« לדף הראשי | בין מיומנויות להתאמה » | רגע! זה מוכר לי! » | החידוש שבחזרה לעבר? » | נדמה לי שיש עוד סיבה » | מספר מילים על שתיקתו המתמשכת של בלוגר » | הרהורים ארוכים מדי על דיון ציבורי חשוב » | יפה מאד ... ובכל זאת, לא לזה הכוונה » | הדיגיטאליות בשרות הרגלי הלמידה » | פגשנו את העתיד ... והוא לא כל כך חדש » | עד כמה גדולה התרומה? » 

יום שישי, 3 בספטמבר 2010 

ארבע אמירות "תקשוביות" שעליהן אשמח לוותר

פתיחת שנת הלימודים היא עיתוי מצויין לקלישאות – אותן אמירות נדושות שעל פניהן נשמעות נהדר, אך מתגלות, אפילו תוך עיון שטחי, כריקות מתוכן. אבל גם אם אין מאחוריהן הרבה, אי-אפשר בלעדיהן – הן הרי מבטאות, אפילו אם רק במגומגם, אמונות בסיסיות שיש עליהן הסכמה כללית, ואין בכך שום רע. אפשר אפילו להגיד שיש בכך חיוב מסויים – כאשר אנחנו מצליחים לתת ביטוי להסכמה אנחנו גם יוצרים את הבסיס לפעולה משותפת, ואם ברצוננו לקדם את החינוך, אין ספק שיש צורך בפעילות משותפת. ובכל זאת, בתחום התקשוב החינוכי יש בעיה עם קלישאות – הן מזמינות אותנו לאמץ פתרונות קלים שאינם כל כך קשורים למציאות.

כל אחד והקלישאות שלו. מה שנתפס בעיני אחד כקלישאה נתפס אצל אחר כאמת צרופה. אני בטוח שמספר דברים שאני כותב כאן ומתייחס אליהם כתובנות מעמיקות אינן אלא קלישאות שפשוט נעשו כל כך שגורות אצלי כך שאני מתקשה לזהות אותם כאלה. אבל אפילו אם אינני מודע לקביעות השחוקות של עצמי, לא קשה לי לזהות אותן אצל אחרים. ואחרי המבוא הטיפה מנופח הזה, עם פתיחת שנת הלימודים הזאת אני מתכבד להכריז על ארבע קלישאות שהן במיוחד חביבות עלי ... ושאשמח אם הן ייצאו מהשימוש:

מערכת החינוך צריכה להכשיר את תלמידיה למאה ה-21
וכי אפשר אחרת? האם יש מישהו היום שדוגל בהכנת התלמידים שלנו, למשל, למאה ה-19 (או אולי ה-18)? אבל השאלה הזאת משנית לשאלה גדולה יותר: מה הכוונה בהכנה למאה ה-21? כאשר זורקים את המילים היפות האלו לאוויר אנחנו אמורים להבין שהעולם של היום שונה באופן מהותי מזה שהכרנו רק לפני עשור. אבל אם אנחנו מבקשים לרדת לפרטים ולדעת במה הוא שונה אנחנו זוכים להכללות על הצורך בגמישות וביצירתיות, על היכולת להתמודד עם עודף של מידע, ועוד. סביר להניח שכל אלה נכונים, אבל לא ייחודיים למאה הזאת. ובנוסף, אם מדובר בהכנה למקצועות של המאה ה-21, משום מה שוכחים לציין שהעולם יהיה זקוק להרבה שרברבים ונגרים, ולאנשים שיעמדו אחרי דלפק במשרות משעממות בחנויות, ולהרבה מאד עובדי נקיון. האם לעולם הזה הכוונה?

התקשוב הוא הסביבה ה-"טבעית" של הנוער של היום
כאשר אני צופה בילדים שלי מול המחשב והאינטרנט אני מאד מתרשם מהיכולת שלהם לפעול בצורה מוצלחת בסביבה הזאת. הם אכן שולטים בפעולות השונות שמאפשרות להם לעשות את מה שהם רוצים בה. אבל אני גם רואה שהיכולת הזאת נרכשת באמצעות הרבה עבודה קשה. הם משקיעים זמן ומאמץ כדי לרכוש את המיומנויות האלו, והם מוכנים לעשות זאת מפני שבדרך הזאת הם משיגים משהו שחשוב להם. אם מערכת החינוך תייבא את הסביבה הזאת לבתי הספר מפני שהיא "טבעית" לתלמידים, היא עשויה לגלות שמה ש-"טבעי" איננה הסביבה, אלא הנכונות להשקיע כאשר המטרה כדאית והדרך אליה מהנה. גיוס התקשוב על מנת לייפות מערכת חינוכית שבעיני התלמידים נתפסת כלא רלוונטית לחייהם יביא להרבה תקשוב, אבל לא לחדוות הלמידה.

שהתלמידים יכתבו את ספרי הלימוד של עצמם
האמירה הפופוליסטית הזאת נורא קוסמת. לכאורה היא נאמנה לרוח הקונסטרוקטיביזם שגורס שהלמידה מתרחשת כאשר התלמיד מבנה את התובנות של עצמו. אבל מה לעשות, ואנחנו הולכים ללמוד לא מפני שאנחנו כבר יודעים, אלא מפני שאיננו יודעים, וקשה מאד לכתוב את הספר על משהו שאיננו יודעים. האם אנחנו מצפים מתלמידים שכותבים ספר היסטוריה (למשל) שהם יחשפו מקורות ויבחנו את אמינותם? האם אנחנו מצפים שהם ישוו בין גירסאות שונות של אותו אירוע? האם אנחנו חושבים שהם כבר מצויידים ביכולת להבחין בין גורם לתוצאה? ספר לימוד טוב (ויש כאלה) אינו סתם מכיל רשימה של "עובדות" שהתלמיד אמור לזכור עד למבחן, אלא מארגן עדויות היסטוריות והשערות היסטוריוגרפיות כך שהתלמיד יוכל ללמוד לא רק מה שאירע אלא גם יוכל להסיק מסקנות בנוגע לתמורות ולתהליכים חשובים. תלמידים ש-"כותבים את ספרי הלימוד של עצמם" אינם עושים זאת, אלא בסך הכל מעבירים עובדות שהם מוצאים בספר אחד לספר אחר. מדובר בגירסה מדוללת של למידת חקר אמיתית שזוכה לפופולאריות מפני שהיא מתהדרת במונחים תקשוביים עכשוויים.

כל מה שצריכים לדעת נמצא כבר ברשת
יכול להיות שזה נכון. ואם כן, אז מה? אפשר להגיד שמדובר בגירסה אינטרנטית לשינה עם ספר מונח מתחת לכרית, ויעילה באותה מידה. אמנם המידע החשוב נמצא בספר, אבל אנחנו עדיין צריכים למצוא את הספר הנכון, לקרוא אותו, לדעת כיצד לדלות ממנו את המידע הרצוי. זה לא קורה כשתוחבים ספר מתחת לכרית, ולא כאשר שולחים את התלמידים לרשת. רצוי שמערכת חינוכית שמעלה על נס את המידע שברשת תשקיע מאמצים בהקניית המיומנויות שיאפשרו לתלמידים להגיע למידע הזה ולהפיק ממנו תועלת. נכון להיום זה לא קורה.

אני בטוח שיש אמירות נוספות (כמו "המחשב הוא רק כלי") הראויות להיות ברשימה הזאת. אבל בינתיים אסתפק באלה. אם במשך שנת הלימודים החדשה נצליח למגר אפילו רק את אלה יהיה זה, ללא ספק, תרומה לצלילות הדעת וסימן לבגרות של העוסקים בתקשוב החינוכי. ואני מזמין אחרים להוסיף את הקלישאות ה-"אהובות" עליהם, קלישאות שרצוי שייצאו כבר מהלקסיקון המשותף שלנו.

תוויות:

זה נשמע "פולני" ההצדקה לטובת הילד... לא בשבילנו... חלילה
האמת המרה היא שמערכת החינוך עדיין רואה טכנולוגיה כדבר נפרד וצריכה להצדיק את התוספת.
הלומדים הצעירים לא רואים זאת כדבר נפרד בין אם הם עושים בזה שימוש מושכל או לא...

עוד אמרות שפר:
- הילדים כבר נולדים עם עכבר ביד

- כמו מהפכת הדפוס

- הם רק עושים העתק הדבק

- רק תנו להם ... והם ...

מוזמנים להוסיף עוד ...

הוסף תגובה
מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates