« לדף הראשי | מה? שוב שואלים למה צריכים תקשוב? » | מאמרון שכולו היסטוריה » | שטח אפור, אבל לא בהכרח פסול » | שאלה של עדיפויות? » | מעבר לראייה פשטנית » | לא קסמים, אבל בכל זאת הרבה » | התלמידים רוצים ללמוד? » | האם יש אלגוריתמים ניטראליים? » | העצמה באמצעות הסביבה » | אז מי באמת מאמץ ראשון? » 

יום שבת, 6 ביוני 2009 

הפורטפוליו, וזהות דיגיטלאית

הלן בארט, בעלת אתר ובלוג שעוסקים כמעט באופן בלעדי בנושא של פורטפוליו דיגיטאלי, מדווחת השבוע ש-EIfEL, ה-European Institute for E-Learning, משנה קצת את המיקוד שלו. בעבר העיסוק העיקרי של המכון בענייני פורטפוליו דיגיטאלי היה היכולת לייבא ולייצא מידע מפורמטים שונים של פורטפוליואים. עכשיו המכון מדווח שהוא מרחיב את ההתייחסות שלו ומעודד את היכולת של היחיד לקבוע לעצמו את המרכיבים השונים שהוא מעוניין להציג בפורטפוליו.

לצערי, האנגלית המקורית איננה ברורה בהרבה מהתרגום הלא כל כך מוצלח שלי, ודרושה כאן קצת פרשנות. EIfEL הוא כנראה גוף שמטרתו היא קידום השימוש בפורטפוליואים דיגיטאליים בחינוך. הוא מורכב מגופים מסחריים שונים שמשווקים פלטפורמות משלהם. אם הבנתי נכון, הגישה החדשה אמורה לאפשר לכל גוף לפתח את הפלטפורמה שלה, אבל גם להבטיח שהפלטפורמות האלו יוכלו לקרוא את המרכיבים של גופים אחרים. מדובר בצעד הגיוני. לא מקובל היום לקבע מידע בתוך פלטפורמה אחת, וכך למנוע מהמשתמש לעבור לפלטפורמה אחרת, עם המידע שלו, אם הוא ירגיש צורך בכך. לכן, כאשר ב-EIfEL כותבים על האוטונומיה של היחיד הכוונה היא כנראה לגוף המסחרי היחיד, ולא ללומד העצמאי.

אם כך המצב, למרות שמדובר בהתפתחות מעניינת, ידיעה כזאת איננה מסוג הידיעות שעליהן חשוב לי לכתוב. אבל בארט לא רק מדווחת על הצעד הזה של EIfEL, אלא גם על הדיון שהתעורר סביב ההודעה הזאת בקהילה ב-Google Groups שעוסקת בנושא של הפורטפוליו הדיגיטאלי. ממה שהצלחתי להתרשם, הפעילים בקהילה הזאת (שלא הכרתי) מתעניינים הרבה יותר בפורטפוליו כביטוי של הלמידה של היחיד, מאשר בטכנולוגיה זו או אחרת. בארט מצטטת את דבריו של רוג'ר נילסון, אחד המשתתפים בקהילה, שמרחיב את הדיון לנושא הכללי של הזהות הדיגיטאלית של הלומד. נדמה לי שנילסון מצליח לבטא את ההבטחה של הפורטפוליו, וגם להצביע על הבעייתיות שלו. הוא מתאר קשת של שימושים לפורטפוליו – בצד אחד הדרישות של בית הספר, ובצד שני, הביטויים האישיים של זהות שתלמיד בוחר להעלות. הוא כותב:
The problem is that any web presence that is purely prescribed by a bureaucracy will have no soul or personal 'declaration' and therefore especially for the teenage user, no interest whatsoever.
הוא מדגיש שהלמידה של היום חייבת לכלול פיתוח ההבנה של מה מתאים לפורטפוליו ומה לא; בית הספר צריך לעזור לתלמיד להכיר בגבולות של החשיפה האישית. אבל הוא מוסיף:
Its their teenage bedroom, we own the house and we can say there are key thing that need to be in there, but we can only stand back and watch as they decorate it in a manner that they find wonderful, and we may find hideous.
אינני יודע אם, כאשר אנשי EIfEL כותבים על בניית פורטפוליו דיגיטאלי, הם מתכוונים למשהו כל כך אישי וחופשי כמו חדרי השינה של בני נעורים. אבל נדמה לי שההגיון הפנימי של הפורטפוליו כביטוי אמיתי של למידה מחייב שכך יהיה. נילסון מבין שכאשר אנחנו מאפשרים לתלמידים לבחור כיצד הם רוצים לבטא את הלמידה של עצמם, זה לא תמיד יהיה לפי הציפיות, או ההנחיות, של המורים. ומהבחינה הזאת, כל הדיון הזה בפוטרפוליו הוא מטפורה של התקשוב בחינוך באופן כללי.

תוויות:

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates