אור צנוע ... אך מאיר למרחקים
תוויות: הרהורים
אם וכאשר תיכתב ההיסטוריה של התקשוב החינוכי – סיפור שעדיין מתהווה, ואיננו בשל ליד ההיסטוריון - המטאורים בוודאי יזכו לאזכור רב יותר מאשר האורות הקטנים. אין בכך פסול, ולא רק מפני שספרי היסטוריה בדרך כלל מתמקדים באירועים מכוננים, ולא בתקופות של התבססות אטית. לא פעם, מי שזורח לזמן קצר, בכל זאת מאיר את התחום באור חדש וייחודי, ובכך מתווה דרך, ועוזר לנו לצעוד קדימה. אבל הסיפור האמיתי של התקשוב החינוכי שייך פחות למטאורים, ויותר לאותם אורות קטנים שבהתמדתם בנו תשתית איתנה.
באופן די הגיוני, האורות הקטנים מוכרים פחות. לא פעם מדובר במורים די אלמוניים שיוזמים פרויקטים שמראים כיצד כלי זה או אחר יכול לקדם את הלמידה. ההשפעה המיידית של המורים האלה אולי זעירה, ואיננה ניתנת בקלות למדידה, אבל בצעדים הקטנים של המורים האלה, הסיסמאות הגבוהות של המטאורים הופכות למעשים שמהם אפשר ללמוד, לדוגמאות שאותן אפשר לחקות.
נפל בחלקי להכיר לא רק את רוב המטאורים של התקשוב החינוכי, אלא גם לא מעטים מהאורות הקטנים - המורים הפחות או יותר אלמוניים, ה-unsung heroes. כמובן שאינני מכיר את כולם, ואין ספק שיש רבים הראויים שסיפוריהם יסופרו, אך את שמותיהם מעולם לא שמעתי.
נחמה שני לא היתה אלמונית. במשך כעשור היא ניהלה את הפרויקטים המתוקשבים של המנהל למו"פ ולהכשרה של רשת אורט. בתפקיד זה נחמה קידמה קורסים מקוונים, כתבה ויזמה ספרי הדרכה מעולים על השימוש בכלי אופיס שונים, הובילה את ההטמעה בבתי ספר רבים, ועוד. לא פחות חשוב, כמנהלת היא הובילה וטיפחה צוות של אנשים שצמחו איתה והפכו לתורמים משמעותיים בתקשוב החינוכי בזכות עצמם. ובמשך חלק גדול מהתקופה הזאת נחמה נלחמה במחלה קשה (עוד בשנת 2002 נחמה כתבה על מחלתה, ועל המקום של התקשוב בהתמודדות איתה – "המידענות המתוקשבת שלי"). אני זכיתי לשעות רבות של שיחות עם נחמה על הפרויקטים השונים שהיא הובילה, על התקשוב החינוכי באופן כללי, ועל נושאים רבים אחרים. שיחות עם נחמה על תקשוב תמיד ערערו מוסכמות והובילו לכיווני מחשבה חדשים. ובנוסף לעמית למקצוע, היא היתה ידידה אמיתית.
האור של נחמה לא היה אור של מטאור שבאופן חד פעמי מאיר את שמי התקשוב החינוכי ועובר הלאה. אורה היה אור מתמשך, כמעט אור רקע שבקלות רבה מדי מקבלים כמובן מאליו. גם כאשר האור האישי של נחמה הלך ונחלש, האור החינוכי שלה המשיך לזרוח. לפני שבוע אורה כבה. התקשוב החינוכי בישראל איבד אחד האורות הצנועים, אבל המתמידים שלו. נקווה שבהיסטוריה שעוד עתידה להיכתב, יידעו לתת לה את הכבוד שהיא ראויה לו. יהי זכרה ברוך.
לא הכרתי את נחמה שני, לא באופן אישי ולא באופן ציבורי ובעקבות מילותיך המרגשות עליה אני מרגישה שהפסדתי. יחד עם זאת, מחמם את הלב לראות את נר התמיד שהדלקת כאן בבלוג לזכרה.
נשלח ע"י:
אסתיד | 25 דצמבר, 2008 15:53
לג'יי
קראתי וריגשת אותי מאד.
עכשיו כשחלף מעל לחודש מרגישים את הריק שנותר ואין לו תחליף, כי לוקח זמן לאישיות כזו להיבנות ולפרוח, היא חסרה כאן בנוכחותה ובאמירותיה.
לא נשכח אותה.
מתקיים ערב חברים לזיכרה ב- 11.2 בשעה 1630 במושינסקי. אתה מוזמן.
כל טוב
יואל רוטשילד
yoelrot@mapa.ort.org.il
נשלח ע"י:
אנונימי | 08 פברואר, 2009 15:35