מידי שנה דו-השבועון פורבס (Forbes) מפרסם רשימה של
30 צעירים מתחת לגיל 30 שלדעת פורבס הם בעלי השפעה משמעותית במבחר תחומים. לפני שבוע הרשימה של השנה, עם 30 צעירים ב-15 תחומים שונים, כולל בחינוך, התפרסמה. כיאה לעיתון שמתמקד בעולם המסחר והעסקים, המדד להשפעה הוא הפן העסקי. זה יכול להסביר למה בתחום האמנות, למשל, מעטים מהזוכים להכרה מזוהים כ-"אמנים" ואילו הרוב הם "מעצבים" בתחומי האופנה השונים. לעומת זאת, בתחום המדע התרשמתי שהרוב הגדול באמת "מדענים" ולא רק יזמים בחברות הזנק הקשורות למדע.
נדמה לי שהרשימה בתחום החינוך דומה יותר לאמנות מאשר למדע. הרשימה כבדה מאד לצד יזמויות למיניהן, וברבים מהדיווחים הקצרים שמלווים את צילומי הזוכים, כמדד להצלחה, מציינים את הסכומים הגדולים שהפרויקטים שלהם הצליחו לגייס.
מספר בלוגרים חינוכיים הרימו גבה כלפי הרשימה של פורבס, בעיקר מפני שרק מעטים מאד מהזוכים עוסקים ישירות בחינוך.
לפי EdSurge, ההגדרה "current educator" מתאימה רק לשניים מתוך השלושים. בערך שליש הם בוגרים של Teach for America או של פרויקטים דומים ש-"מכשירים" סטודנטים להיות "מורים" בבתי ספר לתקופות קצרות. לעתים קרובות ה-"נסיון" שנצבר ב-TfA משמש קרש קפיצה ליזמות בתחום החינוך, וברור שבעיני עורכי פורבס יזמויות כאלה מבטאות את עתיד החינוך. לצד הביקורת שלהם כלפי הרשימה של פורבס, הבלוגרים האלה גם מציינים שהרשימה משקפת את תפיסת העולם של פורבס, ולכן אין סיבה להיות מופתעים, או לבוא בטענות.
טים סטאמר, למשל, מעיר שיש הבדל משמעותי בין החינוך לבין מה שפורבס מבקש לשבח:
Why is anyone shocked and/or surprised at this kind of story?
First, the list comes from Forbes, a publication that bills itself as “The Capitalist Tool”. They focus on people who are working to make a lot of money, in this case in the education industry. Not on those trying to improve the actual process of student learning. The two parts are tenuously connected at best.
אבל אפילו אם היה צפוי שרשימה של פורבס תיראה כפי שהיא נראית, אפשר בכל זאת להבין למה היא מכעיסה את אלה שהם קרובים יותר לכיתה מאשר לעסקים. דווקא אני נוטה להיות סלחני יותר כלפי הרשימה מאשר אחרים שכתבו עליה. סטאמר מציין, למשל, שהרשימה מביאה:
thirty people under the age of 30 who are “disrupting” education
ועל אף העובדה שאפשר להניח שזאת אכן הכוונה (מיכאל הורן היה בין ה-"שופטים" שהרכיבו את הרשימה), יהיה זה רק הוגן לציין שבכתבה של פורבס לא מצאתי, ולו פעם אחת, אזכור של "שיבוש". הסקירה של EdSurge גם מביעה ביקורת, אבל איננה קוטלת את הרשימה.
באיגרת השבועית שלו הביקורת מוצנעת:
Few current teachers and administrators made the cut, and it appears that the industry favored bold changemakers for the honor.
I guess that depends on if you see education as an “industry.”
ווטרס יודעת היטב, כמובן, שהיום החינוך הוא באמת "תעשיה", או ליתר דיוק, מהווה כר נרחב לעסקים מכניסים למי שיפלס לעצמו נישה בתחום. אין טעם לבוא בטענות כלפי
עורכי פורבס בכך שבהתלהבות מופגנת הם מעלים על נס צעירים שבעיניהם מצליחים לעשות זאת, ולכן נחשבים ל-"משפיעים":
These founders and funders, brand builders and do-gooders aren’t waiting around for a proper career bump up the establishment ladder. Their ambitions are way bigger — and perfectly suited to the dynamic, entrepreneurial, and impatient digital world they grew up in.
אין לי ספק שבין אלה שעורכי פורבס בחרו לציין נמצאים צעירים שכוונותיהם טובות, ושעושים עבודה טובה שמקדמת את החינוך ואת הלמידה. ובכל זאת, הרשימה כבדה מאד לצד יזמויות הקשורות יותר לאיסוף נתונים על התלמיד וניתוחם, ולפרויקטים שמתאימים את התקשוב לסטנדרטים החדשים בארה"ב, במקום לפרויקטים שמעצימים את הלמידה העצמית של התלמיד. ומעבר לכך, רשימה כזאת מחזקת את הנרטיב של "הצלת" החינוך על ידי הפרטה וניתוב החינוך לצרכי עולם העסקים. גם אם הדגש ברשימת המשפיעים בחינוך של פורבס איננו מפתיע, הוא תורם לכך שהציבור תופס את החינוך כלא יותר מאשר עסק שצריך להתנהל על פי כללי עולם העסקים. חבל.
