« לדף הראשי | יפה מאד ... ובכל זאת, לא לזה הכוונה » | הדיגיטאליות בשרות הרגלי הלמידה » | פגשנו את העתיד ... והוא לא כל כך חדש » | עד כמה גדולה התרומה? » | מעבר למליצות » | פנימי וחיצוני - גם וגם » | מילה טובה על הסח הדעת » | It Takes Two » | געגועים לנוסטלגיה? » | יש גישת ביניים » 

יום שישי, 23 ביולי 2010 

הרהורים ארוכים מדי על דיון ציבורי חשוב

האם השימוש במחשב מסייע ללמידה? הוויכוח הזה כמובן לא יסתיים לעולם - ולא בתוך החוג היחסית מצומצם של העוסקים בתקשוב בחינוך, שם יש כמעט תמימות דעים, אלא בקרב הציבור הרחב. דווקא ראוי שהדיון ייערך בציבור הרחב – אם אפשר יהיה להתגבר על הקלישאות שבדרך כלל תופסות את מקומה של התייחסות רצינית לנושא.

כתבה מהשבוע בקפטן אינטרנט שמתייחסת לשני מחקרים חדשים מעלה את הבעיה הזאת שוב. הכתבה מקשרת לכתבה קודמת ב-The Marker שעסקה בקריאה באינטרנט לעומת הקריאה בספר המודפס והכרוך. אותה כתבה הזכירה מחקר חדש של ג'יקוב ויגדור והלן לד מטעם ה-National Bureau of Economic Research. הכתבה ב-The Marker מסבירה שהחוקרים הלאה:
בחנו את השימוש במחשב בקרב חצי מיליון תלמידים בכיתות ה' עד ח' בצפון קרולינה. החוקרים מצאו קשר ישיר בין השימוש במחשבים אישיים ובחיבור אינטרנט מהיר ובין ירידה ניכרת בציונים במתמטיקה ובקריאה.
התיאור הזה בהחלט נאמן לאמת, אם כי לא צויין בו שמדובר במחשבים בתוך הבתים של התלמידים. במילים אחרות, כאשר התלמידים קיבלו הזדמנות לעסוק במשחקי מחשב, בגלישה באינטרנט ובשימוש ב-Facebook מהבית, העיסוקים האלה כנראה גברו על הכנת שיעורי בית ופגעו בהישגים הלימודיים של אותם תלמידים. אין זה רק הפרשנות האישית שלי. בתוך המחקר עצמו החוקרים מציינים ש:
On the margin, then, broadband internet access appears to crowd out studying effort, presumably by introducing new options for recreational use by students and other family members.
החוקרים מוסיפים שבמשפחות שבהן מעורבות ההורים בחיי ילדיהם גדולה, הילדים השתמשו במחשב בצורה חיונית, ואפילו לימודית, יותר.

כזכור, הכתבה ב-The Marker עסקה בקריאה. המחקר של ויגדור ולד, ועוד מחקר שנערך בראשות ריצ'רד אלינגטון, מומחה בתחום הקריאה, מוזכר מההיבט של פיתוח הרגלי קריאה. במחקר של אלינגטון החוקרים גילו שכאשר נותנים ספרים לתלמידים בתחילת חופשת הקיץ, הישגי הקריאה של אותם תלמידים משתפרים. אין ספק שיש כאן ממצא חשוב וגם מרשים (אם כי לא במיוחד מפתיע). אבל ספק אם משני המחקרים האלה אפשר להסיק, כפי עושה כותב הכתבה:
שני מחקרים אלה מזינים את הוויכוח שסובב סביב ספרו של ניקולאס קאר, "The Shallows" (הרדודים).
ספרו של קאר, הרחבה של המאמר הידוע שלו מלפני שנתיים – Is Google Making Us Stupid? – עוסק בהשפעה השלילית של האינטרנט, ושל המידע המהיר והמקוטע, על יכולת החשיבה שלנו. בכלל לא ברור כיצד מחקר שמראה שכאשר נותנים ספרים לתלמידים הקריאה שלהם משתפרת, או מחקר שמראה שתלמידים מעדיפים להשתמש במחשב ובאינטרנט לצרכים לא לימודיים, מתקשרים לטענות של קאר.

הכתבה בקפטן אינטרנט איננה עוסקת בקריאה, אלא בהשפעה של המחשב על הלמידה של תלמידים. היא מזכירה את המחקר מצפון קרולינה, ועוד מחקר שהתפרסם לאחרונה שחקר תלמידים ברומניה שקיבלו מחשבים לבתיהם. מתברר שבעקבות קבלת המחשבים, ציוניהם במבחנים בבית הספר ירדו. לפי הכתבה בקפטן אינטרנט:
נראה כי המחקרים סותמים את הגולל על התועלת שאפשר להפיק ממחשבים במערכת החינוך. על כך יכולים להעיד דורות של ילדים והורים בארץ, שהמחשב שנכנס לבית בתקווה להיות כלי למידה שימש רוב הזמן כפלטפורמה למשחקים ובשנים האחרונות בעיקר כלי לפייסבוק ולרשתות חברתיות.
אולי יש טעם לציין כאן שכמו עם המחקר מצפון קרולינה, הדיווח על המחקר ברומניה נכון ... למחצה. כבר בתקציר של אותו מחקר אנחנו קוראים:
Our main results indicate that that home computer use has both positive and negative effects on the development of human capital. Children who won a voucher had significantly lower school grades in Math, English and Romanian but significantly higher scores in a test of computer skills and in self-reported measures of computer fluency. There is also evidence that winning a voucher increased cognitive ability, as measured by Raven's Progressive Matrices.
במילים אחרות, אכן היתה ירידה בציונים (תוצאה שסביר להניח היתה די צפוייה), אבל לצד זה היה שיפור במיומנויות מחשב, ואפילו גם בכישורים קוגניטיביים – שיפורים שמשום מה לא זכו לכותרות. קשה לראות בכל זה סתימת הגולל על התועלת של המחשב. הרי לעומת הירידה בציונים, התלמידים השתפרו בתחומים אחרים.

תוצאות או השפעות כאלו אינן אופייניות רק למחשב ולאינטרנט. כאשר הטלוויזיה חדרה לתוך בתים של משפחות לפני כחצי מאה היא בוודאי השפיעה באופן שלילי על הישגיהם של תלמידים בלימודים. אבל היום, כאשר מובן מאליו שלכל בית יש טלוויזיה, איננו מבקשים לבחון את ההשפעה הזאת. במכתב פרטי צביה אלגלי מעירה:
בטכנולוגיה הוותיקה של הדפוס יש מי שיקרא רק את הצהובונים ומדורי האופנה ויש מי שיקרא (גם) את גלילאו, עיניים ועיתון הארץ.
המסקנה? המסקנה די ברורה: מסקנות שמסיקים בנוגע להשפעה של טכנולוגיה זאת או אחרת על תחום זה או אחר מבלי להתחשב במספר רב של נתונים נוספים הן חסרות משמעות.

בשלב הזה אני חש צורך להסיק מסקנה נוספת, מסקנה בנוגע לדרך שבה התקשוב בחינוך מוצג בעיתונות הפופולארית. הרי פעם אחר פעם אנחנו פוגשים רק קצוות. מצד אחד מכריזים שהתקשוב יחולל מהפכה בלמידה, ומהצד השני משיבים שהתקשוב הוא בזבוז כסף אדיר. וכאשר הכתבה בקפטן אינטרנט מסיקה שהמחקרים שנסקרו בה "סותמים את הגולל על התועלת שאפשר להפיק ממחשבים במערכת החינוך", היא מצטרפת לרשימה ארוכה של כתבות שטחיות.

אבל לא יהיה זה הוגן מצידי להסיק כך. אמנם הוגים כמו ניקולס קאר טוענים שבעידן האינטרנט איננו קוראים עד הסוף של ספרים, או אפילו של מאמרים ארוכים (וכן, אני מודע לכך שהמאמרון הזה מתחיל להתארך בצורה מסוכנת), אבל כדאי מאד לקרוא עד לסוף של הכתבה בקפטן אינטרנט. אי-שם אחרי אמצע הכתבה הכותב מצטט את מארק וורשאואר, אחד החוקרים החשובים והרציניים בתחום התקשוב בחינוך. נדמה לי שלא מרבים לצטט את וורשאואר בכתבות עיתונאיות מסיבה אחת פשוטה – הוא איננו משיב על שאלות בצורה פשטנית המתאימה לכותרות. במקום זה הוא מנסה לחדור למהויות. והנה, אמנם לא בהתחלה אבל בכל זאת בתוך הכתבה, מביאים מדבריו של וורשאואר, ואפילו מקשרים לבלוג שלו.

לפני שבוע וורשאואר כתב על המחקרים שמוזכרים בכתבה. הוא מציין שיש שלוש "מסגרות" ראשיות שבהן השימוש בתקשוב בחינוך יכול לבוא לביטוי: learning (למידה, אם כי לדעתי יותר נכון להשתמש במונח כמו "למידה בית-ספרית"), change, ו-power. וורשאואר מסביר שרוב הביקורת כלפי השימוש בתקשוב בסביבות חינוכיות נובעת מהעדר של הישגים בתחום הלמידה. אבל הוא מדגיש שעבור רבים מאלה שעוסקים בתקשוב בחינוך הלמידה הבית-ספרית איננה העיקר. מה שחשוב להם הוא השינוי. הוא כותב שלפי התפיסה הזאת:
test scores don’t matter–only difficult-to-measure new literacies do–and we could probably solve most educational problems if we tore down schools and let kids play online games all day.
לפי וורשאואר שני הקצוות האלו אינם האפשרויות היחידות. יש גם "מסגרת" נוספת – העצמה. הכוונה היא לשימוש בתקשוב כדי להרחיב את היכולת של הפרט לתרום ולהשפיע על הסביבה שלו. מי שפועל מתוך ה-"מסגרת" הזאת איננו שולל את החשיבות של הישגים לימודיים, אבל איננו רואה בהם את המטרה היחידה, או המרכזית:
From this “Power” perspective, we are not only teaching students to read and write texts, but also to read and write the world.
התפיסה של וורשאואר עוזרת לנו להבין למה המחקרים על צפון קרולינה ועל רומניה אינם בהכרח סותמים שום גולל. יתרה מזאת, התפיסה הזאת מקנה לנו אמות מידה שלפיהן ניתן לבחון את ההשפעות השונות, ואת הכדאיות, של התקשוב בחינוך.

והכתבה בקפטן אינטרנט? בין הטובות על הנושא בעיתונות הפופולארית.

תוויות: , , ,

עצם העובדה שאתה מרגיש צורך להתנצל על כך שPOST שלך ארוך מידי, אתה מזלזל ביכולתי ללקרוא ולהבין את כולו.
בכך אתה תורם לזילות היכולות של משתמשי האינטרנט "הרדודים" היום. לעומת "גאוני הדור" הותיקים של תקופת הסיפריות והספרים.
כמו כל דבר ילד שחונך לחקור, לבדוק, לקרוא, להעביר ביקורת. יעשה כל זאת ללא שום קשר למדיה שבה יקבל את המידע.
מערכת החינוך הרדודה והחלולה של ישראל, מיצרת אנשים רדודים בלי קשר למה שהם עושים כשהם ליד המחשב, או מחוברים לאינטרנט.

ג'יי כתמיד נגעת בנושא "כבד".
הניסיון לתת מענה לשאלה מורכבת שהולכת ונעשית עוד יותר מורכבת עם כניסת הטכנולוגיה לכל תחום בחיינו הוא ניסיון עקר מיסודו.
בעבר השאלה הייתה האם המחשב יכול לסייע בלמידה?
אח"כ האם המחשב מסייע בלמידה ?
וכיום, העולם שכבר ניסה זאת משך 30 שנה שואל איך ניתן לשפר לייעל להפוך אפקטיבי יותר את תרומת המחשב ללמידה (EU OECD).
אנחנו בנקודת אל חזור (כמו שציינת לגבי טלוויזיה והספר המודפס). המחשב התקשוב כבר כאן, בין אם משתמשים בו נכון או לא. אי אפשר לבודד את התרומה שלו בבית הספר מול החוץ וצריך לשפר ולייעל את התרומה שלו ללמידה בהיבט פדגוגי טכנולוגי כלכלי ובריאותי.
הדיון בנושא האם המחשב מסייע בלמידה הוא ריטורי (והתשובות סזיפיות למדי).
ההנחה הסמויה היא שיש מקום לספק.

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates