« לדף הראשי | מבט נוסף על יוזמת הסלולאר » | יוזמה מסוג אחר » | עוד קצה של אותו קרחון » | דווקא אפשר להגיד לא ליוזמה כזאת » | גם וגם » | ללא נייר ... אבל עם למידה » | ניידים בכיתה - זה כן אפשרי » | גם כאן יש יתרון לתקשוב » | הרבה מעבר לטכנולוגיה » | זה לא בא מהאוויר » 

יום רביעי, 25 בפברואר 2009 

לא רק בקצוות העבודה

רבים מהמאמרונים של קונרד גלוגאוסקי עוסקים בשילוב השימוש בבלוגים במטלות הלימודיות של התלמידים שלו. הוא בוחן כיצד הבלוג פועל ככלי רפלקטיבי שמאפשר לתלמידים לזכך את המחשבות שלהם, וגם כיצד הוא מסייע בליבון כיתתי של סוגיות שונות. בנוסף, גלוגאוסקי גם בוחן את המקום שלו, כמורה וכבלוגר, בתוך התהליכים האלה. השבוע המחשבות שלו בנושא מביאות אותו להרהר בדרכי ההערכה המתאימות לסוג המטלות שהוא נותן לתלמידיו:
My biggest challenge as a teacher-researcher was to figure out what kind of role I should play in the community. The traditional role of the teacher seemed inadequate. I knew that, as active bloggers and communicators, the students would not respond well to a teacher who enters the class blogosphere only to assign work or to evaluate their writing.
היה לו ברור שהוא איננו צופה מחוץ, מחכה בקו הגמר לעבודות מהתלמידים, מוכן לתת ציון. גם עם מטלות שבהן הוא איננו מעורב ישירות בתהליך הכתיבה, הוא ממלא תפקיד של קורא, ואותה קריאה מגדירה אותו כהרבה יותר מאשר רק "מעריך". כצפוי, התפקיד הזה דורש ממנו לאמץ דרכי הערכה שמתייחסות לתהליך ולא רק למוצר המוגמר:
Once I started responding to student work in a readerly fashion and participating as a contributor, reader, and not just an evaluator, I realized that it would be unfair to the students to reduce all their rich interactions and complex online presence to a B+ or a 13/15. I realized that I needed to develop an assessment strategy that would take into account the complexity of student interactions online and recognize the process as much as the final product.
אני מניח שאין חדש כאן – לא עבור קוראיו, ובוודאי לא עבור גלוגאוסקי עצמו. אבל הוא מוסיף שמטלה שבה הוא ביקש מתלמידיו לכתוב התייחסויות אישיות לעבודות השונות שהם קיבלו במהלך הסמסטר חידדה אצלו תובנה חשובה. הוא מצא שבמהלך העבודה על המטלה הזאת התלמידים שלו פנו לעמיתים שלהם לכיתה כדי לברר נושאים שונים. אבל:
Then, I realized that none of the children asked me for feedback. It didn’t take long to realize that, a) they didn’t see me as a contributor in the community, and b) they associated me with corrections and grades. At this stage, they were not ready for corrections yet - they were simply interested in having conversations about their ideas. They needed somebody to talk to and, as their teacher, I was not at the top of their list.
גלוגאוסקי מציין שמורים בדרך כלל ממקמים את עצמם בשני הקצוות של תהליך הלמידה הכיתתי – במתן המטלה, ובהערכת הביצוע. לעומת זאת, הם אינם יודעים כיצד להשתלב בחלק הגדול, והעיקרי, שנמצא באמצע – ההתלבטות, ההרהור, הליבון, ה ... למידה. הוא כותב שמעורבות המורה בקצוות התהליך מחזקת את המבנה ההיררכי של הלמידה הבית ספרית. לעומת זאת:
... a teacher who enters a community of independent learners/writers/researchers to support and encourage student learning removes that hierarchical structure and encourages students to become more involved in the assessment process.
חשתי נימה של אכזבה בדבריו של גלוגאוסקי. העובדה שתלמידיו פנו לעמיתיהם ולא אליו גרמה לו להרגיש שהוא נמצא מחוץ לקהילת הלומדים שהוא מנסה לבנות בכיתה שלו. הוא כותב שהוא חש שהוא צריך להיות יותר מעורב בחלק האמצעי הזה. אבל העובדה שתלמידיו מרגישים שהם יכולים לפנות לעמיתים, ולתת ולקבל עזרה אמיתית מהם, היא בעצם הוכחה שגלוגאוסקי מצליח בבניית אותה קהילה לומדת שעליה הוא כותב.

תוויות: , ,

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates