« לדף הראשי | תוכן גולשים וחינוך - זיווג מוצלח » | אכן, כדאי מאד להיות מחובר » | כן ל-PLNs, אבל חשוב לזכור גם למה » | אוי, תודה! » | מטפורה מכיוון לא צפוי » | לא צריכים סלולארי כדי לרמות במבחנים » | מילא, שיהיו ימים כאלה » | נו, האם אין זה מספיק כבר? » | יצירת מידע כדי להבין ... בעצמנו » | כל כבוד! » 

יום שני, 7 באפריל 2008 

צעד מדוד ליישוב אחד, דוגמה מבטיחה למערכת כולה

אסתי, בבלוג שלה, מעלה שאלה שבוודאי מעסיקה כל אחד מאיתנו שעוסק בתקשוב בחינוך:
במפגש השתלמות אחרון של המורים, שוב עולה השאלה מה הלאה? מה קורה לתלמיד המסיים את החטיבה ובכיתה י' נכנס לביה"ס התיכון, בו אין תקשוב , אין ניידים ואין מורים המשלבים תקשוב בשיעורים.
ההתקדמות של הטמעת התקשוב בבתי הספר בארץ איננה אחידה. בגלל סיבות רבות, שללא ספק אחת החשובות שבהן היא הרמה הסוציו-אקונומית של בתי הספר, והמשאבים הלא שיוויוניים שמגיעים אליהם, יש בתי ספר שהם משופעים בתקשוב ובשימוש די נבון באותו תקשוב. לעומתם, בתי ספר אחרים נשארים רחוק מאחור, עם מינימום של משאבים תקשוביים. ויש סיבות נוספות. לא פעם מורה אחד, המשוגע לדבר, מסוגל לקדם בית ספר שלם, ואילו מנהל, שאינו מוצא ערך בתקשוב, יכול למנוע התקדמות בתחום בבית הספר שלו. בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים, שאינם נמצאים תחת האיום של בגרויות, חופשיים יותר להתנסות בדרכים יצירתיות לשימוש בתקשוב, וכאשר התלמידים של בתי הספר האלה מגיעים לתיכון הם מגלים שעליהם לחזור לעפרון ולמחברת, ולדרכים "מסורתיות" יותר של הוראה ולמידה. אך למרות כל הסיבות האלו (ואחרות) המסבירות למה אין אחידות בשילוב התקושב בבתי הספר, הכיוון צריך להיות ברור - התקשוב נעשה לחלק בלתי-נפרד מההוראה, ומהלמידה, בבתי הספר.

ודווקא בגלל זה, השאלה "מה הלאה" שאסתי מעלה איננה נוגעת רק בפרויקט שהיא מלווה - פרויקט של שימוש במחשבים ניידים אצל תלמידי כיתות ה' ו-ו' בישוב אחד - אלא לעתיד התקשוב החינוכי בארץ. גם אם, נכון להיום, השאלה הזאת איננה רלוונטית לרוב בתי הספר בישראל, במוקדם, יותר מאשר במאוחר, בתי ספר אחרים, ויישובים אחרים, יגלו שהם שואלים אותה. מטרת התוכנית שאסתי מלווה היא, בין היתר, יצירת תרבות לימודית שבה המחשב מחליף את העפרון ואת הנייר שבידי התלמיד, יצירת תרבות לימודית שבה המחשב נעשה לכלי שלא מתייחסים אליו כמשהו יוצא דופן, אלא כמובן מאליו. היא צודקת שאם הניסוי הזה יצליח, בוגרי בתי הספר שבפרויקט, כשהם יגיעו לתיכון, ימצאו את עצמם בסביבה שבה חלק גדול ממה שהם למדו נדחק הצידה; הם יאלצו "לחזור" לשיטות לימוד שקדמו לא רק למחשבים ניידים, אלא למחשב בכלל.

לפני שבוע, זכיתי לבקר בשניים מבתי הספר של הפרויקט הזה. לא הרגשתי שמתחולל בהם מהפכה. התלמידים יושבים בשורות מול המורה ומול הלוח (ובזכות המחשבים, גם מול מסך גדול המחובר למחשב המורה). התרשמתי שחלקים נרחבים מהשיעורים בהם צפיתי התנהלו בצורה מאד דומה לצורה שבה דורות רבים של תלמידים למדו. חוויית הלמידה בכיתה נראתה לי מסורתית למדי, לא מהסוג שיקשה על התלמידים להשתלב שוב בשיעורים ללא תקשוב. אבל מזמן למדתי לא לחפש מהפכות בחינוך, אלא לנסות לזהות את השינויים הזעירים. וכאן, באמת חשתי שינוי. ראיתי צעדים מדודים, שינויים שהם אולי אפילו קטנים, אבל ממשיים. במאמרון שלה, אסתי מציינת שהתלמידים מתרגלים לעבוד עם מילון מקוון, ושהם בשלים לסוגים שונים של הערכה מאשר המבחנים המקובלים. אני בטוח שהיא יכולה למנות עוד הרבה צעדים קטנים מהסוג הזה - צעדים שאינם מהווים שינויים מפליגים, אבל מצביעים בבירור על כיוון, מעידים על הפנמת התקשוב לתוך הרגלי הלמידה של התלמידים.

אסתי כותבת:
בתי הספר החדשניים רצים קדימה, בזמן שמערכת החינוך לא מספיקה להדביק את הפער, ונשארת מאחור, או במוכר ובידוע.
אכן, חבל שחלקים נרחבים של המערכת נשארים מאחור. אבל מטבע הדברים, אם בית ספר אחר מתקדם, בית ספר אחר יהיה בעמדת פיגור כלפיו. תמיד יש מישהו שמבצע את הקפיצה הנחשונית, וקשה לבוא אליו בטענות שלא כולם קפצו יחד. ואם במקרה הזה הקפיצה הנחשונית אינה אלא מספר צעדים קטנים, אין במה להתבייש. הכיוון הכללי ברור, ומאד מרשים.

תוויות: ,

כדי שמערכת החינוך אכן תיכנס סוף כל סוף לעידן השימוש הנבון והנכון בתיקשוב צריכים להתקיים מספר תנאים, שלצערי אינם מתקיימים. חלקם קשורים לתקציב וחלקם קשורים לאופן שבו מכניסים את התקשוב. הנה כמה מהם:

* תקצוב בלתי מספק להכנסת מחשבים (ורצוי ניידים) לבתי הספר.מתחת לרמה מסויימת של תקצוב, מספר עמדות המחשב כה קטן עד שהוא איננו מאפשר באופן מעשי נגישות אמיתית למחשב. מדוע לא להשתמש במחשבים הניידים הזולים המסופקים בימים אלה לעולם השלישי?

* יציאה מן התפיסה של "חדר מחשבים", מקום בו מרוכזים כל המחשבים ומורים צריכים להזמין אותו לצרכיהם. בבתי ספר רבים תפיסה מיושנת זו עדיין תקפה. יש לפזר את המחשבים בכיתות (ואני מודה שזה יוצר בעיה מבחינת השמירה עליהם, אבל אם יחולקו מחשבים ניידים, הבעיה תיפתר מן הסתם).

* הכשרת בלתי מתאימה של מורים לשימוש נכון בכלים מתוקשבים. הכשרה זו נעשית כיום במרכזים שונים. הכשרות כאלה הן מנותקות מבית הספר ומצרכיו. לדעתי יש צורך במורה מתוקשב שיהווה מעין מדריך תיקשוב עבור המורים האחרים, ינהל השתלמויות בנושא זה בהתאם לצרכי בית הספר ויבצע פעולות תקשוביות שונות לקידום התיקשוב בבית ספרו (כגון שיתופי פעולה עם מורים ותלמידים אחרים בארץ ובחו"ל.

* מתן לגיטימציה למורים לקיים שיעורי מחשב שאינם פרונטליים (כמו שתואר בדוגמה למעלה). לצערי, בחלק מן המקרים, שיעורים משולבי מחשב ואינטרנט שאינם פרונטליים, נתפסים לעתים כ"בזבוז זמן".

* ו...הקטנת כיתות. מדברים על כך כל הרבה זמן. אם יש מקום שבו הקטנה כזו היא קריטית, הרי זה בשילוב תיקשוב בחינוך. בכיתה עמוסה (ובעיניי גם כיתה של 30 תלמידים היא עמוסה) כמעט ואין אפשרות להענות לצרכי התלמידים המשתמשים בגישה המשלבת באופן אמיתי ונכון תיקשוב בחינוך.

ליורם, תודה!

אין לי ספק שעל מנת שהתקשוב באמת יוטמע לתוך מערכת החינוך, חשוב שיתקיימו התנאים שאתה מציין. כמו-כן, אתה צודק שהתנאים שאתה מונה כאן הם רק כמה מרשימה ארוכה של תנאים הכרחיים, או לפחות רצויים.

יכול להיות שאורך הרשימה, וגודל המשימה, הם שגרמו לי להתרשם ממה שראיתי בביקור שלי לפני שבוע. לפעמים, מרוב מלאכה, קשה בכלל להתחיל. במקרה הזה, יש התחלות, ואלה בהחלט התחלות שאפשר ללמוד מהן.

נדמה לי שאני חולק עליך בנוגע לנקודה השלישית שאתה מציין. אם הבנתי אותך נכון (וסליחה אם אני טועה כאן), אתה טוען שיש צורך ביד מכוונת, אפילו ריכוזית, שתתווה את הדרך. אבל הנסיון מלמד שאין דרך אחת נכונה לשלב את התקשוב לתוך תהליך הלמידה. דווקא בעידן התקשוב אנחנו לומדים שהמטה יכול ללמוד המון מהפריפריה. במקרה הזה, נדמה לי שאני מעדיף שיפרחו מאה פרחים.

היי ג'יי

כוונתי בנקודה השלישית היא למעשה ההיפך מריכוזיות (ואם הובנתי לא נכון אתך הסליחה). התכוונתי שתהיה פונקציה בית ספרית בצורתו של אותו מורה-מדריך מתוקשב, שתיתן מענה לצרכים מתוקשבים של מורים בבית הספר וכן לתת להם השתלמויות אישיות, קבוצתיות וכו" שיענו על צרכים אמיתיים ועל מטרות אמיתיות של מורים (דבר שההשתלמויות המרוכזות במרכזים השונים אינן נותנות).

יורם וג'יי
לדעתי הפונקציה השלישית שיורם מדבר עליה- מנחה הנותן הדרכה והנחייה אישית לכל מורה בהתאם למקום בו הוא נמצא ובהתאם לצרכיו - הוא המפתח להצלחת התהליך כולו. מנחה מדריך מעין קוצ'ר אם תרצו שמלווה את המורה יד ביד לאורך כל הדרך, או לפחות בשנתיים הראשונות שלה הוא Must לדעתי.
אסתי דורון

הוסף תגובה
מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates