איך שסיפור מתגלגל (לרוב כלפי מטה)
תוויות: MOOC
המאמרון של אוטכט די קצר, והוא איננו מנתח את המחקר. למען האמת, יש במאמרון רק אזכור די קטן:
ההצהרה של אוטכט מבוססת על כתבה באתר חדשות מהעיר בוסטון המדווחת על המחקר מ-MIT. הכתבה פורסמה ב-24 לספטמבר, כשבוע אחרי פרסום הכתבה ב-Chronicle of Higher Education שממנה למדתי על המחקר. במקרה של האתר הבוסטוני, הכתבה ב-Chronicle לא שימשה לה בסיס, אלא הודעה לעיתונות שיצאה מ-MIT, גם מה-24 לספטמבר. אותה הודעה לא חסכה במילים כדי להציג את המחקר באור חיובי. אבל נדמה שיש כאן דוגמה של מעשה ניסים שככל שממשיכים לספר אותו הנס הולך וגדל. ההודעה שיצאה מ-MIT מוסרת שלמידה מקוונת אכן יעילה, ואילו הכתבה שמתבססת על ההודעה מכריזה (בכותרת!) ש:
ברור לי שהמשרד ליחסי הציבור של MIT מעוניין להדגיש את הפן החיובי והמעודד של המחקר. באותו דף של הכתבה מוצגים קישורים לכתבות על המחקר, כולל תקצירים, מששה עיתונים או כתבי עת מכובדים. היחס החיובי למחקר שבכתבות באתרים האלה מצביע על כך שהמשרד הזה עושה את עבודתו בצורה מוצלחת. אפשר גם להבין שאחרי תקופה די ארוכה של ביקורת כלפי קורסי MOOC אוניברסיטה כמו MIT תרצה להבליט נקודת אור כשאחת כזאת מבצבצת. ובכל זאת, מדובר במחקר ש-"מסקנותיו" אינן עד כדי כך מרשימות (אם בכלל), ושוב, מדובר רק מחקר אחד על קורס אחד. יתכן שאני ממש אינני צועד עם הזמן, אבל אני תוהה אם תפקידה של אוניברסיטה היא לקדם את יחסי הציבור שלה, או להצמד קצת יותר לאמת.
הכתבה ב-Chronicle מציינת שעל אף ההישגים בלמידה של המשתתפים ב-MOOC שלא היתה להם הכשרה מוקדמת נאותה, בכל זאת רבים מהלומדים האלה השיגו פחות מאשר סטודנטים בעלי הכשרה. היא עוד מציינת שלא מעטים היו מקבלים ציון כושל. הכתבה באתר הבוסטוני איננה מתעלמת מהנקודות החשובות האלו, אבל היא מציגה אותן באור קצת שונה. כזכור, הכתבה אכן מתייחסת לבעיה הזאת:
אני חושש שככל שהדיווחים על המחקר ועל הקורס הספציפי הזה יתפשטו הלאה לעוד ועוד אתרים, הם יתרחקו עוד ועוד מהממצאים הצנועים שבמקור. אי-שם בעתיד הלא רחוק אנחנו עשויים לקרוא שהכדאיות של קורסי MOOC ושל למידה מקוונת באופן כללי מוכחת, וכאשר נבקש לברר את הבסיס להצהרה הזאת נגלה שרשרת ארוכה של כתבות שבסופו של דבר מובילה אותנו חזרה למחקר היחיד הזה. אבל אז כבר לא יהיה צורך בהוכחה – הרי "כולם יידעו" שזאת האמת ואין לחלוק עליה.
אולי מה שמעציב אותי יותר מכל בעניין הכתבות האלה היא התחושה שכאשר אני מגיב להגזמות ולאי-הדיוקים בנוגע להצלחות של קורסי MOOC (כמובן שגם כאן לא מבחינים בין MOOC לבין "סתם" למידה מקוונת) נוצר הרושם שאני מגן על הלמידה המסורתית הנהוגה בהשכלה הגבוהה. אין לי שום כוונה לעשות זאת. יתרה מזאת, ההישגים בקורס ה-MOOC כפי שהם מוצגים במחקר ובכתבות מדרבנים אותנו לבחון גם את הצד השני של המטבע: אם בקורס ה-MOOC הלמידה של אנשים שלא היו סטודנטים ב-MIT, אלא בעלי רקע חלש יותר מאשר הסטודנטים שם, היתה באותה רמה של סטודנטים ב-MIT שלמדו בקורס פנים-אל-פנים, אולי קיימת בעיה רצינית בהוראה המסורתית של האוניברסיטה שלא השתנתה במשך שנים. העובדה שרק עכשיו, בעקבות ההצלחות (האמיתיות או המדומות) של קורסי MOOC, אנשי הסגל והמנהל בהשכלה הגבוהה מתייחסים למצב הבעייתי של הלמידה אצלם רומזת שהפגיעה בהכנסות וביוקרה, ולא מצב הלמידה עצמה, היא שמדרבנת אותם לחפש דרכי הוראה אחרות. במקום להתהדר בהצלחות מקורס אחד במחקר אחד, אולי היה עדיף לבחון כיצד הגיעו למצב שבו אפשר להתלהב מהישג כל כך זעיר.
