« לדף הראשי | לא בזכות ההפיכה » | מספר הרהורים (פחות או יותר חינוכיים) בדרך לפח » | השיבוש יציל? או אולי צריכים להינצל מן המשבשים? » | (עדיין) אין חדש בחיפוש ברשת? » | אבל כך תמיד עשו!! » | על הקווים הלפעמים מטושטשים של המחנות התקשוביים » | למה הטכנולוגיה תמיד אשמה? » | לא יזיק לפנות קצת מקום » | כשלון - אבל לא בהכרח לתקשוב » | כשהיא מתבקשת - מילה טובה » 

יום ראשון, 14 באוקטובר 2012 

נו, באמת!!

יכול להיות שהשם של המאמרון הזה היה צריך להיות "כיצד לתת שם רע לתקשוב החינוכי".

לפני כמה ימים מארק ווגנר, דמות יחסית מוכרת בתקשוב החינוכי בארה"ב, פרסם מאמרון בבלוג שלו, וגם ב-EdTechBlog, בלוג קבוצתי בו הוא משתתף. ווגנר לא כתב את המאמרון, אלא פרסם אותו עבור ג'ולי סטוארט, מורה לכיתה ב' בבית ספר בדנבר שבמדינת קולוראדו. המאמרון די קצר, וכותרתו מצליחה לקלוע לרוח התוכן:
סטוארט מספרת שלפני שנה היא פנתה לרכזת התקשוב בבית הספר בו היא מלמדת וסיפרה לה שהיא מתכוונת להשיג מחשבי טבלט עבור הכיתה שלה. לפני כחודשיים היא הציגה מועמדות עבור הכיתה שלה לקבלת טבלטי Nexus לתלמידים במסגרת פרויקט של EdTech Team, הקבוצה שמפיקה את הבלוג בו פורסם המאמרון שלה ואיתה מזוהה ווגנר. זמן קצר לאחר מכן נמסר לה שהכיתה שלה נבחרה לקבל את המכשירים, ושבקרוב הם יגיעו לידי התלמידים. בהתרגשות רבה סטוארט מתארת את יום קבלת הטבלטים:
September 24, 2012 marked the beginning of this amazing journey for my second grade class with the arrival of our classroom set of Nexus 7 tablets. We had been following the shipment via UPS with their tracking system, so when we saw that they were in Colorado at a UPS depot just miles from our school, the class could hardly sit still! The school office was alerted to make the phone call once the truck arrived with this very special delivery. Beth and I knew our world was about to change in a matter of hours.
אינני יודע לפי אילו אמות מידה האנשים ב-EdTech Team קבעו את המועמד הזוכה בטבלטים. המועמדים התבקשו לתאר כיצד הכיתות שלהם ישתמשו במכשירים, אבל מה שהם כתבו לא פורסם. סביר להניח שאפילו אם חלק מהמניע לחלוקת הטבלטים היה לפרסם את הגוף המחלק, בכל זאת סטוארט היתה צריכה לכתוב משהו מעמיק יותר מאשר רק "הכלים האלה ממש נהדרים והתלמידים שלי רוצים לשחק בהם". אבל גם במאמרון שלה סטוארט איננה מסבירה מה היא והתלמידים שלה מתכוונים לעשות עם הטבלטים. במקום זה, המאמרון גועש בהתרגשות כלפי הכלים, ומעבר לסיסמאות, נעדר כל התייחסות לשימוש חינוכי בהם.

אפשר להבין את ההתרגשות – הן של סטוארט והן של התלמידים. מחשבי טבלט מאד מפתים, וקשה לשמור על איפוק כאשר מכשיר כזה מגיע לידיים לראשונה. לכן, קשה לבוא בטענות כלפי ההתרגשות הזאת. זאת ועוד: אפילו אם ההתלהבות של סטוארט נראית מוגזמת, אני מניח שרבים מאיתנו היו מתלהבים באופן דומה לו זכינו במתנה כזאת.

אבל הבעיה שלי איננה עם ההתרגשות, או עם אווירת החג שבכיתה של סטוארט. יש לי בעיה עם מה שנראה כביטול כל מעשה חינוכי בכיתה של סטוארט לפני קבלת הטבלטים. סטוארט כותבת:
This had to be the best day ever for my second graders! The addition of these tablets is going to change the way my students learn this school year and beyond into their futures. The 21st century has arrived in my classroom, and I cannot wait to see where it takes us.
נדמה לי שדברים אלה מבטאים הערכה עצמית חינוכית ירודה מאד אצל סטוארט. האם רק עכשיו, בעזרת הטבלטים, יתרחש שינוי בדרך שבה התלמידים שלה לומדים? האם המאה ה-21 לא נוכחה בכיתה שלה לפני קבלת הטבלטים? גם אם אפשר לפרש את דבריה כביטוי להתרגשות, הניסוח של סטוארט יוצר את הרושם שבלי מכשירי הטבלט אי אפשר היה ללמוד בצורה מוצלחת או רצויה.

פעמים רבות אנחנו מכריזים שהטכנולוגיה איננה מה שמחולל את השינוי. אנחנו מדגישים שהדרך שבה המורים והתלמידים מנצלים את הטכנולוגיה היא אשר הופכת את הכלי למשהו לימודי. אני רוצה להאמין שגם ג'ולי סטוארט חושבת כך. למרבה הצער, הדברים שהיא כותבת רומזים אחרת. אם יום קבלת הטבלטים היה היום הטוב ביותר עבור התלמידים שלה, אני חושש שהימים הבאים יהיו ימים של אכזבה – לא מפני שהכיתה תגלה שלא כייף להשתמש במכשירים האלה, אלא מפני שהם יגלו שהלמידה נשארת כפי שהיתה. אני בעד זה שתלמידיה של סטוארט ישתמשו בטבלטים – ולא רק ל-"למידה" אלא גם ל-"משחק". כמו-כן, אני מקווה שהשימוש בטבלטים ירחיב ויעמיק את חוויות הלמידה של הכיתה. אבל אם החלום של סטוארט אכן התגשם עם קבלת הטבלטים, אני חושש שזה סימן שאנחנו עדיין מצפים שהטכנולוגיה תציל אותנו. אם אנחנו עדיין תולים את התקוות החינוכיות שלנו בכל כלי חדש שיוצא לשוק, מצבנו די עגום.

תוויות:

גם המורים הצעירים הם תוצר של תרבות הצריכה המופרעת בה חדש יותר הוא גם טוב יותר ואיכותי יותר. כמו אותם אנשים הממתינים יומיים בתור לרכוש את האייפון החדש ללא כל רציונל מאחורי זה. זה רק טבעי שדרך החשיבה העדרית הזו תחלחל לתוך מערכת החינוך

אני חושב שכבר משחר ההיסטוריה המוכרת, המין האנושי תמיד תלה תקוות בטכנולוגיה שתציל אותו או תשפר את מעמדו ביחס לחבריו.

אינני צופה שינוי מגמה בקרוב. יכול להיות שזה מובנה :-)

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates