« לדף הראשי | הבהרה קצרה לפני בדיקה נוספת של ה-MOOC » | נדחק הצידה, אבל ראוי לציון » | האם השיבוש יגיע גם לאקדמיה? » | טוב שזה כבר לא כל כך פשוט » | אם זאת ההיסטוריה, העתיד איננו זוהר » | וכך מפיגים את השעמום? » | ואם הקשר באמת מתפורר? » | אולי באמת כבר לא צריכים מורים? » | נו, באמת!! » | לא בזכות ההפיכה » 

יום רביעי, 12 בדצמבר 2012 

מוטב מאוחר מאשר לעולם לא

מי שמרבה לעיין באתרים (ולא רק בלוגים) שעוסקים בתקשוב בחינוך עשוי להתרשם שרבים מאלה שעוסקים בתחום משוכנעים שהאקדמיה של חאן היא החידוש המשמעותי ביותר בחינוך מאז המצאת הדפוס. לפני חודש כתבתי על כך שהראייה ההיסטורית המצומצמת הזאת משקפת הבנה מוטעית של תהליכי למידה. אבל בנוסף, מדובר בגישה שמבקשת להגדיר את התקשוב כלא יותר מאשר כלי ל-"העברת ידע" מהמורה לתלמיד, ואחרי-כן לבדיקת הנלמד. אני חושש שהראייה הצרה הזאת ממגרת את התקשוב לתחום "חינוכי" צר למדי. באותו מאמרון התייחסתי לסרטון של אנשים שמלכתחילה אינני שותף לתפיסה החינוכית שלהם. בגלל זה, היה לי קל, ואולי אפילו נעים, לבקר את הראייה ההיסטורית הצרה שלהם. אבל העדר ראייה היסטורית איננו רק נחלתם של אלה שאיתם אינני מסכים. הוא קיים גם אצל אנשים שאיתם אני מזדהה, ומן הראוי שאבקר אותו גם כשהוא מופיע בצד שלי.

אולי במקרה הספציפי הזה "ביקורת" איננה המילה הנכונה. במאמרון שאליו אני מתייחס כאן הכותב עצמו מציין שהיה לו חור בהשכלה בנוגע להיסטוריה של החינוך. אם עכשיו הוא מנסה לסתום את החור הזה, לא מדובר במעשה שיש לגנות, אלא להעריך. אין בכוונתי כאן לבייש ברבים מישהו שמגיע באיחור לאחד הטקסטים החשובים של התקשוב החינוכי. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, ואין לי ספק שאפשר גם למצוא פגמים רבים בידיעות ההיסטוריות שלי. אני מעלה את הנושא הזה כאן מפני שנדמה לי שהוא משקף בעיה כמעט מבנית בתקשוב החינוכי כפי שהוא קיים היום.

במאמרון מלפני שבועיים (כן, אני בפיגור רציני בכתיבה!) ויל ריצ'רדסון כותב שרק עכשיו הוא קורא את Mindstorms של סימור פפרט. ריצ'רדסון מציין שבשנת 1981, שנה אחרי פרסום ספרו של פפרט, הוא החליט ללמוד להיות מורה, אבל אז הוא לא הכיר את הספר. הוא מוסיף:
And I can’t help but wonder what a different type of educator I would have been had someone, anyone in my program understood its importance and led me to it.
חשוב להבין שהתייחסותו של פפרט לתהליך הלמידה שונה מאד מזאת הרווחת אצל רוב מערכות החינוך, וגם אצל רוב הקרנות הפילנתרופיות שמבקשות לגייס את התקשוב כדי לקדם את ה-"למידה". (עם זאת, אני חייב לציין שמההכרות שלי עם תכניות להכשרת מורים נדמה לי שהתכניות האלו דוגלות בגישות דומות לזאת של פפרט.) עכשיו, כשריצ'רדסון קורא את הספר, הוא חש שפתאום הוא נחשף למשהו שבאמת היה חסר לו:
Now, 32 years later, I’m just coming to know Papert and Mindstorms and much more about learning and education that I never knew or understood before. And I think about that often. My contextual knowledge of how kids learn, the history of progressive education, the workings of technology has only been developed over the last decade ....
שוב, אין לי סיבה לבקר את ריצ'רדסון על כך שרק עכשיו הוא מגיע לטקסט כל כך חשוב. לריצ'רדסון קבלות רבות בקידום השימוש של בלוגים ושל ויקיים בבתי הספר. דווקא מפני שהוא רואה בכלים האלה מנוף להגברת פעילות לימודית יוצרת אצל תלמידים, אפשר היה לחשוב שהוא כן הכיר את פפרט. ובכל זאת, יש הבדל משמעותי בין הפעילות החינוכית של ריצ'רדסון לבין זאת של פפרט.

כאשר האינטרנט חדר לתוך מערכות החינוך בשנות ה-90 המוקדמות של המאה הקודמת רוב אנשי החינוך שנמשכו אליו ראו בו בעיקר אמצעי להשיג מידע. החשיפה למידע שה-WWW איפשר אמנם הרחיבה את ההיצע לתלמיד כך שהוא איננו מוגבל למידע שבספר הלימוד בלבד, אבל הדגש עדיין היה על מידע. התפתחותם של כלי Web 2.0 הוסיפה מרכיב חשוב של יצירה לשימוש באינטרנט בבתי הספר. אבל גם אז האינטרנט עדיין נתפס בעיקר כספריה ענקית שאליה פונים כדי למצוא מידע. אולי בגלל זה היה קל כל כך להסב את הבלוגים, כלי שיכול להוות תשתית לפעילות יוצרת, לפלטפורמה להגשת עבודות. יש מעלות רבות לפורטפוליו הדיגיטאלי, אבל כאשר בסך הכל משתמשים בפורטפוליו (אם על תשתית של בלוג או על תשתית אחרת) כדי לאגד את העבודות שהתלמיד מגיש למורה, אנחנו מפספסים את התרומה האמיתית של הכלי. כדי לפרוץ את המגבלה הזאת, וכדי להבין את היכולת היצירתית של הכלי, יש צורך בעוד משהו – יש צורך בתפיסה חינוכית שרואה את הלמידה כיותר מאשר רק רכישת מידע. וכאן נעוצה הבעיה המבנית שעליה רמזתי. ההצלחה האדירה של האינטרנט כאמצעי להגיע למידע דחקה הצידה את השימוש במחשב ככלי ליצירה.

פפרט יצר את ה-Logo לפני ה-WWW. אולי העובדה שהוא הקדים את ה-WWW איפשר לו לראות את המחשב כתשתית לבניית עולמונים, וכסביבה שבה ילדים יכולים לחקור. היום התקשוב מאפשר לנו הרבה מעבר למה שהוא איפשר לפני שלושים שנה, אבל אולי ההיצע של היום מעוור אותנו לאפשרויות היצירתיות שעדיין קיימות, ואפילו גדלו. היום ריצ'רדסון חש שדרך החשיפה שלו לחשיבה של פפרט הוא מבין טוב יותר את הצד היצירתי של השימוש בתקשוב, והוא חש שהוא יוכל להעמיד את התפיסה הזאת בתשתית הפעילות החינוכית שלו. חבל שזה עדיין איננו קורה אצל רבים אחרים.

תוויות: , ,

היי ג'יי -
אתה מוזמן לצפות בסרטון פעילויות בשפת הלוגו בעיברית, אותם העברתי במסגרת שעורי העשרה בבית ספר מולדת בבאר שבע בשנת 1992.
הפעילויות בוצעו באמצעות תוכנת "צב צבר" אותה פיתחתי במקור למחשבי
תוא"ם של המרכז לטכנולוגיה חינוכית, ובהמשך הסבתי אותה למחשבים תואמי י.ב.מ.
https://www.youtube.com/watch?v=5iiUrv7m13M
אלישע

יענקל שלום,
אני כותבת עבודה אקדמאית על שימוש בסרטונים בכיתת המתמטיקה. כך הגעתי לבלוג שלך שהוא מעניין ביותר ומעורר השראה ומחשבה. אתה מצטט בעיקר מאמרונים מבלוגים, האם אתה מכיר גם מאמרים בנושא? אודה לתשובתך, חגית

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates