« לדף הראשי | מעבר לקלישאות » | הבחנה דקה, אך משמעותית » | קשה להשתחרר מהמונח הזה » | שתי הפיכות - אחת סתמית, ואחת משמעותית » | מאבדים את המהות? » | תוספות לא תמיד מוסיפות » | יוזמה מבורכת, אבל ... האם היא באמת נחוצה? » | משהו "קטן" חסר בספרי הלימוד הדיגיטאליים של היום » | ולזה הם קוראים "חידוש"? » | לפחות למראית עין » 

יום שני, 29 באפריל 2013 

קצת פרספקטיבה לקיטורים שלי

אני מודע מאד לכך שבבלוג הזה התלונות שלי כלפי התקשוב בחינוך רבות על השבחים. לעתים קרובות המילים זורמות יותר בשטף כאשר משהו מרגיז אותנו. לכן, זה לא צריך להפתיע שיותר קל לי להביע ביקורת מאשר לציין מעשים חינוכיים חיוביים. ויש, כמובן, סיבה נוספת: למרבה הצער בתחום התקשוב החינוכי לא חסרים מקרים של שטות או של הגזמה (ושל העדר ראייה היסטורית) במסווה של חידוש תקשובי, ואני משוכנע שחשוב שלא נוליך את עצמנו שולל אחר אלה, אלא שנהיה מוכנים להביע ביקורת כלפי עצמנו כדי שנוכל לבחון לעומק מה באמת כדאי בתחום הזה.

אני, כמובן, לא היחיד שחושב כך. אני אפילו רחוק מלהיות החריף ביותר בביקורת הזאת. נדמה לי שאחד המתחרים הרציניים על תואר אלוף הביקורת הוא גרי סטייגר שאיננו חוסך את שבטו ועט במרץ על הדוגמאות התקשוביות שמרגיזות אותו. כך הוא עשה לפני שבוע כאשר הוא התרעם על כך שביום אחד שני אנשים שהוא מעריך המליצו (דרך הווב ודרך פייסבוק) על מאמרים שבעיני סטייגר הם חסרי ערך חינוכי מוחלט. סטייגר מנתח באריכות מה מפריע לו בשני הקישורים שהגיעו אליו כהמלצות, ומסכם בהמלצה הגיונית משלו:
Don’t lecture me about the power of social media, the genius of your PLN, the imperative for media literacy or information curation if you are unwilling to edit what you share. I share plenty of terrible articles via Twitter and Facebook, but I always make clear that I am doing so for purposes of warning or parody. The junk is always clearly labeled.

Please filter the impurities out of your social media stream. You have a responsibility to your audience.
עיינתי באחד הקישורים שאליהם סטייגר התייחס, ונדמה לי שלפחות במקרה הספציפי הזה הביקורת שלו מוצדקת. ולא רק במקרה הזה. מנסיוני אני יכול להעיד שרבים מאלה שממליצים על מקורות חינוכיים מתוקשבים ממהרים להתלהב ממה שבדרך כלל עם עיון נוסף מתגלה כמאד סתמי. טוב היה לו היו מתאפקים. אבל יש משהו בחריפות של סטייגר שעשוי להביא לתוצאה ההפוכה ממה שהוא מתכוון. יתכן שהדוגמאות שסטייגר מביא ראויות ללעג, אבל נדמה לי שבכל זאת צריכים להתייחס אליהן במידה, ולפעמים במידה גדושה, של סלחנות.

מקור הסלחנות הזאת נמצא בידיעה שאין דרך אחת נכונה ליישם את השימוש בתקשוב בחינוך, ולכן עלינו לאפשר לפרחים רבים לפרוח ... אפילו אם ברור לנו שלא מעטים מאלה גם ינבלו מהר. זכור לי, למשל, המלצה על שימוש בטלפונים סלולאריים בפעילות חינוכית מלפני כשנתיים שבעיני היה רעיון כושל (וגם מיותר). סברתי שקל יותר בהרבה לבצע פעילות דומה באמצעות עפרון ונייר. אבל אולי בעקבות רעיון הבוסר הזה מישהו אחר גיבש לעצמו פעילות מוצלחת עם טלפונים סלולאריים.

זאת ועוד: כפי שציינתי פעמים רבות בעבר, התחום הזה הוא קואליציה של מספר מחנות, כולל מחנות עם תפיסות חינוכיות מנוגדות, מחנות שניצים זה עם זה. רעיון שנראה מוצלח לפי תפיסה אחת עשוי להיות רעיון כושל לפי תפיסה אחרת. וגם אם אינני מסכים עם תפיסה אחרת, נכון להיום יש מקום לכולן. לשאול מטפורה שהשתמשתי בו לפני שנים רבות ללא קשר לחינוך, כדי שאפשר יהיה לכתוב צריכים לחדד את העפרון, אבל אם מחדדים אותו יותר מידי החוד נשבר ואי-אפשר לכתוב בכלל. לפעמים הקהות (שבמקרה הזה היא מחנה רחב) היא לטובה. לסטייגר חזון חינוכי מגובש, חזון שאיתו במידה רבה אני מסכים, אבל בן אדם אחד איננו מחנה, ולבד הוא איננו יכול לשנות את החינוך.

על אף העובדה שאני מסכים עם הביקורות של סטייגר, ונהנה לקרוא את עקיצותיו שלעתים קרובות קולעות ומוצדקות, אני רחוק מלהיות משוכנע שהעקיצות האלו עוזרות להשיג את המטרה לה הוא מייחל. אין זה אומר, כמובן, שאי אפשר להנות מהעקיצות האלו. ובנוסף, בהשוואה אליו, הביקורת שלי נראית די מתונה.

תוויות:

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates