כלי לימודי (כנראה) ללא ביקוש
תוויות: כישורי המאה ה-21, RSS
אחרי כל הביקורת הזאת יש מקום גם לסיבה חיובית: ככל שהסביבה הדיגיטאלית נעשית לסביבה "טבעית" עבור מורים ותלמידים אנחנו חדלים להתמקד בכלים. אנחנו נעשים קשובים יותר ללמידה שהכלים מאפשרים. כבר שנים אני מייחל למצב כזה בחינוך, ואם הוא אכן מתממש, זה רק לטובה.
אבל דווקא הפעם (אחרי הקדמה ארוכה מדי שאפילו סותרת את מה שנכתב בהמשך) אני כן רוצה לכתוב על כלי, או ליתר דיוק, על העלמותו של כלי. בתחילת החודש הזה חברת גוגל סגרה את ה-Google Reader, כלי שזכה אצלי לשימוש יום-יומי. ספק אם תחזוקת ה-Reader דרש משאבים רבים מחברה כמו גוגל, אבל היא כנראה בכל זאת החליטה שלא כדאי לה להמשיך לתמוך בו. אישית, אני נוטה לחשוב שההחלטה לבטל את הכלי נבעה מתכונה בסיסית שלה, תכונה שפעלה בניגוד לאינטרסים של גוגל: ה-Reader איפשר למשתמשים לקבוע לעצמם איזה מידע מגיע אליהם, ועבור גוגל העצמאות הזאת לא נחשבת ליתרון.
כמעט מיד אחרי שגוגל הכריזה על סגירת ה-Reader צצו מספר אלטרנטיבות, כך שמעבר לתקופת הסתגלות קצרה לכלי חדש הרגלי השימוש שלי ב-RSS לא ניזוקו. אבל להחלטה של גוגל להפסיק לתמוך ב-RSS יש חשיבות הרבה מעבר להרגלי העבודה האישיים שלי.
רעיון ה-RSS קיים קרוב ל-20 שנה, אם כי רק לפני כעשור, כאשר קוראי RSS מבוססי ווב הופיעו, הוא הפך לכלי שימושי של ממש, לכלי בעל השפעה מהותית על הדרך שבה אנחנו מתייחסים למידע הרב שמציף אותנו. הרעיון הבסיסי שמאחורי ה-RSS הוא שהשליטה על המידע שמגיע לקורא נמצאת בידי הקורא עצמו. במקום להכנס לאתר אחרי אתר כדי לראות מה חדש בו, באמצעות ה-RSS הידיעות החדשות באתרים שאחריהם אנחנו מעוניינים לעקוב מגיעות אלינו למקום מרכזי. בעידן של עומס מידע, עידן שבו אנחנו ניזונים מהרשת אבל גם יכולים בקלות ללכת לאיבוד בה, "ניהול הידע האישי" נעשה למיומנות חשובה ביותר, וה-RSS הוא כלי מרכזי במימוש המיומנות הזאת.
מפני שבמידה לא קטנה השימוש ב-RSS נשאר מיומנות נישה, גוגל כנראה הרגישה שהיא יכולה לסגור את ה-Reader. והאמת היא שה-RSS לא הצליח לחדור לציבור הרחב. אולי אני מגזים, אבל נדמה לי שזה אומר משהו חשוב על הגולש ה-"ממוצע". הגולש הזה כנראה איננו חש צורך ב-RSS, וזה משום שעל אף היצע המידע האדיר שברשת, מספר המקורות שאליהם הוא בוחר להגיע די מצומצם. ומפני שכך, גם בלי כלי כמו RSS הוא איננו נמצא בסכנת טביעה בים המידע. כמו-כן, יתכן שעבור הגולש הזה הצלילה לתוך נבכי הרשת איננה מתבצעת לצרכי למידה, אלא לצרכי בידור בלבד, ובגלל זה אפשר להסתפק בהגעה מזדמנת למקורות במקום לארגן את הסביבה כך שהמקורות מגיעים ישירות אליו.
כך או כך, נדמה לי שלסגירת ה-Google Reader השתמעויות חינוכיות חשובות. אם מערכת החינוך באמת מתיימרת לפתח מיומנויות מידע אצל הלומד, אמצעים להפיכת הרשת למרחב שבו הלומד היחיד מארגן את המידע הרלוונטי לצרכיו צריכים להיות יעד חשוב. אבל כאשר גוגל קוברת את קורא ה-RSS הנפוץ ביותר המערכת "מגיבה" בדממה. קשה לא לחשוב שזה מפני שעל אף מס השפתיים שמשלמים למיומנויות המאה ה-21, קברניטי המערכת אינם תופסים עד כמה ה-RSS היה צריך להיות במרכז הפעילות של הלומד העצמאי.
-- --
נדמה לי שיש טעם להוסיף כאן הערה אישית, לא כ-"צרכן" RSS, אלא ככותב בלוג. נכון להיום, ה-RSS הוא האמצעי היחיד שדרכו אני "מפיץ" את המאמרונים החדשים שאני כותב כאן. יכולתי להעזר ב-Twitter, או להעלות הודעות על מאמרונים חדשים ב-+Google (ואם היה לי חשבון פייסבוק, אפשר היה גם שם), אבל נכון לעכשיו, על אף העובדה שזה בוודאי מצמצם את התפוצה, אני משתמש רק ב-RSS. אין לי שום דבר נגד "קהילות", ואני בהחלט בעד "שיתוף". אבל אני חושש שבמסווה של המילים היפות האלו חברות ענק מקדמות את סדר היום המסחרי שלהם, ולא את האינטרסים שלי. זה גם איננו עניין של צניעות יתר. אני פועל כך מפני שאני מניח שמי שעוסק בתקשוב בחינוך מבין את החשיבות של ה-RSS, ומשתמש בו כדי לעצב את סביבת הלמידה של עצמו. אם קוראים רוצים לכלול את הבלוג הזה לתוך הסביבה שלהם, אשמח, אבל אני גם מכבד החלטה לא לעשות זאת.
ובכל זאת, אני יודע שבימי Google Reader היו לבלוג הזה מעל 90 מנויים (בכלל לא הפריע לי שקראו את המאמרונים בתוך ה-Reader במקום להקליק לתוך הבלוג; כך אני נוהג לעשות עם רוב הבלוגים שעליהם אני מנוי). היום, אינני יודע אם אותם אנשים עברו לכלי אחר. לא יהיה זה אסון אם אני אכתוב ואף אחד לא יקרא (כי הוא איננו יודע שפרסמתי משהו), אבל בוודאי עדיף שיהיו קוראים. אי-לכך, יכול להיות שאצטרך לשקול אמצעי הפצה נוספים.
הרידר הוא באמת כלי עבודה, ואני עברתי לרידר אחר (feedly), כבר לפני חודש
אני דיי בטוח שהרבה עשו את זה, ניתן לעשות זאת בקליק אחד.
תודה על הרשומות
נשלח ע"י:
אנונימי | 11 יולי, 2013 18:31
תודה. בדקתי מספר כלים והחלטתי שאני מעדיף (מאד מעדיף!) את Feedly. אני משתמש בו כמעט באופן בלעדי בערך חודשיים.
נשלח ע"י:
יענקל | 11 יולי, 2013 18:36
נראה לי שעבר זמנו של בלוג ב"בלוגר" מסיבות שונות. שירותי בלוג חינמיים מוצעים לרוב, עם הפצת RSS מובנית.
עזי
נשלח ע"י:
אנונימי | 12 יולי, 2013 09:50
עברתי ל Feedly כמו רבים אחרים, בהקלקת כפתור בודד. ואני ממשיך לקרוא את הבלוג שלך בהנאה ביחד עם שאר הבלוגים אליהם הייתי "מאזין" בעבר. האמת, אני חש שיפור בממשק וחווית הקריאה. (תודה גוגל!)
אכן תמוהה סגירת שרות ה RSS של גוגל.
נדב
נשלח ע"י:
Unknown | 12 יולי, 2013 18:09
היי ג'יי
תודה על הרשומה המצויינת והבהיר הזו. בין היתר, היא סייעה לי לראות טוב יותר את מה שמפריע גם לי בנוגע לביטול הרידר (למרות שאינני משתמש בו כבר מזה שלוש שנים לפחות). דרך אגב, אני משתמש זמן רב ב-netvibes שהוא רידר מעולה לטעמי. המימשק שלו ידידותי מאד ואפשרויות הקריאה והעריכה שלו משרתים אותי בצורה מאד יפה. כמובן, שגם הבלוג שלך מככב בו. אני ממליץ עליו בחום ובכל זאת מתכוון לנסות גם את feedly. זה מסקרן אותי. עוד נראה.
נשלח ע"י:
יורם אורעד | 13 יולי, 2013 08:46
ג'יי היקר,
מעניין היה לקרוא את הפוסט החדש. אישית אני לא משתמש בRSS מסיבות שונות. זה אכן יכול להיות כלי מצויין ללומד העצמאי אבל השאלה שלי היא, האם אין חשש של הצפה עם שימוש בכלי מעיין זה?
לגבי כלים טכנולוגיים אחרים, כמי שמפיץ פעם בשבוע שני כלים טכנולוגיים לשיפור ההוראה, יש לי הסתייגות קלה. איני שותף לתחושת האו טו טו יבוא הכלי, אני כן חושב שצריך לתת עוד ועוד כלים לשיפור ההוראה, להעלאת העניין ולהכנסת הטכנולוגיה כחלק טבעי ללמידה-הוראה. יחד עם זאת, אם אין פדגוגיה משמעותית, אין ערך בטכנולוגיה בהוראה. וחוץ מזה, אני חושב שכלי ההוראה המשמעותי ביותר כיום הוא עדיין... המורה.
בשמחות, יאיר
נשלח ע"י:
Far.By.Air | 13 יולי, 2013 14:20
ג'יי,
סופסוף מישהו הצליח להסביר במילים פשוטות את מה שכל כך מפריע לי במקצוע שלנו; הדגש הרב על כלים והטמעתם ולא על יצירת מתודולטגיות ופרדיגמות למידה שעושות שימוש משמעותי בכל הכלים שנוצרים.
באשר ל-rss, עוררת את סקרנותי. עד היום הייתי מאותם צרכנים שגולשים במספר מועט וקבוע של אתרים. השבוע גם אני נתקלתי בצורך ב-reader ולא הבנתי לאן הוא נעלם...
נשלח ע"י:
Talico | 14 יולי, 2013 07:27