האם ה-YouTube גורם לאדישות חברתית?
קרבין גם מקשר לסרט אנימציה קצרה שממחישה את האירוע. הסרט מצויין, וממה שאני הצלחתי לגלות, לא ברור אם הסיפור צמח מהסרט (שהיה בדיוני מלכתחילה) או אם הסרט משקף אירוע אמיתי שהתרחש אי-שם. נקודת השיא של הסיפור היא קטטה בין תלמידים בבית הספר שכולם "מצלמים" ו-"מדווחים" עליה במקום להתערב ולעצור אותה. בסוף, כמובן, המורים אוסרים על הבאת ה-"מצלמות" לבית הספר.
שוב, מדובר בסרט אנימציה נהדר, וגם בסיפור מרתק, אפילו אם לא ברור שהוא מבוסס על אירוע אמיתי. קרבין מסיק מכל הסיפור מסקנה מעניינת: It paints a fascinating, and for some people disturbing, portrait of the cultural difference that exists between teachers and today’s students when it comes to understanding the role of media in everyday life.
I keep thinking about how the students and the teachers reacted differently. Over the years, kids have acted out all sorts of playground role-playing games, from the cowboys and Indians of my parents’ generation to the Dungeons & Dragons adventures I used to play when I was that age. Kids always take their role-playing cues from iconic motifs of their surrounding culture, and today’s kids are thoroughly immersed in digital culture, including YouTube. So I can’t say I’m shocked that kids would want to play video journalist with cardboard camcorders.
קרבין גם שואל, במידה רבה של צדק, למה התגובה של בית הספר היה לאסור על הכנת המצלמות והבאתן לבית הספר. היה כאן, הרי, אירוע שהזמין למידה. אפשר היה ללמוד מהסיפור, לבחון את המקום של המדיה בחיים שלנו, את השפעותיה עלינו. אבל במקום להתמודד עם הנושא הזה, העדיפו להחרים את הטכנולוגיה שלכאורה "גרמה" לבעיה. וכמובן שלעתים קרובות מדי, זה בדיוק מה שקורה עם טכנולוגיות בבתי הספר.
למה שהילדים יתנהגו אחרת, מה הם רואים בתקשורת כל היום? אתה מתאר ויכוח בקשר לצבי ים, לצערי הרב אפשר להגיד אותו דבר על בני אדם. כמה פעמים לא ראינו צלמי טלוויזיה
מצלמים אירועים איומים במקום לעזור
Dungeons & Dragons לגבי
אני זוכרת שהיו ילדים שלקחו את הנושא יותר מדי רחוק ואיבדו קשר עם המציאות. אני זוכרת שאסרו לשחק במשחק הזה בדיוק כמו שגם פה אסרו להביא את המצלמות. יש כנראה דברים שקשה למורים להתמודד איתם ולכן יותר קל לאסור אותם
נשלח ע"י:
אנונימי | 25 מרץ, 2007 19:17
זה מזכיר לי את המאמר של קלייב תומפסון "פאוור-פוינט עושה אותך מטומטם" שפורסם ב"הארץ" ב 31.1.04 כך גם כאן - השימוש בטכנולוגיה יכול להועיל ולהזיק, להחכים ו"להטפיש" - תלוי בבונה, בערכיו, ביכולותיו ובכוונותיו.
ניצה ולדמן
נשלח ע"י:
אנונימי | 25 מרץ, 2007 19:38
תודה על התגובות. ניצה מודעת היטב ליחס שלי כלפי הפאוארפוינט, ובכל זאת אתייחס טיפה להשוואה.
אין ויכוח שהרבה מאד תלוי בכוונותיו ויכולותיו של המשתמש, אבל יש לפאוארפוינט בכל זאת "הזמנה" מפתה מדי "לארגן" מידע בצורה שלעתים קרובות אינה תואמת את אופיו. המצלמות מקרטון שבידי התלמידים לא הכתיבו שימוש מסויים, אלא שיקפו הבנה מסויימת (הבנה "תרבותית" שהתלמידים למדו מתוך כך שהם גדלים לתוך התרבות שלנו) כלפיהן.
אין ספק שביילע צודקת - יותר קל לאסור את השימוש ב-"כלי" מסויים, מאשר לנצל את האירוע כדי לחקור את השפעות המדיה על חיינו. ומיותר להוסיף כאן ... "וחבל".
לא הצלחתי למצוא את המאמר של קלייב תומפסון כפי שהתפרסם ב-"הארץ", אבל אפשר למצוא שתי גריסאות בעברית (אולי אחד מהן הגירסה מ-"הארץ").
כאן
(לגירסה הזאת יש קישור למאמר באנגלית) ו-
כאן.
ושוב, תודה.
נשלח ע"י:
יענקל | 25 מרץ, 2007 21:41