« לדף הראשי | ואולי חלק מה-"מיותר" בכל זאת רצוי? » | חוזרים על עצמנו - לטוב ולרע » | ובכל זאת, צריכים יד על הברז » | באמת בדיוק אותו הדבר? » | לא לזה הכוונה » | גם וגם, אבל לא לגמרי » | שאגת הציוץ » | מכשיר משוכלל איננו בהכרח מהפכה בחינוך » | גם עיתונאים וכותבי כותרות זקוקים לכישורים מידעניים » | ילידים ... ולא בהכרח דיגיטאליים? » 

יום שני, 4 בינואר 2010 

עוד הרהור על "למה תקשוב"

כבר ציינתי פעמים רבות בעבר שאינני מתלהב מהעיסוק ב-"כישורי המאה ה-21", ועוד פחות כאשר אנחנו כבר עשור שלם לתוך המאה הזאת. הרי אם לקראת סוף המאה הקודמת המינוח הזה רמז על ראייה עתידית, היום, בין היתר מפני שמזכירים אותם השכם והערב, הכישורים האלה הפכו לנדושים. יתכן מאד שבקרוב איש שיווק מוצלח ימצא דרך חדשה לארוז את מכלול הכישורים האלה (אם כי סביר להניח שהוא לא יקרא להם "כישורי המאה ה-22") ויספר לנו שהם חדשים. אבל גם אז הוא יתקשה לשכנע אותי.

אבל לא רק הפן השיווקי, הנסיון למכור לנו משהו ישן בלבוש אופנתי, מפריע לי במינוח הזה. כמעט כל פעם שמזכירים את הכישורים האלה עושים זאת עם קריצה לעולם העסקים ולצורך להתמודד בשוק עבודה קטלני. רומזים לנו שהכישורים האלה דרושים לתלמידים של היום כדי שהם יצליחו בעסקים של מחר. מסבירים לנו ששוק התעסוקה מחפש את אלה שמסוגלים להסתגל לתנאים משתנים, ולאנשים יצירתיים. אינני מפקפק בחשיבות, ובחיוביות, שביכולות האלו, אבל הדגש על התכונות האלו לשם ההצלחה בעסקים, במקום לשם ההצלחה כבני אדם, נראה לי כחוטא למטרה בסיסית של החינוך.

אם עלי לבחור בין מערכת חינוכית שמעודדת יצירתיות מול מערכת חינוכית שמדגישה ציונים גבוהים במבחנים סטנדרטיים, ברור לי שאבחר ביצירתיות. אבל לצערי ההצלחה הכלכלית, ולא האנושית, היא זאת שהיום נמצאת מאחורי הדגש על שתי הגישות האלו. במאמרון בבלוג שלו מלפני שבוע לארי קובן נוגע בנקודה הכאובה הזאת. קובן מזכיר לנו שבשנות ה-80 מנהיגי ארה"ב ראו את הצמיחה הכלכלית העצומה של יפן והחליטו שהיא נבעה מהמערכת החינוכית שלה. לכן הם ביקשו לחקות את השיטות החינוכיות היפניות. אך משום מה, בשנות ה-90, כאשר הכלכלה היפנית צנחה, הם לא ראו את החינוך היפני כגורם בצניחה הזאת. קובן מוסיף ששוויץ היא בין הארצות העשירות ביותר באירופה, אך אחוזי האזרחים שלומדים באוניברסיטאות שם נמוכים. הוא איננו טוען שאין צורך בהשכלה גבוהה, רק שאין בהכרח קורלציה בין השכלה והצלחה כלכלית.

קובן מבקש להפריך את הקשר הבלתי-מעורער בין השכלה לבין צמיחה כלכלית. אבל בעיניו יש נקודה נוספת שהיא עוד יותר חשובה. הוא מזכיר לנו שבבסיס החינוך יש מטרות שהן מעבר לצמיחה כלכלית והצלחה בעסקים:
After all, there are many reasons to have strong schools in a society beyond, but including, economic ones. Although they hardly get mentioned by policymakers save in throwaway lines at graduation ceremonies, expanded literacy in service of developing an engaged citizenry who, in fulfilling their civic obligations, build better communities and live moral lives are, and have been, historic reasons for investing tax dollars in American schools.
גם אצלנו הסיבות האלו זוכות למס שפתיים בטקסי סיום, אך לא הרבה יותר מזה. ולמרבה הצער, זה נכון גם כאשר מדובר בתקשוב. מדגישים שעלינו לשלב את התקשוב לתוך בתי הספר כדי להכשיר את העובדים של מחר, ולא את האזרחים של מחר. קובן מסיים את המאמרון שלו:
Historically, schools have sought to serve society and the individual in many ways beyond job preparation.
והוא מוסיף עוד משפט קצר: "אך לא עכשיו". ביכולתו של התקשוב לסייע במשימה הזאת, אבל לצערי הוא כנראה מגוייס למשימות אחרות.

תוויות: ,

תקשוב הפך להיות מילה "שיווקית" וסיסמה ריקה שמשמעותה "משהו עם מחשב ... משהו עם אינטרנט... משהו עם טכנולוגיה. כולם מתוקשבים כמו שכולם קונסטרוקטוביסטים.

מסכימה אתך לחלוטין שחינוך צריך להתמקד בהצלחה כבני אדם ולא הצלחה כאנשי עסקים. מה גם שמי שמתיימר ללמד זאת צריך לפחות "להבין משהו" בעולם העסקים או בעולם המחר...
כרגע כמו שלארי קובן מתאר:
Oversold and Underused

הוסף תגובה
מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates