ואולי העתקה איננה סוף המעשה?
הנושא של העתקות ודרכים אחרות לרמות בלימודים לא נולד עם האינטרנט, אם כי אין ספק שהטכנולוגיה תרמה רבות לשכלול השיטות. לפני כמעט עשר שנים כתבתי מאמר (באנגלית, בבוידם) ההתייחס לנושא, וציטט דאגות שנשמעו כבר אז בנוגע לתרומה של האינטרנט להעתקות. עלי להודות שבהחלט קל יותר היום להשיג עבודה להגשה, אבל מלבד הקלות, לא נראה לי שהרבה השתנה.
וכמובן לא כל מי שמעתיק קונה עבודות, ובוודאי לא בבית הספר, להבדיל ממוסדות להשכלה גבוהה. הרי הרבה יותר פשוט לעסוק בהעתקה והדבקה, ואם עושים זאת באלגנטיות וטיפת שכל, המורים שלנו לא יידעו שלא רק לא כתבנו את מה שמגיע אליהם מודפס כל כך יפה, אלא שאפילו שאת הרוב לא קראנו.
אבל אז מה? האם המסקנה היא שמעולם המטרה של תלמידים בבית הספר היתה להגיע לחופשת הקיץ במינימום של מאמץ? אין זה צריך להפתיע אף אחד. וכדאי לזכור שרבים מאד מסוגלים לשחות שעות ארוכות בים הדעת ועוד לצאת יבשים. במאמר בקפטן אינטרנט מצביעים על כיוון אחד לפתרון לבעיה – לארגן את המטלות של התלמידים כך שסתם העתקה איננה נותנת מענה. מציעים לדרוש מהתלמידים להשוות בין מקורות, למזג את הידיעות, לבחור בין הצעות שונות. ללא ספק, הכיוון הזה של עבודות המכוונות ל-"הצעת פתרון לבעיה" היא כיוון חיובי. אבל אני מבקש להוסיף גורם לא כל כך קטן כאן.
לעתים קרובות אנחנו תופסים את עולם הבלוגים כעולם שבו כל מה שקורה הוא שמעבירים מידע ממקום למקום, מבלי להוסיף שום מרכיבים אישיים לתוך מה שאנחנו מעבירים. לצערי, אני בדרך כלל מסכים עם התיאור הזה. אבל בדרך כלל אומרים לנו שמאמר אקדמי טוב בנוי לפחות מ-80% של מקורות שאנחנו מצטטים, ואם כך, הבלוג איננו שונה כל כך. אולי איננו צריך לאלץ את התלמידים שלנו להוסיף דעה מקורית, דבר שקשה לא רק להם, אלא גם לרוב המבוגרים. כדאי לנו אולי לעודד אותם לאסוף מקורות בתחום מסויים, להעיר עליהם מבחינת הכדאיות והמהימנות שלהם, ולארגן אותם להמשך השימוש של אחרים. גם זה לא מעט, ואולי הרבה יותר מאשר סתם העתקה שמנסה להראות כאילו היא כתיבה מקורית.
