לפני שלושה חודשים כתבתי כאן על תכנית מעניינת של אוניברסיטת הרווארד – לפתוח גירסאות מיוחדות של כמה מהקורסים המקוונים, הגדולים והפתוחים שלה (MOOCs) לבוגרי הרווארד בלבד. ציינתי אז שאינני מבין כיצד קורס יכול להיות מאסיבי או פתוח כאשר תנאיי הקבלה אליו סלקטיביים להפליא. אין שום פסול בכך שהרווארד תציע קורסים לבוגריה – זאת דרך הגיונית לשמור על קשר וגם לעודד בוגרים להמשיך לתרום לאוניברסיטה. אבל לא ברור כיצד פרויקט כזה יכול להמשיך לכנות את עצמו MOOC. השבוע הבעיה הזאת שוב התחדדה עבורי – פעמיים. משום מה, על אף העובדה שה-MOOC מאבד את ייחודו, בעיתונות הוא עדיין נחשב הדבר הגדול הבא (או הנוכחי) בלמידה.
דרך
הבלוג של קן רונקוביץ קראתי על יוזמה חדשה של קורסרה – לערוך מפגשים פנים אל פנים של קבוצות לומדים בקורסים שלה. הצורך במפגשים כאלה כנראה עלה בעקבות מחקר שמצא שסטודנטים בקורסי MOOC שקיבלו עזרה לא מקוונת קיבלו ציונים גבוהים מאלה שלמדו דרך הרשת בלבד:
Coursera is trying to build an infrastructure for in-person learning around its free online courses.
Research has suggested that MOOC students who receive offline help earn higher scores on their assessments.
כשלב ראשון קבוצות הלומדים ילמדו בספריה הציבורית של העיר ניו יורק. רונקוביץ מציין שקורסרה לא תשלם עבור המפגשים האלה, ובמקום זה המימון יבוא מהספריה עצמה, מהכספים שהיא מקציבה לשירותים ציבוריים.
הודעה באתר של הספריה מציינת את הנקודה הזאת:
Several branches will provide users with weekly in-person class discussions with trained facilitators, in addition to internet and wi-fi access.
אני כמובן שמח שהספריה ממשיכה לשרת את הציבור, אבל רצוי בכל זאת לזכור שקורסרה היא חברה עם כוונות רווח, ועכשיו, בעזרת כספי המיסים של תושבי ניו יורק, היא תחסוך בהוצאות – על מנת לשפר את ההישגים הלימודיים של האנשים שנרשמים לקורסים שלה. אפשר להתגבר על הציניות ולהביט בעין יפה על
השליחות שקורסרה קבעה לעצמה:
to connect the world to a great education
ובכל זאת, יש טעם לשאול אם אי-אפשר היה לממן את המפגשים האלה מחלק מהמיליונים שקורסרה קיבלה מהמשקיעים שלה. זאת ועוד: נדמה לי שהפרויקט הזה הוא עוד דוגמה לדרך שבה אנשי עמק הסיליקון ממציאים את החינוך, תוך התעלמות כמעט מוחלטת להיסטוריה. כבר שנים האוניברסיטה הפתוחה, שתחילה בסך הכל הפיצה חוברות לימוד לכל מי שנרשם לקורסים, מקיימת קבוצות לימוד פנים אל פנים. היא עושה זאת מפני שהיא הבינה שעבור חלק גדול מהנרשמים לאוניברסיטה הלימוד הפרטני קשה ובעייתי, ורצוי לחזק אותו במפגשים פיסיים. האם זה יותר מדי לבקש מממציאי החינוך החדשים שהם ילמדו טיפה מהנסיון שנצבר? אין שום פסול במודל היברידי של קורס מקוון ומפגשים פיסיים. אבל גם אין בכך חידוש. נדמה היום שאנשי ה-MOOC מתקרבים יותר ויותר למודלים מוכרים של קורסים, אך באותו הזמן הם מבקשים שנמשיך לראות אותם כמחדשים וכמשבשים – הרי אחרת קשה להבין למה הם צריכים לקבל את הכסף של משקיעים.
כתבה חדשה של קלייטון כריסטנסן ומישל וייס שהתפרסמה בגלוב של בוסטון נותנת לנו הזדמנות נוספת לראות כיצד תופעת ה-MOOC מתרוקנת מתוכן, אבל בכל זאת ממשיכה לקבל כותרות כתופעה ייחודית שתשנה את החינוך. כריסטנסן, אבי החדשנות המשבשת שמזמן זיהה בתקשוב המפתח לשיבוש החינוך, ממשיך לטעון שהיום ה-MOOC נמצא בחזית השיבוש בהשכלה הגבוהה. הוא מכיר בכך שבשנה האחרונה היתה נסיגה בהתלהבות כלפי קורסי MOOC, הן במוסדות להשכלה גבוהה והן בציבור באופן כללי. בעיניו העובדה ש-Udacity שינה את המיקוד שלו מקורסים להשכלה גבוהה לקורסים להכשרה מקצועית איננה מעידה על כשלון החזון המקורי, אלא דווקא על העזה עסקית. אינני בטוח שאני יורד לסוף דעתו, אבל יתכן שהכוונה שלו היא שה-MOOC עדיין עתיד לשבש, אבל שעד עתה הוא לא היטיב למצוא את היעד המתאים לשיבוש.
מעניין במיוחד הקביעה של כריסטנסן שאם מגישי קורסי ה-MOOC ייטיבו להתרחק מראשי התיבות הבעייתיים, זה עשוי להציל את הרעיון:
In all likelihood, companies like Coursera and Udacity — Harvard and MIT’s offering, edX, operates as a nonprofit — that started out as MOOC providers will eventually move away from certain qualities of the unfortunate acronym. “Massive” and “open” are not particularly conducive to viable or sustainable business models.
מותר לשאול מה יישאר מה-MOOC אם מסירים ממנו את ה-"מאסיבי" ואת ה-"פתוח". הבעיה היא שהתשובה די פשוטה – מה שנשאר הוא קורס מקוון. שוב, אין שום פסול בקורס מקוון, אבל גם קשה למצוא בו משהו חדש או מחדש. קורסים כאלה, במסגרות לימודיות רבות ומגוונות, קיימים מעל 20 שנה. מה שמשבש כאן איננה תפיסה לימודית חדשה, אלא הזרמה של כמויות אדירות של כסף לתוך מיזמים שמבקשים להתחרות עם המוסדות המוכרים.
זאת איננה הפעם הראשונה שאני מעלה כאן ביקורת כלפי קורסי MOOC, ובגלל זה אני חש צורך להבהיר שאינני מייחל כשלון לרעיון של קורסים גדולים ופתוחים. אני רואה ערך רב ביוזמה שתאפשר השכלה איכותית אך זולה לרבים שאינם יכולים לקבל אותה היום. הביקורת שלי איננה באה מהרצון שהנסיון ייכשל, אלא מהתחושה שבסופו של דבר היומרה שבאה לביטוי ברבים מההתבטאויות של מובילי ה-MOOC של היום (והכוונה כאן היא ל-xMooc ולמשקיעים שמזהים בו הזדמנות להרוויח בגדול) תקבור את מה שיכול היה להיות לא רק נסיון מעניין אלא גם נסיון מוצלח.
