למידה, אינטרנט ... ומה שביניהם

הקישור באותם משפטים מוביל למאמר בן שישה עמודים משנת 2001 שמתאר נסיון התחלתי אחד. אין לי ספק שמקימי Coursera בקיאים בספרות בנושא, אבל ממה שמופיע באתר שלהם זה איננו בדיוק הרושם שנוצר.

גם מיכל גלעדי מגיבה, ומציינת ש-"הייחוד בקורסים אלה הוא ההתבססות על 'חוכמת ההמונים', אשר באופן מפתיע [או לא] נותנת הערכה משמעותית למשתתפים הפעילים בקורס". באותה פיסקה שממנה ציטטתי למעלה, אנשי Coursera מתייחסים גם לנושא הזה. הם כותבים:

הפעם הקישור מוביל למאמר בן עשרה עמודים (כולל עמוד אחד של מקורות, דבר שחסר במאמר הקודם) משנת 2008 (אנדרו נג, אחד מיוזמי Coursera, הוא בין כותבי המאמר). בסך הכל (וכפי שאפשר להבין מהמשפט באנגלית למעלה) המאמר מבקש להראות שמבחר דירוגים שונים יכולים להתחבר להציג דירוג מאד אמין. המאמר אכן בוחן מספר מטלות שבדרך כלל מבוצעות על ידי "מומחים", ומשווה בין דירוג ה-"מומחים" לבין הדירוג ה-"ממוצע" של "לא מומחים". כדאי לציין שהערכה של מטלות בקורס, או אפילו משהו דומה, איננה בין הנושאים שנבדקו בשיטה הזאת במחקר שבמאמר. נדמה לי שיש גם טעם לציין שהפיסקה בדף של Coursera מזכירה "crowd sourcing", שבדרך כלל מתורגם ל-"מיקור המונים". יש לרעיון הזה קשר מסויים ל-"חוכמת ההמונים" אבל בכל זאת די שונה ממנה. על אף הפופולאריות הרבה של "חוכמת ההמונים" (פופולאריות שאני מודה שאינני שותף לה), נדמה לי שב-Coursera הכוונה היא לצבור מספר לא גדול של הערכות כדי להשיג ממוצע. לא הייתי מכנה את זה "חוכמת ההמונים".

אבל כל זה איננו שולל את הקורסים של Coursera, או הנסיון בהערכת עמיתים. אולי היא תצליח. באוגוסט השנה אודרי ווטרס הביעה את תמיכתה בהתנסות של Coursera בהערכת עמיתים בקורסים שלהם (אולי נכון יותר לכתוב "בכמה מהקורסים שלהם"). ווטרס ציינה שהנסיון שלה בהערכת עמיתים בקורסים שהיא לימדה היה חיובי, ולכן בעיניה יש סיבה לחשוב שכך אולי יהיה גם ב-Coursera. עם זאת, היא הדגישה שהערכת עמיתים בקורס של 30 סטודנטים שונה מאד מהערכת עמיתים בקורס של כמה אלפים. כאשר הסיבות להשתתפות בקורס, והמטען הלימודי והתרבותי שהמשתתפים מביאים איתם כל כך מגוונים (שלא להגיד "שונים"), אפשר אפילו לשאול אם בכלל מדובר ב-"עמיתים".

ווטרס מקרשת לבלוג של לאורה גיבס, סטודנטית בקורס בפנטזיה ומדע בדיוני ב-Coursera, וגם מרצה בתחום המיתולוגיה והפולקלור באוניברסיטה של מדינת אוקלהומה. במהלך הקורס שבו היא השתתפה גיבס ניהלה בלוג בו היא דיווחה על המתרחש ועל תחושותיה כלפי המתרחש הזה. הבלוג כולו הוא מסמך מרתק שבוחן היבטים רבים של הקורס, ומספר מאמרונים בו עוסקים בהערכת עמיתים. אפשר לסכם שגיבס רחוקה מלהיות שבעת רצון מהדרך שבה התהליך הזה התבצע בקורס.

כפי שציינתי בתחילת ה-"תגובה" הזאת (והכוונה המקורית שלי לא היתה להתארך עד למאמרון שלם), דווקא הופתעתי שהתגובות למה שכתבתי התמקדו בביקורת שלי כלפי ה-MOOC, במקום בנקודת האור החזקה שמצאתי דרך המאמרון של קליי שירקי. אין לי שום סיבה לשלול נסיונות כגון ה-MOOC, ויש סיבות טובות לתמוך בו. עם זאת, דבריהם של גיא ושל מיכל אינם משכנעים אותי שהערכת העמיתים באמת מרכזית, או מוצלחת, בקורסים של Coursera. מביקורות אחרות שקראתי, גם לא התרשמתי שהמרכיב הזה עתיד להחזיק מעמד. בשלב הזה, אינני יודע אם מיזמי MOOC אחרים רואים בהערכת עמיתים אמצעי רצוי להערכה בקורסים שלהם.

ההערכה היא מרכיב חשוב בקורסי MOOC. אמינותה בוודאי תשפיע על הצלחת המודל הלימודי הזה כולו. אבל שוב, גם אם אינני אופטימי בנוגע להערכת עמיתים בקורסים האלה, יש עדיין סיבות טובות להיות אופטימי כלפי רעיון ה-MOOC בכללותו. אין זה אומר שלא צריכים לשאול שאלות קשות בנוגע לקורסי MOOC, ובמיוחד בנוגע לאלה המופצים על ידי אוניברסיטאות יוקרתיות. במאמרון קרוב אני מקווה שאצליח להעלות כמה מהשאלות האלה.