לפני כשבוע עלה ל-YouTube קדימון קצר של מיזם של גוגל בשם
YouTube Next EDU Gurus. בעקבות ההצלחה של האקדמיה של חאן אנשי גוגל חיפשו עוד אנשים שמסוגלים "ללמד" באמצעות סרטונים. מתוך הרבים (אינני יודע כמה) שהציגו מועמדות נבחרו עשרה שזכו לערוצים משלהם, ולעידוד ועזרה בהפקת סידרה של סרטונים. גם לפני האקדמיה של חאן אפשר היה למצוא סרטוני הדרכה (או הוראה) על כמעט כל תחום, וההצלחה של חאן דרבנה רבים נוספים להפיק סרטונים ואולי לזכות בצופים ובתהילה.
לפני יומיים
ויל ריצ'רדסון התייחס לסרטון על הפרויקט החדש הזה של גוגל. הוא לא אהב את מה שהוא מצא. ב-Twitter הוא הביע את אי-הנוחות שלו והעיר שהוא מנסה להבין מה גורם לאי-הנוחות שלו.
ממיכאל שניידר, מורה במדינת קולוראדו, השיב באמירה צינית:
Anyone can teach! Who needs a degree. Just need to know how to make and post a video.
ריצ'רדסון מהרהר שאנחנו נמצאים בצומת שהוא מכנה ה-"חאניפיקציה" של החינוך, ומציין שמה שמאפיין את המצב הזה הוא שכל מי שמסוגל להכין סרטון כבר נחשב מורה. לדעתו, המציאות הזאת מעלה שתי שאלות:
a) what should an education degree or a teaching certificate require when increasingly anyone with a connection can be a teacher of content, and, b) more importantly, what changes when the world begins to accept a definition of “teacher” as someone who knows “how to make and post a video”?
המאמרון של ריצ'רדסון די קצר, אבל התקשיתי לרדת לסוף דעתו על המיזם של גוגל. קראתי אותו מספר פעמים. תחילה הייתי משוכנע שהפרויקט מעורר אצלו כעס, ואפילו זעם, ורק אחרי שקראתי אותו עוד כמה פעמים, וקראתי את התגובות, הגעתי למסקנה שריצ'רדסון חש אמביוולנטיות רבה כלפיו. ריצ'רדסון הוא איש חינוך. הוא משוכנע שתפקיד המורה איננו מסתכם בהכנת סרטונים שמסבירים (במידה זאת או אחרת של הצלחה) תופעה כלשהי. אבל הוא גם מודע למציאות של היום, מציאות שבה חלק משמעותי ממה שנחשב כעבודת המורה יכול להתרחש מחוץ לכיתה, ואיננו צריך להתבצע על ידי אדם שקיבל הסמכה או תעודה.
קוראים אחרים גם התקשו להבין מה עמדתו של ריצ'רדסון, והעלו שאלות בתוך התגובות. בתגובות שלו לתגובות האלה ריצ'רדסון מבהיר את עמדתו. עבורו השאלה אם להסמכה או לתעודות יש חשיבות היא שאלה שאין עליה תשובה ברורה. מצד אחד הוא מסכים שההוראה יכולה להגיע מכל אחד ומכל מקום, אבל מצד שני הוא חושש שהיוזמה של חאן, שהיא בעצמה יוזמה מבורכת, מנולצת על ידי גופים שישמחו להחליף מורים ביישומי מחשב, ועל ידי כך גם לפטר מורים וגם להרוויח ממכירת טכנולוגיות "הוראה" לבתי הספר. בתגובה אחת הוא מתאר תחזית די עגומה:
There are lots of people who I really believe would love to do away with the idea of schooling. And if they can maintain test scores and content consumption as the goal, they might just do it.
אין ספק שה-"חאניפיקציה" שעליה ריצ'רדסון כותב מאיים על מעמד המורה. היא פן נוסף של פרויקטים כמו Teach For America ש-"מכשירים" מורים תוך חודשים ספורים, מורים שעל פי רוב עוזבים את המערכת לפני שהם רוכשים נסיון של ממש. המורים האלה, שלא רכשו תשתית איתנה בפדגוגיה, הם בין המשתמשים הראשיים של סרטוני YouTube כמו של חאן, כאשר הסרטונים האלה "מסבירים" תופעות, אבל ממעטים לעזור לתלמידים להבין אותן.
לאור כל זה אפשר להבין את החששות של ריצ'רדסון, חששות שבאים היטב לביטוי בתגובה של סטיב רנסום שמצטט מהסרטון:
What bothered me the most was the following statement: "Educational videos on YouTube represent a return to the essence of what education should be." Putting it bluntly, THIS... is a load of crap. The essence of education cannot be distilled to watching videos - I don't care who makes them.
אכן, היומרה בטענה כזאת, שבסרטונים "חינוכיים" אפשר למצוא את המהות של החינוך, ממש מרגיזה. אבל בכל זאת עלינו להודות שבהערה הצינית של מיכאל שניידר מתחילת המאמרון הזה יש גם מידה גדולה של אמת – היום כל אחד, ללא קשר לתעודה שברשותו, יכול ללמד. בעצם, זאת אחת המסרים המרכזיים, והחשובים, של עידן האינטרנט. גם אם אנחנו חוששים שהציבור הרחב עשוי "להבין" שקל להיות מורה, או אפילו שהיום המורים מיותרים ללמידה, עלינו להכיר במציאות – זמינות המידע, והאפשרויות הרבות שברשותנו היום להמחיש ולהנגיש אותו, מערערות על בית הספר ועל המורה כפי שהכרנו את אלה עד היום.
אולי צריך להבדיל בין "ללמד" ובין "לחנך"? כמו ההבדל בין "מידע" ו"ידע"?
נשלח ע"י:
חנן כהן | 23 אוקטובר, 2012 12:07
הדאגה שלי היא לא על כך שסרטון יופק על ידי מורה שלא קיבל הכשרה מסודרת או שתופעת הסרטים תביא לפיטורי מורים (ולמעשה גם אפשר לפטר את מורים המורים...). ובואו נהיה כנים - לא כל המורים שקיבלו הכשרה מפיקים הוראה ראויה... לטענתי שימוש מסיבי/בלעדי בסרטים להוראה הוא השימוש הפרונטאלי ביותר שיכול להיות. מובן שמדובר בהרצאה אך בניגוד להרצאות "רגילות" - היא אינה מתחשבת בתגובות הקהל, שואבת מהשומעים מידע לגבי הבנתם ומאפשרת שאלות ודיון. עוד - זה שנים שאנו מטיפים לפדגוגיות סוציו-קונסטרוקטיביסטיות שבהן הלומד יוצר ידע באופן אקטיבי ובאינטראקציה עם הסביבה. הזעקה, אם כן, צריכה להיות - איפה האינטראקציה, איפה הדיון, איפה הקשר, איפה האקטיביות של הלומד? אינני נגד סרטים כחלק ממאגר מקורות שאליהם לומדים יכולים לפנות (כפי שאנו פונים לאנציקלופדיה או לספר עיון), אבל לא כתחליף מורה
נשלח ע"י:
מירב אסף | 26 אוקטובר, 2012 06:44
במבט מפוכח -
1. המורים הם בעיני החברה הביביסיטר האולטימטיבי בעלות הזולה ביותר שניתן להשיג, לכן הם לא יפוטרו לעולם.
2. היצירה בעיני גוגל היא לא יותר מהעתקת רעיון ושיכפולו כדי להגביר את התעבורה (זה טוב לעסקים).
3. הוראה וחינוך איכותיים הם עינינם של המורים, ובעיני החברה, רצוי שישארו מתוחמים במסגרת זאת.
אלישע
נשלח ע"י:
אלישע | 26 אוקטובר, 2012 08:11