« לדף הראשי | קוראים רבים ... אבל מעט תוכן? » | שיעורים למכירה » | תלוי מי עושה את זה? » | על ספרים, משחקים, וקהילה » | רגע - היכן הטרגדיה כאן? » | כשאתה אומר "שינוי" למה אתה מתכוון? » | עוד על ציונים – ללא שום קשר לתקשוב » | הדיגיטאליות משפיעה גם על ציונים » | לשמור או למחוק ... או שניהם? » | לדעת למצוא את התשובה » 

יום שני, 30 בנובמבר 2009 

לומדים ללמוד דיגיטאלי

לעתים קרובות מדי, ספר לימוד דיגיטאלי איננו אלה ספר לימוד מודפס שהמו"ל מפיק אותו בביטים במקום בנייר. אם מדובר בספר בפורמט טקסטואלי שעליו אפשר להפעיל פעולות של העתקה והדבקה (ולצערי זה איננו תמיד המצב) יש בספר כזה יתרונות לא מעטים על גבי אחיו המודפס. בנוסף לאפשרות של העתקת הטקסט, אפשר לערוך בו חיפושים, למשל, וכידוע, ההפקה והפצה בביטים זולות בהרבה מהפקת עותקים מודפסים וכרוכים.

אבל ספר דיגיטאלי יכול (וצריך) להיות הרבה יותר מאשר ספר מודפס שעכשיו מופיע על צג המחשב. ציינתי בעבר שספריית כותר של מט"ח, על אף שהיא עדיין איננה מאפשרת את כל השימושים שעליהם אני חולם בספר לימוד דיגיטאלי, בכל זאת מהווה צעד חיובי מאד בדרך הנכונה. כאשר ספרים כאלה יימצאו בכל כיתה תלמידים לא רק יקראו בהם (במשמעות המסורתית של המילה) אלא יבצעו בהם פעולות שיהפכו את הלימוד דרכם ליעיל יותר מאשר דרך הספר המודפס. ומפני שעל פי רוב תלמידים שקוראים בספרים כאלה כמעט מוכרחים לבצע פעולות מידעניות, תהליך של הבניית ידע שקשה יותר להשגה בספר המודפס יתרחש באמצעותו.

ספרי לימוד דיגיטאליים מהסוג הזה יאפשרו סימון ושמירה של קטעי טקסט, הוספת הערות (או שאילת שאלות לגבי הכתוב), ריכוז קטעים מדפים שונים וגם מטקסטים שונים, ואפילו שיתוף בכל אלה בין תלמידים. זה איננו מדע בדיוני – הדבר בהחלט אפשרי, אם כי אנחנו עדיין לא שם. אבל בנוסף לבעיות הטכנולוגיות שעוד דורשות פתרון, יש בעיה נוספת – המורים והתלמידים עדיין אינם מבינים שהיכולות האלו קיימות. הם אינם מודעים לכך שמדובר ביתרונות על גבי הספר המודפס, וכמו-כן, הם אינם מכירים את הפעולות שהופכות את הפוטנציאל שבספרים האלה למציאות. במקרים רבים מדי, קוראים את ספר הלימוד הדיגיטאלי כאילו שהוא ספר מודפס, וכאשר עושים זאת, לא מנצלים את האיכות של הדיגיטאליות, ומוותרים על הכדאיות של ספר כזה לעומת המודפס.

לפני שבוע אסתי דורון ביקרה בכיתה ו' בשיעור שבו התלמידים נחשפו לספרי כותר. היא מדווחת על מה שהתרחש בכיתה כאשר המורה הציגה כמה מהיכולות של הספרים האלה:
המורה הדגימה באמצעות המקרן כיצד להכנס לספריית כותר וכיצד לפתוח תיקייה על מנת לשמור בתוכה את הפעילויות והתרגול. היא הדגימה כיצד בוחרים נעצים ומקלידים את התשובות במקום המתאים בחוברת.

תגובות התלמידים המתלהבים לא אחרו לבוא: "cool", "שווה", "איזה גדול", "זה כ"כ מגניב"!
אינני בטוח מה הכוונה ב-"מקלידים את התשובות במקום המתאים בחוברת", אבל בהחלט התעודדתי מאד מהתיאור שהובא כאן. התרשמתי שאנחנו בהחלט בדרך הנכונה, ולאו דווקא בגלל ההתלהבות של התלמידים (שהיא בעצמה דבר חיובי). המערכת החינוכית לא תתקשה להתייחס לספרים דיגיטאליים כמו אל ספרים רגילים, ולהמשיך בתהליכי ההוראה והלמידה המוכרים מימי הספר המודפס (שעדיין לא פגו – ואם לא הצהרתי על כך מספיק בבירור בעבר, אני ממשיך לאהוב, ולראות ערך רב, בספרים מודפסים). אבל הסיפור של אסתי רומז שמישהו מבין שכדי שספר הלימוד הדיגיטאלי יחדור לתוך בתי הספר חשוב להנחות את המורים ואת התלמידים בשימושים הייחודיים שלו.

אם המערכת תאפשר לו לעשות זאת, ביכולתו של ספר הלימוד הדיגיטאלי לטשטש את הגבולות בין הכותב והקורא, ויעניק לקורא תפקיד פעיל יותר בלמידה של עצמו. אין זה אומר שהתלמיד נעשה לשותף של מי שכתב את הספר, ובוודאי שגם מול הספר המודפס התלמיד יכול להיות לומד פעיל. אבל סימון של קטעים, והערות אודות הקטעים האלה, בתוך הספר עצמו, וארגון הקטעים האלה (ולא רק ממקור אחד) לתוך תיקיות זמינות, יוצרים סביבה דינאמית בעלת מידה גדולה של אינטראקציה עם הכתוב. בנוסף, הדיגיטאליות מאפשרת שיתוף של קטעים והערות בין תלמידים שונים. תלמידים שעוסקים בפעולות כאלו נמצאים בתהליך של הבניית התובנות של עצמם, ולדעתי, מדובר בחוויה לימודית חזקה יותר מאשר זאת שהכרנו בעידן הנייר.

תוויות: , ,

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates