« לדף הראשי | מה בדיוק הופכים כאן? » | אז אולי פשוט חוזרים לעסוק ב-"חינוך"? » | מה כל כך פסול ב-"להעביר את הזמן"? » | אולי לא גישתם של בודדים » | יחי ההבדל ה...? » | החיפוש רק רומז על העיקר » | אין חדש - בחיפוש, ואולי לא במחקר » | התרומה האמיתית של התקשוב? » | האם באמת מדובר באלטרנטיבה? » | אם יש רצון ... » 

יום ראשון, 8 בינואר 2012 

לאן נושבת הרוח?

אחרי תקופה כל כך ארוכה שבה הבלוג הזה היה שקט, אני שואל את עצמי אם אני צריך להסביר את הדממה המתמשכת הזאת, או אולי עלי להסביר למה פתאום אני שוב כותב. מה שבטוח, שום נזק לא נגרם לתקשוב החינוכי בגלל ההעדרות הארוכה שלי מהבלוגוספירה.

אבל אין זה אומר שמצב התקשוב החינוכי שפיר. נדמה לי שבנוסף לסיבות המוכרות להפסקת הכתיבה כאן (עומס בעבודות המפרנסות והרצון להקדיש זמן למשפחה) אני יכול להוסיף את הסיבה החיובית שהקדשתי זמן לקריאת מספר ספרים כך שנשאר לי מעט זמן לכתיבה. אבל היה עוד גורם שהשפיע - אפילו מאד - על התרדמת שתקפה את הבלוג הזה: גם אם מזמן ידעתי שבסופו של תהליך התקשוב יגבר על החינוך, כך שנזכה ליותר ויותר תקשוב, אבל פחות ופחות למידה, משום מה העובדה הזאת היכתה בי ביתר שאת לאחרונה, ולא חשתי טעם באימוץ תמידי של התפקיד של מוכיח בשער.

אבל אם כך, מתבקשת השאלה: מה השתנה עכשיו שגורם לי לכתוב? האם קרה משהו שמעורר אצלי תקווה חדשה? לצערי, התשובה היא "לא", ובכל זאת הכתיבה, והסדר במחשבות שהיא (פחות או יותר) עושה אצלי, חסרה לי. גם אם הכתיבה איננה מצמיחה תקוות גדולות, היא עוזרת לי לראות את המצב שבה התקשוב החינוכי נמצא כעת. אז ...

לפני מספר ימים גרי סטייגר הגיב לחיבור קצר של ויקי דייויס שהתפרסם בניו יורק טיימס. במסגרת המדור Room for Debate הטיימס פנה למספר אנשי חינוך וביקש מהם לכתוב, בקצרה, על היבטים שונים של חדירת התקשוב לתוך החינוך. דייויס כתבה על הפוטנציאל של המחשב לקדם למידה מותאמת, במיוחד באמצעות מה שאפשר לכנות "מבחנים מותאמים". דיוויס תיארה כיצד משחקים "לימודיים" במחשב עוזרים לבנה ללמוד דברים שהוא אמור ללמוד לבית הספר, אבל היא ציינה שאין במשחקים האלה מערך של משוב, ולכן קשה לה לדעת אם בנה באמת זוכר את מה שהוא לומד. את המשוב הזה, היא כותבת, אפשר לקבל דרך "מבחנים מותאמים". היא כותבת (וסטייגר מצטט):
Adaptive testing is really about personalizing the knowledge of the student. It is about understanding the individual student. If we can understand enough individual students and aggregate the data, then a school can create a plan to help those students progress and move ahead.
סטייגר מתרעם על מה שנראה לו כבזבוז של היכולת הנפלאה של המחשב:
Computer-assisted instruction or drill and practice software, apparently now dressed-up as the fancy-sounding “adaptive learning” has been the holy grail of those wishing to reduce education costs and shortcut education for the past half century.

Any teacher who thinks he can be replaced by a computer, probably should be. Yet, this handful of magic beans promising that computers can “teach” where humans have failed is folly folks have unwisely invested their faith in for decades.
דיוויס משיב בבלוג של סטייגר ומסבירה שלו היא יכלה לבחור על מה לכתוב היא היתה מעדיפה להתמקד בנושא קרוב יותר לליבה, כמו ה-Flat Classroom, פרויקט שבו היא מעורבת כבר שנים. אבל הטיימס הכתיב לה את הנושא של למידה מותאמת.

אני מאמין לה. במידה לא קטנה, סטייגר תופס טרמפ על השיקולים המסחריים של העיתון. כמי שלפחות בעבר הרבה לקרוא את דבריה של וויקי דייויס, די ברור לי שהתפיסה החינוכית/תקשובית שלה איננה מסתכמת במתן עזרה לתלמידים להתכונן למבחנים סטנדרטיים. אבל מה לעשות, ובסופו של דבר 350 המילים שלה שהתפרסמו בטיימס (שלפי דבריה צומצמו מ-700) תואמות באופן מדאיג את סדר היום החינוכי של אלה שרואים בתקשוב כלי לשיפור התוצאות במבחנים סטנדרטיים. סטייגר כותב שהוא איננו מבין כיצד אנשי חינוך יכולים למצוא קשר בין מבחנים לבין הוראה ולמידה, אבל הפליאה שלו נראית לי מוגזמת – הרי שנים של נסיון בוודאי הוכיחו לו שרבים עושים זאת בקלות. ובכל זאת, הזעם שלו די מובן:
It is one thing to let your kid play with such software on a long car trip via 99 cent iPad apps, but the same misguided nonsense is being packaged as adaptive learning systems, integrated learning systems, “School of One” or other similar junk that costs hundreds of thousands of dollars per school.
קשה לשאוב עידוד מדבריו של סטייגר, במיוחד אם חשים שדבריו משקפים בצורה נאמנה את הכיוון שבו התקשוב החינוכי צועד היום. לאור זה, אולי מוזר לחזור לכתיבה עם מאמרון ברוח הזאת. ובכל זאת, נדמה לי שעדיף להכיר במציאות מאשר להתכחש לה.

תוויות:

כיום קשה לדמיין לימודים בלי אינטרנט

כשהרוח נושבת היא זורה לא מעט חול בעיניים. במצב כזה מרבית האנשים מרכינים את ראשם (אולי נותנים לרוח לחלוף מעל ראשם). קשה עד מאוד לעמוד זקוף (לעמוד על שלך), קשה להצביע על כיוון רצוי.

תודה שעשית זאת.

איריס

היי ג'יי,

לא נגרם שום נזק לתקשוב החינוכי בהעדרך אך בכל זאת היה משהו חסר.

כשהאינטרנט עובד , אני מחפש את המלכוד - אין סוף אפשריות

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates