למידה, אינטרנט ... ומה שביניהם

חשוב להבין שהתייחסותו של פפרט לתהליך הלמידה שונה מאד מזאת הרווחת אצל רוב מערכות החינוך, וגם אצל רוב הקרנות הפילנתרופיות שמבקשות לגייס את התקשוב כדי לקדם את ה-"למידה". (עם זאת, אני חייב לציין שמההכרות שלי עם תכניות להכשרת מורים נדמה לי שהתכניות האלו דוגלות בגישות דומות לזאת של פפרט.) עכשיו, כשריצ'רדסון קורא את הספר, הוא חש שפתאום הוא נחשף למשהו שבאמת היה חסר לו:

שוב, אין לי סיבה לבקר את ריצ'רדסון על כך שרק עכשיו הוא מגיע לטקסט כל כך חשוב. לריצ'רדסון קבלות רבות בקידום השימוש של בלוגים ושל ויקיים בבתי הספר. דווקא מפני שהוא רואה בכלים האלה מנוף להגברת פעילות לימודית יוצרת אצל תלמידים, אפשר היה לחשוב שהוא כן הכיר את פפרט. ובכל זאת, יש הבדל משמעותי בין הפעילות החינוכית של ריצ'רדסון לבין זאת של פפרט.

כאשר האינטרנט חדר לתוך מערכות החינוך בשנות ה-90 המוקדמות של המאה הקודמת רוב אנשי החינוך שנמשכו אליו ראו בו בעיקר אמצעי להשיג מידע. החשיפה למידע שה-WWW איפשר אמנם הרחיבה את ההיצע לתלמיד כך שהוא איננו מוגבל למידע שבספר הלימוד בלבד, אבל הדגש עדיין היה על מידע. התפתחותם של כלי Web 2.0 הוסיפה מרכיב חשוב של יצירה לשימוש באינטרנט בבתי הספר. אבל גם אז האינטרנט עדיין נתפס בעיקר כספריה ענקית שאליה פונים כדי למצוא מידע. אולי בגלל זה היה קל כל כך להסב את הבלוגים, כלי שיכול להוות תשתית לפעילות יוצרת, לפלטפורמה להגשת עבודות. יש מעלות רבות לפורטפוליו הדיגיטאלי, אבל כאשר בסך הכל משתמשים בפורטפוליו (אם על תשתית של בלוג או על תשתית אחרת) כדי לאגד את העבודות שהתלמיד מגיש למורה, אנחנו מפספסים את התרומה האמיתית של הכלי. כדי לפרוץ את המגבלה הזאת, וכדי להבין את היכולת היצירתית של הכלי, יש צורך בעוד משהו – יש צורך בתפיסה חינוכית שרואה את הלמידה כיותר מאשר רק רכישת מידע. וכאן נעוצה הבעיה המבנית שעליה רמזתי. ההצלחה האדירה של האינטרנט כאמצעי להגיע למידע דחקה הצידה את השימוש במחשב ככלי ליצירה.

פפרט יצר את ה-Logo לפני ה-WWW. אולי העובדה שהוא הקדים את ה-WWW איפשר לו לראות את המחשב כתשתית לבניית עולמונים, וכסביבה שבה ילדים יכולים לחקור. היום התקשוב מאפשר לנו הרבה מעבר למה שהוא איפשר לפני שלושים שנה, אבל אולי ההיצע של היום מעוור אותנו לאפשרויות היצירתיות שעדיין קיימות, ואפילו גדלו. היום ריצ'רדסון חש שדרך החשיפה שלו לחשיבה של פפרט הוא מבין טוב יותר את הצד היצירתי של השימוש בתקשוב, והוא חש שהוא יוכל להעמיד את התפיסה הזאת בתשתית הפעילות החינוכית שלו. חבל שזה עדיין איננו קורה אצל רבים אחרים.