« לדף הראשי | האם רצוי לקרוא לילדים לפני השינה? » | כמה הרהורים לקראת סיום שנת הלימודים » | מה? שוב עוסקים כאן במסרונים? » | השקיפות כיתרון » | הכלי המתאים למשימה? » | רק תוסיפו מיים ותערבבו » | לפעמים ביצה אינה אלא ביצה » | ללמוד מקודמינו » | פרויקט ה-OLPC - שנה אחת אחרי » | מילא שינה ... מה לגבי צחוק? » 

יום ראשון, 1 ביוני 2008 

על חידושים, ועל התלהבות יתר מהם

לא פעם, אלה מאיתנו שעוסקים בטכנולוגיות חדישות בחינוך לוקחים את עצמנו קצת יותר מדי ברצינות. כתבתי את זה לפחות פעם בעבר, אבל לא מזיק לחזור על זה. לפעמים אנחנו רודפים אחרי כל חידוש טכנולוגי, ומתנהגים כאילו אנחנו ממציאים את הגלגל. ומפני שאנחנו נוטים לעשות זאת, חשוב מידי פעם להעמיד מולנו מראה על מנת לראות כיצד אנחנו נראים. נדמה לי שהסיפור הבא הוא מן מראה כזאת.

בבלוג של Smart Mobs, נתקלתי במאמרון קצר בשם Twitter helps TV viewing become social. הבלוג Smart Mobs הוא בלוג קבוצתי שדן בעיקר בדרכים המעניינות שבהן אמצעי תקשורת ניידים משפיעים על התנהגויות חברתיות. בדרך כלל אני מוצא בו רעיונות מאד מעניינים. אבל הפעם הכותרת נראתה לי יומרני למדי. כידוע, אינני בין המתלהבים מ-Twitter, אבל מפני שלא מעט אנשים שאני מאד מעריך מוצאים בו טעם, אינני פוסל אותו, אלא ממשיך להתעניין בו. לכן, למרות הכותרת היומרנית, הסתקרנתי. היה זה מאמרון קצר מאד. בעצם, מדובר בציטוט קצר מתוך הבלוג על טכנולוגיות חדשות של ה-BBC שאחד מהכותבים לבלוג הביא לפרסום. שם קראתי:
Last night I was watching Eurovision with Twitter running on my laptop. In real time, my Twitter friends and I shared comments and made observations about the event as it was happening.

Twitter was being used to extend the experience of watching the event together, but also for people to share links to sites with backstory, or explainers etc.

Twitter plus TV = informed viewing.
מקריאת הקטע הקצר הזה התקשיתי לא לגרד בראש בפלאיה. האם מדובר כאן באמירה בנוגע לשילוב של הטלוויזיה ויישום אינטרנטי חדשני? הרי מה שמתואר כאן הוא בסך הכל שבמקום שקבוצת חברים יישבו מול הטלוויזיה וישתו בירות ויזרקו לאוויר אמירות שנונות שעדיין לא נאמרו בנוגע לאירוויזיון (אם בכלל עדיין יש כאלה), אותם חברים יושבים, כל אחד בביתו, ובאמצעות הטכנולוגיה עושים את אותו הדבר. ממש הישג טכנולוגי אדיר!

לא רק אני התרשמתי כך. באחת התגובות המעטות למאמרון הזה מישהו כתב שלפני ארבע שנים הוא עשה את אותו הדבר באמצעות המסגנ'ר. לכן, הוא פסק, לא מדובר בחידוש. לטענה הזאת כותב המאמרון המקורי השיב באמצעות קטע ווידיאו בן דקה בו הוא משבח את המגיב על הגישה החדשנית שלו לטכנולוגיה, אבל חוזר ומדגיש שבעיניו השימוש ב-Twitter במקרה הזה הוא כן סוג של חידוש. אני מודה, לא חשתי שהיה כאן תשובה, אלא פשוט חזרה על הטענה המקורית.

אכן, נדמה לי שנכון לציין, כפי שנטען באותה תגובה, שמבחינת הטכנולוגיה אם מדובר בחידוש, הרי זה חידוש די מזערי. בעצם, את אותה הטענה אפשר למצוא במאמר המקורי באתר ה-BBC שמצוטט בבלוג ה-Smart Mobs. שם כותב המאמר מציין:
So does this mean anything? Arguably all Twitter did was turn an old fashioned mass participation event, viewing Eurovision, into the digital age.
זאת כמובן גם דעתי. אבל זה בפני עצמו איננו מצדיק מאמרון כאן. לעומת זאת, אותה מראה שהסיפור הזה מעמיד מולנו כן מצדיקה התייחסות. אין, כמובן, שום פסול בשימוש בכלי כמו Twitter כדי להפוך ערב די תפל למהנה יותר. אבל כאשר אנחנו עושים זאת, רצוי לא לקחת את עצמנו יותר מדי ברצינות, ולא לחשוב שמה שאנחנו עושים מהווה חידוש טכנולוגי רב משמעות.

ומה שנכון לגבי הבידור נכון גם לגבי החינוך. לא כל שימוש בטכנולוגיה חדישה באמת מהווה חידוש. לא פעם אנחנו נותנים לטכנולוגיות החדישות שבידינו להתל בנו, ולגרום לנו לחשוב שאנחנו ממציאים דרכי למידה חדשות, כאשר בעצם אנחנו רק מלבישים תהליכי למידה מוכרים בלבוש חדשני. וכדאי שמידי פעם אנחנו נכיר בכך, כדי שלא ניקח את עצמנו יותר מדי ברצינות.

תוויות: ,

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates