« לדף הראשי | בגלל הרשת, כמובן » | שוב? » | אכן, גילו » | דווקא עכשיו - אמנויות! » | לא לזאת הכוונה » | כן נאותה, אבל באיזה מחיר? » | למה שלא נצטט אותה? » | הכיוון חיובי, אבל לא ברור שהוא פותר את הבעיה » | דווקא ללמידה כזאת הכוונה » | זאת הזדמנות למידה » 

יום חמישי, 26 במאי 2011 

הרהור על למה התחום הזה (אולי) מפסיק להיות מעניין

לפני יומיים שלי בלייק-פלוק שאל את קוראיו מהן, לדעתם, חמש התכונות החשובות ביותר של מנהיג חינוכי במאה ה-21. נכון לכתיבת המאמרון הזה השאלה הזאת זכתה לעשר תגובות – רובן די צפויוית. קוראים השיבו, למשל, שמנהיג חינוכי צריך להיות אדם שאיננו מפסיק ללמוד, ושעליו להיות מסוגל לעורר השראה. הם הדגישו שהמנהיג צריך להיות בעל חזון, ניחן בכישורים תקשורתיים חזקים, ולדעת לחלק אחראיות לפקודיו. כמה ציינו שחשוב שפיו וליבו יהיו שווים.

לכל אלה, כמובן, אפשר להנהן בראש ולהגיד "אז מה?". מדובר בתכונות של מנהיגות שאינן קשורות ספציפית לחינוך, וגם לא למאה ה-21. זאת ועוד: חיפוש מהיר על מונח כמו "תכונות של מנהיג" מעלה אלפי דפים שבהם מופיעות רשימות עם אותן התכונות, ולא רק בחינוך. מתבקשת השאלה "למה לבזבז אלקטרונים על שאלה כזאת בבלוג חינוכי". אבל באותה המידה שאפשר לשאול את השאלה הזאת, אפשר גם לשאול למה אני מבזבז אלקטרונים על הביקורת הזאת. דווקא על השאלה הזאת אני חושב שאני יכול לענות.

הבלוג של בלייק-פלוק הוא אחד המובילים בתחום התקשוב החינוכי. אבל על אף העובדה שהוא מתלהב מהאפשרויות הלימודיות שבתקשוב, הוא איננו נעמד דום מול כל כלי תקשובי חדש כאילו הוא זה שיציל את החינוך. לפני שנתיים בלייק-פלוק לא היסס לבקר בחריפות את ה-Partnership for 21st Century Skills כאשר הגוף הזה נעזר באמירות נדושות כדי לתאר את ה-"חזון" החינוכי שלו:
As has been mentioned countless times by countless observers, there is little if anything in P21’s Mission Statement and accompanying selection of skills that has anything to do specifically with the 21st century. I fear that more than anything, the board’s weak statement only serves to undermine much of the valuable work we educators and educational technologists have accomplished independent of P21.
חשוב לשאול מה קרה במשך השנתיים האחרונות שהביא לכך שבלוגר שהיטיב לחשוף את השטחי אשר בחשיבה ה-"חינוכית" מסוגל היום להזמין את קוראיו למלא את דפיו בשטחיות דומה. כאן אין לי תשובה ברורה, אבל נדמה לי שהיא נמצאת בתסכולים בשני מישורים – הציבורי והאישי. במישור הציבורי, על אף ריבוי הניתוחים המלומדים שבאים להסביר את הנתק המתמשך בין ההבטחה של התקשוב לקדם את הלמידה ההבנייתית לבין הנעשה בשטח, אנחנו עדים להעצמה ההולכת וגוברת של גיוס התקשוב להנצחת ההוראה המסורתית. יתכן שיש גבול למספר הפעמים שאפשר לצעוק ולהתריע, כך שבשלב מסויים הקולות האלה פשוט מתכנסים לתוך עצמם ועוסקים בזוטות.

אבל גם המישור האישי ממלא תפקיד לא מבוטל כאן. בשבועיים האחרונים נתקלתי בשני מחקרים מאד מעניינים, בעוד שני מסמכים חשובים, ולפחות בחופן מאמרונים בבלוגים שנראים לי ראויים להתייחסות כאן. מדובר בדי הרבה קריאה, ואחריה כמות לא קטנה של כתיבה ועריכה עד שאני מרגיש שהצלחתי להבין את הכתוב ושמיקדתי את המחשבות שלי, ועד שאני מרגיש שאולי יהיה כדאי לאחרים לקרוא את מה שאני עתיד לפרסם. לפמעים (ואולי במיוחד זה קורה לקראת סיום שנת הלימודים) פשוט אין הכוח לעשות את כל זה. במקרה של בלייק-פלוק יתכן שהוא מחליט שקל יותר למלא את הבלוג שלו עם רשימות טפלות (הנתרמות על ידי קוראיו). ובמקרה שלי, במקום לכתוב משהו מעמיק ורציני, קל יותר לכתוב (יחסית במהירות) מאמרון קצר שבו אני מבקר את הפעולה הזאת. חבל, אבל לעת עתה זה יצטרך להספיק.

תוויות:

אני מאמין שיהיו שינויים מרחיקי לכת שיגרמו לתחום הזה להמשיך להיות מעניין.

אני גם מאמין שיהיו שינויים מהותיים שיהפכו את הכל לטוב יותר..

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates