האם מבחנים הם הדרך להעריך למידה בקורס מקוון?
סביר להניח שאף אחד לא מתנגד לכך שיימצאו דרכים למנוע רמאות, ואם זאת המטרה של התוספת לחוק, יש בה הגיון. אבל מתברר ששיטות אימות יכולות להיות יקרות מאד, וגם בעייתיות מבחינת צנעת הפרט. המאמר ב-Chronicle מתאר מספר שיטות לפקח על הזהות של הנבחן שנמצאות היום בשוק. בין השיטות אפשר למצוא מכשיר שקורא את טביעת האצבע של הסטודנט, ומאפשר לו למלא את המבחן רק אחרי שהמכשיר "מזהה" אותו. כמו-כן, מפני שיתכן מצב שבו הסטודנט ה-"אמיתי" מתחיל מבחן, אבל אחרי-כן נותן לחבר להמשיך בו, יש מצלחות שמצלמות סביב למחשב של הנבחן, כאשר משגיחים במרכז המבחנים מנסים לזהות פעילות חשודה. אפשרות אחרת היא יישום שעוקב אחרי ההקלדה של הנבחן ומשווה בין קצב וסגנון ההקלדה לבין נתונים על כל סטודנט שכבר נמצאים במאגר מידע. כפי שהמאמר מציין, בכמה מההצעות האלו אפשר לחוש את נוכחותו של "האח הגדול".
השיטות האלו מציעות פתרון לבעיה שאולי בכלל איננה קיימת. המאמר מביא את דבריה של מנהלת של קורסים מקוונים באוניברסיטה במדינת טקסס המביעה את התחושה שיש כאן אפליה כלפי קורסים מקוונים. לפי המאמר:
How do professors know that a student enrolled in a large lecture class is the same one handing in an assignment or test, she asks?
זאת ועוד: בקורסים מקוונים שנעזרים בטכנולוגיות אינטרנטיות בצורה טובה ויעילה, המבחן ממלא חלק משני, אולי אפילו שולי, בהערכת הלמידה. מרצים שמיטיבים ללמד בסביבה המתוקשבת בונים משימות שדורשות פעילות מתמדת, מעורבות אמיתית, של הסטודנטים. גם אם יש מבחן, משקל המבחן בציון הסופי של הסטודנט איננו רב. במקום זה, המרצה עוקב אחר פעילות הסטודנטים במהלך הקורס כולו. אבל כמובן לא כל המרצים מטיבים ללמד כך, ואני מניח שהתוספת המוצעת לחוק בקונגרס היא עדות לכך. בעיני, הרעיון של מצלמה שעוקב אחר סטודנט בתוך הבית שלו בזמן שהוא כותב מבחן די מפחיד, ולא היה מזיק אם שהקונגרס האמריקאי היה ער לחשש שהצעה כזאת מעוררת. אבל גם ללא החשש הזה, העדר היכולת של מוסדות להשכלה גבוהה לראות בקורס מקוון משהו שונה מאשר קורס מסורתי שפשוט מועבר דרך האינטרנט בכלל איננו מעודד.
ג'יי,
פוסט מעניין !
עמי סלנט
נשלח ע"י:
אנונימי | 29 יולי, 2008 09:42
ג'יי,
אופציה די נפוצה היום במבחני בית זה מבחן שהוא משיחה יחסית פתוחה. מבחן כזה נמשך מספר ימים עד שבוע. אין כל צורך במצלמה - הסטודנטים יכולים לדבר אחד עם השני, להיעזר במה ובמי שהם רוצים והתשובות עדיין אמורות להיות ייחודיות לכל אחד ואחת.
אינה
נשלח ע"י:
אנונימי | 12 אוגוסט, 2008 11:15
אינה,
האופציה הזו היא אכן טובה, אך לצערנו- ממש לא נפוצה. לא בחינוך הגבוה ובודאי שלא בבתי הספר.
אריאלה
נשלח ע"י:
Unknown | 12 אוגוסט, 2008 11:54
אריאלה,
ג'יי דיבר על מוסדות להשכלה גבוהה, כך גם אני. בקורסים לתואר שני זה נפוץ מאוד - לפחות בשתי אוניברסיטאות שאני מכירה.
בבתי ספר עושים מבחנים מקוונים כפי שמתואר בפוסט, אבל יש משגיחים ולכן לא ברור למה צריך מצלמות. זה בדיוק כמו כל מבחן בגרות אחר, פשוט תלמידים עובדים בחדרי מחשבים.
אינה
נשלח ע"י:
אנונימי | 12 אוגוסט, 2008 21:42
אינני בטוח שאני ממש מבין כיצד מבחן כזה מתנהל, אם כי הרעיון בהחלט מושך. אם הבנתי נכון, במהלך המבחן (שנערך מספר ימים) סטודנטים צריכים לגבש תובנות קבוצתיות, ובהמשך כל אחד צריך לנקוט עמדה ולהגן עליה. בהחלט מוצא חן בעיני. הרי לצד הלמידה האישית, יש כאן ביטוי ליכולת של הסטודנט ללמוד מאחרים, וגם להשפיע על אחרים. אבל שוב, אולי הבנתי לא נכון.
בנוסף, קשה לי להאמין שמוסדות להשכלה גבוהה אכן עורכים מבחנים כאלה, אבל אם הם כן עושים זאת, כל הכבוד.
נשלח ע"י:
יענקל | 12 אוגוסט, 2008 21:53