טרי פרידמן, שכיכב כאן
לפני כחודש עם מאמרון חשוב מאד על החשיבות של הפדגוגיה בעידן הטכנולוגי, עושה זאת שוב. ב-
Asking the Right Questions הוא איננו בז לחשיבות של הבלוגים וכלים דומים (ההפך, הוא בחזית ההטמעה של אלה), אבל הוא טוען שאי אפשר לאמץ את השימוש בכלים כאלה ולצפות להישגים בלי להכיר את הסביבה הלימודית שלתוכה הבלוג נכנס:
If we extrapolate from these ideas to the issue of the benefits from blogging etc, the question then becomes, not "Will students benefit from blogging?" but "Will students gain any more from blogging than they would from any other approach?", or "How much benefit will the students gain from blogging, given that blogging is an add-on to all the other things they're doing?"
לפי פרידמן (אם כי, כמובן, לא רק לפיו), לאקלים הבית ספרי השפעה גדולה על הסיכוי של פרויקטים מהסוג הזה להצליח:
If, for example, the culture of the school is such that students are not used to any form of self-expression, it isn't fair on them to suddenly introduce blogging in all its glory.
ולא רק מדובר בסביבה שבה התלמידים אינם רגילים להביע את עצמם. כדאי להוסיף לרשימה בית הספר שבו המורים אינם מכירים את הכלים בצורה מספקת, העדר של הדרכה או של עידוד, ואולי עוד יותר חשוב, תרבות של למידה שיוצרת מרחב לחקר, להתלבטות, להתנסות. בסביבה שבה פותחים בלוגים ואומרים לתלמידים "לכו לכתוב" במקום ללוות אותם מקרוב, מבלי להנחות אותם בתהליכי למידה מידעניים, מבלי לעודד לימוד משותף מתמשך, הסיכוי להצלחה קטן מאד.
