לפני בערך חודש משרד החינוך האמריקאי העניק שלושה מיליון דולר למכון המחקר WestEd לערוך מחקר על התרומה של האקדמיה של קהאן ללמידה של סטודנטים בקולג'ים קהילתיים. להבדיל ממחקרים רבים בתחום התקשוב בחינוך, המחקר המתוכנן הזה יהיה מאד ממוקד. לפי
כתבה באתר Education Week:
Starting in the 2015-16 school year, California community college algebra teachers who are not already familiar with the program will be randomly assigned to either use the Khan resources or their regular practice.
יש הגיון בגישה הזאת, וזה משום שעד עכשיו המחקרים שנערכו בנוגע לאקדמיה של קהאן לא דאגו לבודד משתנים רבים שבוודאי יכלו להשפיע על האפקטיביות שלה. ב-2011 וב-2012 מכון המחקר SRI חקר את השימוש באקדמיה של קהאן במספר בתי ספר בקליפורניה, אבל אותו מחקר סקר את הדרכים השונות בהן בתי ספר משלבים את השימוש של החומרים האלה בשיעורים, ולא בדק את האפקטיביות שלהם. למען האמת, בגלל מספר גורמים אי אפשר היה להסיק מסקנות לגבי האפקטיביות הזאת באותו מחקר. בכמה מבתי הספר התלמידים השתמשו בחומרים של קהאן בשעת השיעור, ואילו באחרים הם הוגשו לתלמידים כשיעורי בית. בכמה מתי ספר המורים קיבלו הדרכה בשימוש בחומרים האלה, ובאחרים לא. בנוסף, החומרים של קהאן, והדרכים שהשתמשו בהם, השתנו תוך כדי המחקר. לאור זה, ההסבר שמופיע ב
דוח המחקר די הגיוני:
For these reasons, it was methodologically unsound to conduct a rigorous evaluation of Khan Academy’s impact on learning during the study period, including any use of randomized control trials, which would have required Khan Academy tools and resources to remain unchanged during the study and for teachers and students to use Khan Academy the same way. (ע' 2)
כזכור, המחקר החדש של WestEd יהיה מחקר מבוקר. המוסדות שבהם המחקר ייערך יהיו דומים באופיים, כך שאפשר יהיה לבדוק אם לשימוש בחומרים של קהאן עדיפות על דרכי ההוראה הנהוגות עד היום במוסדות האלה.
אחרי פרסום הידיעה על המחקר החדש חוקר במכון ברקמן באוניברסיטת הרווארד
ג'וסטין רייך העלה את מה שהוא צופה שהמחקר יגלה אם הוא ייערך במשך שנתיים. הוא איננו צופה השפעה גדולה.
לפי רייך, אחרי השנה הראשונה על פי רוב לא יימצאו הבדלים בין הכיתות שהשתמשו בחומרים של קהאן לבין אלה שלא. אם המחקר יימשך לשנה שנייה הוא צופה השפעה חיובית זעירה, אם כי לרוב אצל סטודנטים ממשפחות מבוססות יותר, ואצל אלה שהם כבר סטודנטים טובים יותר. רייך מבסס את התחזית שלו על מחקרים קודמים שבחנו אמצעים לשיפור הישגים של לומדים.
יש, כמובן, לא מעטים, שחושבים אחרת. ביל גייטס, לדוגמה, תרם כסף רב לאקדמיה של קהאן. ובנוגע לקהאן
גייטס הכריז לפני כשנתיים:
He started by posting a math lesson, but his impact on education might truly be incalculable.
אבל מידת ההשפעה של קהאן קשורה במידה לא קטנה לתפיסה חינוכית של המתרשם, ולרייך יש, כנראה, תפיסה שונה מאשר של גייטס. הוא כותב:
Here's what I don't think we will see. I think there will be no evidence that the use of Khan Academy in classes leads to greater opportunities for projects, challenging problems, peer-teaching, differentiated instruction, math talk, or deeper thinking.
רייך מדגיש שבית ספר שמעוניין בשינויים מהסוג הזה, צריך להתמקד בהם. אי אפשר לצפות שמערכת של סרטונים שאפשר לדמות למכונת הוראה דיגיטאלית תייעל את בית הספר כך ששעות הוראה ישוחררו ללמידה מבוססת פרויקטים או ללמידה שיתופית. אין הגיון בהושבת תלמידים מול מערכת הוראה ממוחשבת כצעד ראשון לקראת יצירת אינטראקציה עשירה יותר בין מורים ותלמידים. הוא כותב:
The schools that want more rich project-based learning, they focus on -- wait for it -- rich project-based learning. They put their time, money, procurement, political will, and professional development resources towards the desired activity. Sticking kids in front of computer-generated worksheets helps kids do better on other computer-generated worksheets.
רייך מסכם שסביר להניח שסטודנטים שילמדו אצל מורים שמתמידים בשימוש בחומרים של קהאן במשך שנתיים ישיגו תוצאות קצת יותר טובות במבחנים. אבל השאלה שצריכה להשאל, כמובן, היא האם זה באמת השינוי החינוכי שאנחנו מייחלים לו.
