הספר, השימושים שקובן מגדיר כ-"מסורתיים" הם בעצם "מהפכניים":
Students are using digital devices on a regular basis. They are using them a lot and will use them much more in the future. And some of the uses he portrays as most “traditional” are simply revolutionary compared to what could be done when he and I were children and they are among the most important.
אבל ווארשאואר מתייחס לשימושים המתוארים בראיון עם קובן כאילו הם השימושים הרווחים של היום. למרבה הצער, גם אם הוא צודק, ואותם שימושים שהוא מתאר היו "מהפכניים", הרבה השתנה מאז, והשימושים הרווחים של היום אינם השימושים שהוא נזכר בהם כאשר הוא קרא את הראיון. אתמול קובן פרסם מאמרון בו הוא מראה שאם בעבר התקשוב גויס למגוון צרכים חינוכיים, היום השימוש הזה הצטמצם מאד.

קובן מתאר שלושה תחומים ראשיים שבהם הביעו את התקווה שהתקשוב ישפיע: שיפור היעילות והאפקטיביות של ההוראה, הפיכת הלמידה לחוויה מעניינת ומושכת יותר עבור התלמידים, והכשרת התלמידים של היום לעולם התעסוקה של מחר. קובן טוען שעל אף סיפורי ההצלחה שאוהבים לספר, אין עדות מחקרית לכך שהתקשוב באמת סייע באף אחד משלושה התחומים האלה. אבל בעצם זה כבר לא משנה, כי המציאות היום אחרת. קובן כותב שבעבר תעשיות התוכנה והחומרה ביקשו לחדור לחינוך עם הבטחות לגבי שלושה התחומים שתוארו כאן. אבל היום שינוי בסדר היום החינוכי פותח לפניהן דרך עוד יותר טובה לחדור:
The best (and most recent) gift to the hardware and software industry has been the Common Core standards and assessments. At a time of fiscal retrenchment in school districts across the country when schools are being closed and teachers are let go, many districts have found the funds to go on shopping sprees to get ready for the Common Core.

And here is the point that I want to make. The old reasons for buying technology have been shunted aside for a sparkling new one....

With Common Core standards adopted, the rationale for getting devices has shifted. No longer does it matter whether there is sufficient evidence to make huge expenditures on new technologies. Now, what matters are the practical problems of being technologically ready for the new standards and tests in 2014-2015: getting more hardware, software, additional bandwidth, technical assistance, professional development for teachers, and time in the school day to let students practice taking tests.
מדובר במציאות שונה מאד מזאת שוורשאואר זוכר משנת 2011, מציאות שבה המהפכה שאליה הוא כותב נמצאת, למרבה הצער, בנסיגה. עדיין יתכן שההשפעה של התקשוב על הלמידה תהיה גדולה, אבל לא כל כך בטוח שהיא תהיה חיובית.

תוויות:

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates