ענין של איפה שמים את הדגש
תוויות: פני החינוך
השבוע דוייל כותב על המטרות של החינוך. (נדמה לי שכמעט תמיד הוא כותב על המטרות של החינוך, ופשוט עושה את זה כל פעם מזווית אחרת, ובעזרת מטפורות שונות.) הוא מוסר לנו שהסיסמה של המחוז בו הוא עובד היא:
«
לדף הראשי | לא רק בקצוות העבודה
»
יום שישי, 27 בפברואר 2009
כבר לפני חודשים רבים קליי בורל המליץ לקוראיו לעקוב אחר הבלוג של מיכאל דוייל, Science Teacher. אינני יודע למה לא פעלתי לפי ההמלצה הזאת אז, אבל לפני כחודש התחלתי לקרוא אותו באופן קבוע ... ואני נהנה מכל מאמרון. דוייל מצליח למצוא את השירה, ואת המופלא, אשר במדע, והוא משוכנע שבעזרת עיניים מדעיות אפשר לעזור לתלמידים לפתח גישה בריאה לעולם שלהם. קשה להתנגד ליעד כזה. בדרך כלל דוייל מביא סיפורים קטנים מעולם הטבע, ודרך המבט הממוקד הזה הוא מאפשר לנו לראות עד כמה סדר העדיפויות החינוכי שלנו התרחק מהדברים החשובים באמת.
הסיסמה הזאת איננה יושבת יפה אצלו. הוא מסביר שהאמירה הזאת אופיינית ל-"committee-speak", והוא מציין שמעטים בעיר שלו "קונים" אותה. הוא מדגיש שהעיר שלו היא עיר די טיפוסית:
Let me say that again. Bloomfield, a decent but not particularly wealthy town, supports its schools. We pay taxes. We go to the school plays, the games, the art shows. Most of our local taxes go to support our schools, and most adults in town do not have kids in school.
מדבור בעיר נחמדה, מקום נעים לגור בו, אבל לא בהכרח עיר שמכשירה מנהיגים. אבל לא רק שזה איננו מפריע לו, זה אפילו מקור לגאווה. בעיניו, יש דברים חשובים יותר. מול הסיסמה של המחוז דוייל מביא את הסיסמה שמתנוססת על קיר בבית הספר בו הוא מלמד. והוא מעמיד את הגישה של בית הספר מול הגישה שבאה לביטוי בסיסמת המחוז:
In three words it captures our town, and I think most of the nation not warped by the Wall Street madness that infects so much of our public life today.Learn to live!
היום, בבלוג A Plethora of Technology, ברי בכנהיימר מצטט את שר החינוך האמריקאי החדש ארני דונקן מתוך דברים שהוא אמר בביקור בבתי ספר בניו יורק:
increasing the use of testing across the country should also be a spending priority
דונקן ללא ספק רוצה להכשיר את המנהגים של מחר, ועל סמך הרצון הזה הוא קבוע את סדר העדיפות של ההשקעות הכספיות של משרדו. הגדלת השימוש במבחנים (ללא ספק סטנדרטיים) היא בעיניו מרכיב תקציבי חשוב לשם השגת המטרה הזאת. דוייל, לעומתו, בוודאי היה משתמש בכסף בדרך אחרת.
הוסף תגובה
מי אני?
- אני יענקל
- אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.