« לדף הראשי | שאלה של עדיפויות? » | מעבר לראייה פשטנית » | לא קסמים, אבל בכל זאת הרבה » | התלמידים רוצים ללמוד? » | האם יש אלגוריתמים ניטראליים? » | העצמה באמצעות הסביבה » | אז מי באמת מאמץ ראשון? » | גם להעתיק - וגם לכבד זכויות » | השוואה לא הוגנת » | אל תאמין לכל מה שאתה קורא באינטרנט ... » 

יום ראשון, 31 במאי 2009 

שטח אפור, אבל לא בהכרח פסול

לפני מספר ימים באתר של ה-Chronicle of Higher Education התפרסם מאמר שדיווח על מספר מקרים שבהם מרצים בקורסים מקוונים התחזו לסטודנטים באותם קורסים על מנת לדרבן דיונים בפורומים וכך לסייע בלימוד התכנים של הקורסים. המאמר מביא את הנסיונות של שלושה מרצים – שניים בארה"ב ואחד בדרום אפריקה. שאלה מרכזית שעולה מתוך המאמר היא האם ההתנהגותם של המרצים היא מוסרית – הרי מדובר בתרמית ובאחיזת עיניים. מול הטענה הזאת המרצים המתחזים משיבים שהמטרה שלהם איננה לבלש אחר הסטודנטים, אלא לעזור להם ללמוד. מרצה אחת מצוטטת שהיא יצרה דמות מדומה של סטודנט כדי להפחית את תחושת הניתוק מהסטודנטים בקורס. המאמר מוסיף:
Other proponents say fake students can bridge the isolation students feel sitting alone at their computers. They stimulate participation. They build learning communities. And the ultimate hope is that they help keep students from dropping out, a serious concern of distance educators.
אותם מרצים שעל הנסיון שלהם מדווח במאמר ציינו שההתחזות השיגה את המטרה של דרבון הדיון והגברת מעורבות הסטודנטים. מספרים שכאשר המרצה (כמרצה) העיר הערות בפורום ההערות שלו הביאו לחתימת הדיון, ואילו כאשר הסטודנט המדומה העיר הערות הדיון התעורר והמשיך להתפתח.

גם אם ההתחזות עזרה ללמידה, אין ספק שיש כאן שטח אפור. מדובר במצב בעייתי, והמטרה איננה בהכרח מקדשת את האמצעים. בהחלט אפשר לטעון ששתילת סטודנט מדומה לתוך קורס מפרה את האימון שחייב להיות בין המרצה לסטודנט. אך עם זאת, אישית נדמה לי שמדובר בשטח אפור שראוי שייבדק, שלגיטימי שייבחן. מתוך המאמר, התרשמתי ששיקוליהם של המרצים היו חינוכיים, ושה-"תרמית" (אם אכן אפשר לכנות אותה כך) נעשתה לשם הלמידה. הרושם שמתקבל איננה שההחלטה להתחזות נעשתה בחפזון, אלא שהמרצים היו מודעים מאד לבעייתיות ובכל זאת חשו שיש בנסיון הזה ערך. המרצה מדרום אפריקה פרסמה מאמר מעניין מאד ב-Journal of Computer Mediated Communication על הנסיון שלה. אותו מאמר בוחן את השימוש בדמות של סטודנט מדומה, אך איננו מתחמק מהשאלות האתיות שעולות בעקבות החדרת הדמות לתוך הקורס.

לאור זה מעניין לציין שלפני מספר ימים, ב-Wired Campus, אתר משנה של ה-Chronicle of Higher Education, כתבה בת 200 מילים על המאמר הראשי הופיעה. הכתבה הזאת זכתה ליותר מ-50 תגובות. נדמה לי שמלבד תגובה אחת שהרהרה שאם המטרה היא העמקת הלמידה, אולי השימוש בסטודנט מדומה לגיטימי, כל יתר התגובות שללו את האפשרות הזאת על הסף. זאת ועוד – מספר רב של תגובות ניצלו את ההזדמנות על מנת לפסול קורסים מקוונים באופן כללי בטענה שהצורך לשתול סטודנט מדומה בקורס רק מוכיח שבקורס מקוון אין אפשרות ליצור קשר אמיתי עם סטודנטים. (באופן כללי, התרשמתי שהמגיבים קפצו לתוך הדיון בשאלות האתיות מבלי לקרוא את המאמר של המרצה מדרום אפריקה.)

לקורסים מקוונים דינאמיקה שונה מאשר לקורסים פנים אל פנים. במשך הדורות מרצים מנוסים בקורסים מסורתיים סיגלו לעצמם מגוון שיטות שבאמצעותן ניתן לעורר עניין ולהבטיח מעורבות הסטודנטים בקורס. עבור קורסים מקוונים שיטות כאלו עוד בתהליך של התהוות. בוודאי יידרשו מספר שנים עד שנדע מה עובד ומה לא. גם אם יצירת סטודנטים מדומים בקורסים מקוונים בעייתית מבחינה אתית, נדמה לי שמוקדם מדי לפסול את זה כשיטה אפשרית לדרבון הלמידה.

תוויות: ,

לפני כ-9 שנים (עידן ועידנים), עבדתי עם מנהלת שהחליטה לדרבן את נוכחותם של התלמידים בפורום. היא התחזתה למורה, לתלמידה ואפילו לאם בבית הספר, כדי לדרבן את הדיון. זה עזר רק במעט באותה תקופה רחוקה, אולם לא הרגשתי שהיה בכך פסול. חשתי שהמטרה מקדשת את האמצעים במקרה הזה.
לעומת זאת, נודע לי שבפייסבוק מקובלת מאד שיטת שיווק באמצעות דמויות בדויות. יש אנשים שנכנסים כדמויות בדויות , מלבים דיון וקבוצת תמיכה במוצר מסויים, בעיצובו, או משהו אחר, ואפילו לעיתים נכנסים כשתי דמויות בדויות המתווכחות זו עם זו כדי ליצור קבוצות תומכים ולהגביר את העיסוק במוצר או אפילו במסר פוליטי או אחר.
כיצד נלמד את הילדים להבחין בין אמת לבין שקר בעולם הוירטואלי? זה נעשה קשה יותר ויותר ואבני דרך מידעניות לא יעזרו להם כאן.

אכן הנושא מעלה שאלות אתיות רבות, וההבחנה בין אמת ושקר טוב ורע נעשית מורכבת מיום ליום, אך לדעתי לא רק ברשת. אנחנו מוקפים היום בעולמות שהגבולות ביניהם מטשטשים. כל תוכניות הריאליטי עובדות היטב על האלמנט הזה על טשטוש הגבולות בין העולם האמיתי לעולם המדומה, בין דמותי במשחק לדמותי האמיתית. מה החלק של המשחק בהשרדות, או באח הגדול- מה החלק של המציאות? מה מוכן אדם לעשות על מנת לנצח במשחק? האם המטרה מקדשת את כל האמצעים? גם ברשת השאלות האלו הופכות נוקבות יותר. אני לא בטוחה שיש לי צשובות חכמות או מספקות, אבל אני בטוחה שהעולם שילדינו חיים בו איננו העולם שאנחנו חינו בו ושאלות כאלה צריכות להשאל בקול רם. דיונים ערכיים מסוג זה מן הראוי שידונו בכל פורום חינוכי ויהיו חלק משהיח הצבורי בו יוגדר מחדש מה מותר ומה אסור, לא רק ברשת אלא גם בטלויזיה וגם בעולם האמיתי.

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates