למידה, אינטרנט ... ומה שביניהם

לא אהבתי!

למרות כל מה שכתבת, ולמרות הערכתי הרבה לאינטרנט כמשאב מידע זמין, נוח ויעיל, ולמרות הקלות (היקרה מאד!) של שליפת מידע באינטרנט אלחוטי ומנוייד -- התסריט בפרסומת האמורה בנוי על רמייה, אם לא שמת לב, וזה הדבר האחרון שרצוי לעשות בארצנו המתדרדרת לשאול ערכי, לעומת קצת חינוך חיובי ובונה.

עזי

אני מבינה למה אתה מתכוון, אבל אני מסתייגת מפרסומות שמעודדות את הילדים להגדיל את חשבון הטלפון הסלולארי שלהם. בעיקר כאשר אני משלמת את החשבונות.
לגבי העיקרון של לדעת למצוא את המידע ולא לזכור אותו, אני נזכרת במשהו שמנהל בית הספר לספרנות אמר לנו בתחילת הלימודים. הוא אמר שספרנים לא צריכים לדעת כלום, רק איפה למצוא את המידע או למצוא את האדם שכן יודע. קצת הגזמה, אבל זה נשאר איתי כבר יותר משלושים שנה. זה עוזר לי להיות שלמה עם הדברים שאני לא יודעת, וכן להתאמץ למצוא אותם.

התגובה הקודמת שלי, בטעות פורסמה אנונימית.

אני בהחלט יכול להזדהות עם ההסתייגויות של עזי ושל ביילע, גם בנוגע לרמייה, וגם לעלות הגבוהה של הנגישות המתמדת (נגישות שנכון להיום אולי איננה נחוצה, אבל בעתיד, עם ירידה משמעותית במחירים, עשוייה להתקבל כמובנת מאליה). עם זאת, אינני בטוח שבנקודות האלו אני מוצא הבדל גדול בין הפרסומת הזאת לבין אחרות לטלפונים ניידים, או כמעט לכל מצרך אחר. יש אפילו מי שיטען שהרמאות נמצאת בבסיס כל פרסומת. המוצרים של חברות הסלולאר הם מכשירים וזמן אוויר, אבל בפרסומות שלהן הן מבטיחות לנו קשר וחברות, "מוצרים" שכמובן אין ביכולתן לספק. אגב, נדמה לי שחברות הסלולאר יכלו להרחיב את היקף המכירות שלהן אם כחלק מחבילת המכשיר הן היו מסדרות מישהו שיטלפן אלינו שלוש פעמים בשבוע כדי לשאול מה נשמע.