« לדף הראשי | הרהורים נוספים על עתיד הקריאה » | לא רק דרך אחרת לקרוא » | להיות מורה (מתוקשב) טוב » | לגעת בשאלות יסוד » | אפשר כבר לעבור לשלב הבא » | עדיין אין חדש? » | האם הדאגה לחומרה היא הבעיה? » | פנים שונות לפשטות » | גם הרצאה יכולה להיות סיפור » | לא להיות מהפכן איננו בושה » 

יום שבת, 1 במאי 2010 

להיות מורה טוב - הגירסה הישראלית?

המאמרון הזה חורג בטיפה מהעיסוק הכמעט בלעדי בטכנולוגיה בחינוך של הבלוג הזה. ויכול להיות שהראשון למאי הוא באמת התאריך המתאים לפרסומו. אתמול ישבתי מול מישהו שעיין בעיתון מעריב, ושמתי לב שכותרת בעמוד הראשון ציין ששר החינוך, גדעון סער, מבקש להגביל את הזמן שבו מורים יעסקו בהוראה.

חיפשתי ברשת, ומצאתי מספר אזכורים. מתברר שבכנס של מכון מנדל שנערך ביום חמישי סער אכן הכריז, כפי שמופיע בכותרת באתר של ישראל היום: להיות מורה? עשר שנים זה מספיק.

לא נוכחתי בכנס, וכל מה שידוע לי על דבריו של סער הוא מה שדווח בעיתונות. בכתבות שם הרחבה יחסית מצומצמת – אין הרבה שיכול לעזור לי להבין טוב יותר את מניעי השר. עם זאת, הכוונה הבסיסית די ברורה. בכתבה של ישראל היום מדווחים שסער אמר:
ייתכן שבשנים הבאות ייאלצו מורים להתייחס למקצועם באופן שונה, ולאו דווקא כמקצוע לכל החיים. אני לא מדבר על מחויבות של חודש או שנה, אבל אני חושב שמקצוע ההוראה ככלל לא יהיה דומה למה שהכרנו. אנשים לא ילכו להוראה כקריירה לכל החיים. הם יבואו לתקופה של עשר שנים, וזה יפה מאוד, זה מצוין. הם ייתנו מעצמם ויעברו הלאה.
לא ברור לי מה יפה מאד ומצויין כאן. לפני שבוע קישרתי כאן למאמרון של לארי קובן, בו הוא טוען שהמחקר מראה שדרושות כ-10,000 שעות "אימון", בכל תחום, כדי שאדם שעוסק בתחום יכול להיהפך למומחה בו. בהתייחסות שלו למספר הזה קובן "מוכן להתפשר". ברור לו שלא כולם יהיו מומחים, ולכן הוא כותב שאולי בחצי מהזמן הזה מורה יכול ללמוד לתפקד בצורה טובה, אם לא כמומחה. לפי החישובים של קובן, במקצוע ההוראה 5,000 שעות אימון הן בערך חמש שנים של הוראה.

סער טוען שהוא רוצה להיטיב עם התלמידים. הוא רוצה לתת להם את החינוך האיכותי ביותר שאפשר – אבל קשה להבין כיצד האמירה שהמורים "ייתנו מעצמם ויעברו הלאה" עושה זאת. הרי בדרך הזאת הוא בעצם מקבע את התלמידים בים של בינוניות הוראתית. המורים שלהם "יעברו הלאה" עוד לפני שהם ירכשו מספיק נסיון כדי להצטיין במקצוע. עוד בזמן שהם נמצאים בתהליך של גיבוש הזהות שלהם כמורים הם יפסיקו ללמד. וחשוב להבין שלפי החזון הזה של סער, לא יהיו מורים מומחים ותיקים שמנסיונם מורים חדשים יכולים ללמוד. במקרה הטוב הם יפגשו מורים שצברו כמה שנים של נסיון, אבל לא הספיקו בעצמם להיות מומחים.

לו עקבתי אחרי הנושא הזה כמו שצריך, לא הייתי מופתע מההצהרה של סער בכנס מנדל. לפני שבועיים, באתר עבודה שחורה, שושי פולטין הביאה חלק מפרוטוקול של ישיבת ועדת החינוך של הכנסת מתאריך 25.3.2010. בין היתר, סער אמר:
אני חושב שבעתיד, הכיוונים של התפתחות המקצוע יהיו שאנשים יבואו – אנשים רציניים, אנשים איכותיים – לתקופה של עשר שנים, לתקופה של 15 שנים, אולי פחות, אבל לא צריך בהכרח להסתכל על הפרופסיה באותו אופן שהסתכלנו עליו בעבר. לפי דעתי יהיו שינויים.
אז אפילו אם הדברים הגיעו לעמוד הראשי של מעריב אתמול, ספק אם הם באמת חדשים. אבל עדיין חייבים לשאול – אם התכנית הזאת נוגדת את ההגיון המקצועי, מה הסיבה שסער מבקש לקדם אותה? האם הוא רוצה להיטיב עם אנשים שעוסקים בעבודה שוחקת, ומציע להם לעסוק בו רק לתקופה מוגבלת? אולי כן, אבל לאילו מקצועות הם יפנו אחרי ההוראה, כאשר הם עדיין לא רכשו כישורים אחרים ונמצאים בתחרות עם מי שלא סטה מהמסלול המקצועי כדי לתרום למדינה? נדמה לי שמחכה להם אבטלה – וללא צבירת פנסיה.

העולם של היום שונה מאד ממה שהכרנו לפני דור, ולאור זה, סער אולי צודק, וכבר לא צריכים "להסתכל על הפרופסיה באותו אופן שהסתכלנו עליו בעבר". אבל משום מה מסתכלים קודם על ההוראה, ואחרי זה לא מסתכלים על מקצועות אחרים. אם דרוש שינוי בהוראה, נדמה לי שהוא בכיוון של יותר התמקצעות. הרי התקדמות בתחום חקר המוח מאפשרת לנו להבין טוב יותר כיצד, ובאילו תנאים, בני אדם לומדים. הגיוני לחשוב שהמורה הטוב צריך להיות בקיא במה שקורה בתחום הזה. אבל לפי סער, אפשר לעסוק כמה שנים במלאכה הפשוטה של הוראה ואז לעבור למקצוע אמיתי. ואולי צריכים להודות שיש בכך הגיון. הרי לפי הכיוון שבו מובילים את החינוך היום, מדד ההצלחה הוא שהתלמידים עוברים מבחנים סטנדרטיים. עליהם לדעת למלא את המשבצות שבמבחנים בצורה הנכונה. ואם זאת המטרה, עיקר מלאכת ההוראה נעשית לטכניקה של העברת מידע כך שאפשר יהיה להשיב נכון במבחנים. בשביל זה צריכים לימודים ממושכים? בשביל זה צריכים להיות מקצוען מומחה? בשביל זה צריכים ללמוד על תהליכי למידה? בשביל זה צריכים לצבור נסיון? בוודאי מספיק לעבוד לפי ספר הדרכה שהמשרד ללא ספק יפרסם במסגרת בתי ספר להכשרה מקצועית. ואולי כדאי להמליץ לשר לאמץ מכונות הוראה שבוודאי יעשו את מלאכת ה-"הוראה" ביעילות ובזול, ולא יצטרכו להחליף מקצוע אחרי מספר שנים.

תוויות:

תודה לך.

שלא ברצוני הדהד במחשבתי פוסט שלך מספט 2008 :
http://interlearn.blogspot.com/2008/09/blog-post_11.html

ושוב- תודה !

איריס

אני לא בטוחה מה הכוונה של סער. אבל אני לא מסכימה אם הפרשנות שלך . אני חושבת שבעידן שלנו להחליף מקצוע כל עשר עשרים שנה - היא דבר הגיוני. לא חיבים לפרש זאת כזמן תרומה . ואת השאר כמקצועה אמיתי , אלה כבחירה בהוראה כקריירה .
אני חושבת שאם תהיה מערכת תמיכה לנושא למשל תוכניות הסבה, או הקלה בתנאי קבלה ומלגות במוסדות ההשכלה . או אולי תמריץ למעסיקים . זה יהיה צעד רציני בכיוון הנכון לכל המשק. גיל הפנסיה ימשיך לעלות , וחיים מרובי קרירות הם צו השעה.

אחת הבעיות במערכת החינוך היא שלעתים מתבוננים בה מנקודת מבט פרויקטלית, ודווקא מקבלי ההחלטות. תכניות לימודית, למשל, צריכות להמסר, לגרסתם של אנשים שונים במשרד החינוך ומחוצה לו, ליזמים שאחרי סיום תפקידם ילכו לדרכם. כך גם מורים 0על פי גרסת השר) שילכו לדרכם אחרי עשר שנים פחות או יותר. עשית פרוייקט, סיימת אותו, לך הלאה לפרויקט הבא (או אולי בכלל תשאר מובטל). הבעייתיות בגישה כזו בחינוך (ואני מניח שגם במקומות אחרים כגון מחקר מדעי) היא שאין ידע שנצבר. לאחר ביצוע הפרויקט, בין אם מדובר על מורה, מתכנן תכניות לימודים או אחר, הידע הולך לאיבוד משום שהצוות שצבר אותו, הגוף שצבר אותו, נעלם, התאדה.
הוראה היא מומחיות (בניגוד לרבים שסוברים שהוראה איננה פרופסיה)שנצברת הן בפרט עצמו (המורה) במהלך זמן רב (כפי שציינת בצדק רב, ג'יי) והן בקבוצת מורים שיכולה להיות למשל צוות מדעים, צוות אנגלית, צוות ערבית וכדומה.
חבל שהשר איננו מבין זאת.

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates