« לדף הראשי | OLPC ו-IDB - עוד פעם אחת » | ושוב - המחשב איננו עוזר » | אפקטיביות לאיזו תכלית? (והאם זה משנה?) » | לא רק קישורים, בבקשה » | משום מה, אינני מופתע » | היתכן גם זה וגם זה? » | פוטנציאל לא ממומש » | אבל זה נשמע כל כך משכנע!! » | שוב ממציאים את החינוך? » | האם אפשרי "דיגיטאלי" בלי שיהיה גם "מיטבי"? » 

יום שבת, 14 באפריל 2012 

זה פשוט איננו מספיק

לפני כחודש וחצי, באתר האינטרנט של עיתון של העיר לאס ואגס, הופיעה כתבה מפרגנת מאד על בית ספר צ'רטר בעיר שמחלק מכשירי iPad לכל תלמידי בית הספר. הכתבה מכילה את כל האמירות שלמדנו לצפות להן בכתבות מהסוג הזה. מפי מנהלת הפרויקט (אינני בטוח שהיא מנהלת בית הספר) אנחנו לומדים ש:
The world has changed; the expectations in the workforce have changed.
וגם:
In the six months since its technology infusion, EKA has become a model of what the classrooms of the 21st century might look like.
וכמו תמיד, על הקלות שבה התלמידים מתרגלים למכשירים החדשים, מפי אותה מנהלת:
It’s like second nature for the students,” she said. “They’re open to trying this and they’re used to this multimedia access."
וציטוט נוסף מאותה מנהלת, אמירה שהפכה לנדושה:
Technology is used to enhance the learning. … A (printed) textbook gives one person’s view (of a subject). When students use multiple sources, they get a global view.
ואמירה די צפויה מאחת המורות:
With iPads, they’re engaged and using them in a learning capacity. Students aren’t confined to doing a report or making a poster; they can create movies, songs and presentations.
נדמה לי שהאמירות האלו יכלו להופיע בכל אחת מהכתבות הנלהבות שהתפרסמו על תהליכי ההצטיידות הטכנולוגית של אין ספור בתי ספר בעשור האחרון. אין זה אומר שהן אינן משקפות תהליכים אמיתיים שמתרחשים בבית ספר ספציפי, אבל עם השנים, קשה כבר להתלהב מהן. רבים כבר מבינים שבמוקדם או במאוחר התקשוב ייעשה לחלק בלתי-נפרד מהנוף החינוכי, ואולי בגלל זה כבר אין סיבה לקשט את התהליך בהצהרות מפוצצות על השפעתו.

וזה מביא אותי לתגובתו של ויל ריצ'רדסון לכתבה. לפני שבוע ריצ'רדסון סקר את הכתבה (רק דרך הבלוג שלו נודע לי אליה), והמאמרון שלו די קוטל את הנסיון שמתואר בה. הוא מצטט את אותו המשפט שציטטתי למעלה, אבל מביא גם את שני המשפטים שמופיעים אחריו:
The world has changed; the expectations in the workforce have changed.... You can’t even work at a McDonald's without using a touch screen.... If we don’t change how we teach, it’s a disservice to our kids.
וזה מאפשר לו להביע את אכזבתו כלפי מה שבית הספר עושה. הרי, אם הסיבה שתלמידים צריכים להשתמש במכשירי iPad בבית הספר היא כדי שהם יידעו לתפעל מסכי מגע בעבודה שלהם במסעדת מקדונלדס, קשה להגיד שאלה "מיומנויות המאה ה-21" שריצ'רדסון מייחל להן.

בצורה דומה, ריצ'רדסון ממשיך לצטט מהכתבה את הציטוט השני שהבאתי מהמנהלת:
"It’s like second nature for the students," she said. "They’re open to trying this and they’re used to this multimedia access."

Students use the iPads to access educational websites and applications as well as electronic textbooks. They use the iPad to take notes and the tablet’s camera to photograph whiteboards filled with teacher’s lessons and chemistry formulas. Some even record lectures using the iPad’s digital voice recorder or video camera, referring to them when they review for tests.
ולזה הוא מגיב, באופן די צפוי, בהעדר התלהבות מוחלט. ריצ'רדסון רוצה להתרחק מהרצאות פרונטליות ומהעתקת הלוח. השימוש במכשירי iPad כדי להקליט הרצאה, או כדי לצלם את הלוח, נחשב אצלו, באופן די מובן, כניצול כושל של הכלי. אין כאן שינוי בדרכי הלמידה וההוראה שהוא היה מקווה (אולי אפילו מצפה) לראות.

והקש ששובר את גב הבלוגר? כותב הכתבה מוסר לנו שאנשי חינוך משוכנעים שיש פוטנציאל עצום ב-"חינוך דיגיטאלי", אפילו אם עדיין לא הוכח שהוא משפר את הישגי התלמידים. הוא מוסיף שמורים טוענים שמשחקים חינוכיים ויישומים חזותיים יכולים להפוך את הלמידה למהנה, וגם עוזרים לשמור על הקשב של התלמידים. וזה, כמובן, צריך להביא לשיפור בציונים במבחנים. לזה ריצ'רדסון מגיב:
Learning = better test scores. And so it goes...
אני, כמובן, די מזדהה עם הביקורת של ריצ'רדסון. הרי מצד אחד אין שום דבר חדש כאן, ומצד שני, מתוך הנסיון להשמע כמחדש, נוצר הרושם שבסך הכל הטכנולוגיה החדשה ממשיכה לשרת את הפדגוגיה הישנה. יש מידה לא קטנה של צדק בשאלות כגון: כל הטכנולוגיה הנהדרת הזאת רק כדי להשיג ציונים טובים יותר במבחנים סטנדרטיים? האם אנחנו באמת כל כך חסרי מעוף?

אבל. (כל מי שידע שאיזו "אבל" תציץ כאן, שיצביע!) אינני מטיל ספק בכך שבעיני ריצ'רדסון הטכנולוגיה משנית ללמידה, ולכן כואב לו לקרוא כתבה שלכאורה שם דגש הרבה יותר חזק על הטכנולוגיה מאשר על הלמידה. אינני מרבה להתלהב מבתי ספר צ'רטר, ושמח (לפחות כמו ריצ'רדסון, אם לא יותר ממנו) למצוא בהם פגמים. אבל מצאתי בכתבה על בית הספר בלאס וגאס מספר משפטים שרמזו על גישה חינוכית אחרת מאשר זאת שמעציבה את ריצ'רדסון. בכתבה אנחנו לומדים, למשל, שכבר מפתיחתו לפני כ-10 שנים בית הספר:
has used its academic flexibility to institute a project-based learning method, where students create projects — presentations, plays, dances and dioramas — to demonstrate their knowledge.
קשה למצוא פגם בגישה כזאת. ואפילו אם מדובר בקלישאה, הציטטה הרביעית שהבאתי למעלה, עם הדגש על הגישה למקורות רבים, היא מסוג הדברים שבדרך כלל עשויים למצוא חן בעיני ריצ'רדסון. זאת ועוד: בחודשים האחרונים מספר לא קטן של כתבות התפרסמו בעיתונים מכובדים (כולל סידרה שלמה בניו יורק טיימס) שהטילו ספק בכדאיות של טכנולוגיות חדישות בבתי הספר. אפילו אם הכתבה על בית הספר בלאס וגאס איננה מיישרת קו לחלוטין עם הגישה שריצ'רדסון היה רוצה לראות, היא חיובית יותר מאשר רבות אחרות.

לקראת סיום המאמרון שלו ריצ'רדסון מביע את אכזבתו:
But I also know that if we keep allowing stories like these to set the bar for change, we’re shortchanging our kids. It’s yet another example of conflating teaching and learning, of not fully understanding the shift to self-directed, personal learning that technology and the Web support. Transformation in this sense means shifting the balance of power to the learner. And I know that starts way before we put a piece of technology in a kid’s hands.
שוב, אני שותף לתחושה הזאת, ובכל זאת אני תוהה מה היה בכתבה על בית הספר בלאס וגאס שעורר אצלו תגובה כל כך חריפה. נדמה לי שהתשובה איננה נעוצה בכתבה עצמה, אלא בכך שככל שהתקשוב חודר לתוך מערכות חינוך אנשים כמו ריצ'רדסון, ששנים רבות מבקשים לגייס את התקשוב כמנוף לחינוך אחר, מגלים שהוא איננו משפיע על החינוך כפי שהם קיוו. יש הישג טכנולוגי אדיר, אבל למרבה הצער, במקום שהטכנולוגיה תמנף את החינוך לכיוונים חדשים, היא מחזקת את הקיים. אם לפני מספר שנים היה אפשר לחשוב שקיים ברית בין הגישות השונות שמצדדות באימוץ התקשוב בתוך בתי הספר, היום המאבק לתקשוב נראה כמוכרע, אבל השינוי החינוכי לא בא. השותפות בין חסידי הטכנולוגיה לשם ההוראה המסורתית לבין אלה שגייסו אותה כדי לחולל שינוי מתפרקת. בית הספר בלאס וגאס נראה לי כלא פחות טוב מרבים אחרים שבעבר הלא רחוק זכו לתשבחות מאנשים כמו ריצ'רדסון, אבל היום הוא כנראה מסמל את המיטב שאפשר לקוות לו בלי שינוי חינוכי משמעותי. וזה איננו מספיק.

תוויות:

אחלה כתבה ... תודה רבה!
קורס בניית אתרים

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates