« לדף הראשי | הזדמנות, או שירת ברבור? » | מה בין ספר לימוד דיגיטאלי וחינוך? » | אולי הטשטוש מזיק גם לתלמידים? » | וגם אם כבר היינו כבר בסרט הזה ... » | האם לזה קוראים "מהפכה"? » | לאן נושבת הרוח? » | מה בדיוק הופכים כאן? » | אז אולי פשוט חוזרים לעסוק ב-"חינוך"? » | מה כל כך פסול ב-"להעביר את הזמן"? » | אולי לא גישתם של בודדים » 

יום שישי, 10 בפברואר 2012 

האם אפשרי "דיגיטאלי" בלי שיהיה גם "מיטבי"?

לפני שבוע, בראשון לפברואר, מערכת החינוך האמריקאית ציינה לראשונה יום הלימוד הדיגיטאלי – Digital Learning Day. כמובן שעוד לפני היום הספציפי הזה מחוזות ומדינות בארה"ב קיימו באופן פרטני ימים שהוקדשו לשימוש בתקשוב בחינוך. סביר להניח שכמו אצלנו, יש מחוזות עם היסטוריה של תקשוב שכבר ערכו ימים רבים כאלה. אבל זאת היתה הפעם הראשונה שיום כזה נערך באופן גורף בכלל המדינות (מדווחים ש-39 מתוך 50 המדינות השתתפו), ובעידוד הממשל הפדראלי. ביום הזה שר החינוך וראש הרשות הלאומית המופקדת על תקשורת הכריזו על מגמת הממשל להעביר את המערכת תוך חמש שנים לשימוש מלא בספרים דיגיטאליים. ההכרזה הזאת חשובה מאד, וממש זועקת להתייחסות כאן. אבל נדמה לי שלפני-כן חשוב לא פחות להתייחס למשפט קצר אבל מרכזי שבפרסומים של יום הלימוד הזה.

הדף הראשי של האתר הרשמי של יום הלימודים הדיגיטאלי מכיל הגדרה של "למידה דיגיטאלית". אינני יודע מי כתב את ההגדרה, אבל היא מצוטטת במספר רב של אתרים שמתייחסים ליום הלימוד, ולכן ניתן לשער שמדובר במשפט רשמי:
Digital learning is any instructional practice that is effectively using technology to strengthen the student learning experience.
אם נתרגם את המשפט לעברית, נדמה לי שתרגום נאמן יהיה:
למידה דיגיטאלית היא כל פעולה הוראתית שמשתמשת בטכנולוגיה כדי לחזק את חווית הלמידה של התלמיד.
ג'ון וילסון היה בעבר יושב הראש של ה-Partnership for 21st Century Skills, והיום הוא עמית בכיר ב-Pearson Foundation, הזרוע ללא מטרות רווח של חברת פירסון, אחד המו"לים הגדולים והרווחיים ביותר בעולם. הוא כותב בלוג במסגרת אתר Education Week. עם רזומה כמו שלו אפשר לנחש שעל פי רוב דבריו של וילסון לא ימצאו חן בעיני. ובכל זאת, הפעם לפחות היבט אחד ממה שהוא כותב בבלוג שלו בעקבות יום הלימוד בהחלט הרשים אותי. וילסון מצטט את ההגדרה של למידה דיגיטאלית ומוסיף:
I love that definition because it's simple, and it offers clarity for those politicians who would abuse teachers by proclaiming they can be replaced by technology. Not going to happen! Technology is a tool used by teachers, and without great teachers skilled in application, technology is useless for high quality education.
לעתים קרובות מדי אנשי עסקים שמבקשים להשפיע על החינוך שמחים להציע את הטכנולוגיה כתחליף למורה. הם רואים בטכנולוגיה אמצעי עוקף מורים (ואיגודי מורים) שבסופו של דבר חוסך כסף ומייעל את העברת המידע שבעיניהם הוא העיקר בחינוך. ואולי מיותר להוסיף שחברת פירסון מעוניין למכור כמה שיותר ספרי לימוד (מודפסים או דיגיטאליים) למערכת. לאור כל זה, יש משהו ראוי להערכה בקביעה הזאת של וילסון.

ובכל זאת, בעיני יש שתי בעיות משמעותיות מאד בהגדרה של הלמידה הדיגיטאלית שהופכת, כנראה, לרווחת ו/או לרשמית.

ראשית, אם מדובר ב-"למידה דיגיטאלית", בכלל לא ברור למה ההגדרה מתמקדת בפעילות הוראתית (instructional practice). אין ספק שבמקרים רבים יש קשר בין הוראה ולמידה, אבל לא כל למידה זקוקה להוראה, ואחד המאפיינים החשובים של עידן התקשוב הוא דווקא ריבוי הזדמנויות הלמידה הבלתי-מתווכות. על אף העובדה שהדגש על המורה אצל וילסון ראוי להערכה, ההגדרה הזאת מסיטה את המוקד מהלומד אל המלמד, וחבל מאד שכך היא עושה. יתכן שכל כך התרגלנו לרעיון שאין למידה ללא הוראה שאיננו מסוגלים לתאר לעצמנו שהדבר אפשרי, ושהדיגיטאליות מרחיבה ומעמיקה את האפשרות הזאת.

הבעיה השנייה קשורה לציפייה בלתי-מוצדקת, ואולי אוטופית, מהתקשוב; ציפייה שמופיעה כחלק אינטגראלי של המשפט. המשפט הרי איננו אומר לנו ש-"למידה דיגיטאלית" היא בסך הכל למידה (או במקרה הזה, הוראה) שמשתמשת, או נעזרת, בטכנולוגיה (ובמקרה הזה עלינו להבין שהכוונה ב-"טכנולוגיה" היא "טכנולוגיות דיגיטאליות"). הגיוני היה לחשוב שההגדרה הברורה ביותר של "למידה דיגיטאלית" היא פשוט "פעולה הוראתית שמשתמשת בטכנולוגיה". אבל ההגדרה איננה מסתפקת בכך, אלא מוסיפה תנאי: כדי להיות "למידה דיגיטאלית" צריך שיהיה שימוש יעיל, וגם שהשימוש היעיל הזה יחזק את חווית הלמידה. אם המשפט המדובר ביקש להגדיר, למשל, "למידה דיגיטאלית מיטבית" אפשר היה להבין את התוספות האלו. אבל בכלל לא ברור למה הן נחוצות להגדרה בסיסית של למידה דיגיטאלית. אני מודה שלא פעם אני אשם בכך שאני מצפה (או לפחות מקווה) שהתקשוב יקדם אג'נדה חינוכית הבנייתית, אבל אם התקשוב איננו עושה זאת, אין זה אומר שהוא איננו תקשוב. יצירת קשר הדוק בין השימוש בכלים דיגיטאליים בלמידה/הוראה לבין למידה טובה או מוצלחת מטעה בעיני. הרי גם שימוש סתמי, ואפילו שימוש כושל, עדיין צריכים להחשב "למידה דיגיטאלית".

ואולי הטענה שלי כאן איננה אלא התעמקות מיותרת בפרט שולי? לצערי, נדמה לי שלא. כאשר מוציאים את השימוש הסתמי מחוץ לתחום של "למידה דיגיטאלית" לגיטימית, שני דברים עשויים לקרות. מצד אחד, אנחנו משדרים למורים שבהתחלת הדרך (אולי הם בונים מצגת, או מכוונים את התלמידים שלהם לקישור יעיל ברשת) שהם לא "באמת" עוסקים בלמידה דיגיטאלית. אנחנו משתדלים, כמובן, לא לעשות זאת. לכן בדרך כלל נגלה שאנחנו נופלים בפח ההפוך: אנחנו משבחים את השימוש הסתמי כאילו הוא באמת מייעל את הלמידה או מחזק את חווית הלמידה, כאשר אנחנו יודעים היטב שהוא לא באמת עושה זאת.

כולם בוודאי מסכימים שרצוי שהשימוש בכלים דיגיטאליים יתבסס על יסודות חינוכיים בריאים, ושהשימוש הזה ימלא תפקיד חיובי בתהליכי הוראה ולמידה. אבל קביעת קשר אינהרנטי בין השניים ממש בהגדרת המונח עצמו מצביע על ציפייה בלתי-אפשרית מהטכנולוגיה שבסופו של תהליך תוביל לכשלון.

תוויות: ,

מעניין אם ספר דיגיטאלי הוא באמת תחליף לספר מנייר

אני נכנע לך

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates