למידה, אינטרנט ... ומה שביניהם

הטקסט הזה מאד קולע למציאות. יתרה מזאת, אפשר אפילו להגיד שזה פחות או יותר כל מה שיש להגיד אודות Google Classroom. בשני משפטים מעטוף מסבירה היטב מה הכלי הזה עושה – הוא מהווה סביבה שבה המורה מחלק מטלות לתלמידיו, בודק אותן ונותן ציונים, וגם מאפשר לו לתקשר עם הכיתה. במילים אחרות, האנשים היצירתיים מבית גוגל שמצליחים ליצור מכונית שאיננה זקוקה לנהג היטיבו להרכיב LMS (מערכת לניהול למידה) בסיסית ביותר מהסוג שאנחנו מכירים כבר לפחות 15 שנים. היות וגוגל השיקה את ה-Classroom שלה לפני כמעט שנה וחצי, קצת תמוה שהכלי הצנוע הזה זוכה לסיקור כעת.

הסרטון הראשי במאמרון של מעטוף הוא הקלטה מכנס שנערך בספטמבר 2014 באוניברסיטה חיפה. בסרטון, בן 16 דקות, עדי אלטשולר, מנהלת "גוגל בחינוך" של גוגל בישראל, מציגה את מערכת ה-Classroom. אלטשולר מתארת את המערכת כבסך הכל מעטפת שמגישה את הסביבה של Google Apps לשדה החינוכי. (היא מדגישה, למשל, שבמעטפת החינוכית סרטוני YouTube אינם מכילים פרסומות.) במהלך הדברים שלה אלטשולר מקרינה סרטון בן שתי דקות שמציג את יכולות הניהול של המערכת. בסיום הסרטון שני משפטים מופיעים על המסך:

אפשר להתייחס למשפטים האלה בציניות, אבל נדמה לי שהכוונה כאן באמת כנה. אנשי גוגל סבורים שהשימוש ב-Google Classroom משחרר זמן כיתה שאחרת היה מתבזבז בעיסוק בניהול כיתה. זה בא לביטוי בדבריה של אלטשולר טיפה אחרי הצגת הסרטון. היא מכריזה:

ובהמשך היא אומרת:

אלטשולר אפילו מזהירה לשומעיה לא לחפש משהו שאיננו שם, ומציינת שה-Classroom מאפשר שלושה דברים בסיסיים – תקשורת עם התלמידים, משוב, והגשת מטלות ומשימות.

אני מבין, ואף מכבד, את האמירה הזאת, אבל בכל זאת מתבקשות שתי שאלות. תחילה יש טעם לשאול למה, אם זה כל מה שהכלי עושה, עושים מזה עניין גדול. הרי יש כלים רבים אחרים שמאפשרים את הפונקציות האלו, וגם פונקציות רבות נוספות. נדמה לי שבין היתר התשובה היא ש-Google Classroom יושב על השרתים של גוגל, כך שהשימוש באמת קל ביותר. הוא איננו עולה כסף, ובנוסף, כאשר הטיפול במערכת נמצא בידי גוגל הוא גם חוסך כסף בכך שבית ספר איננו זקוק לכוחות טכניים מקצועיים. וכמובן כל כלי של גוגל זוכה לפרסום רב פשוט בזכות זה שהוא של גוגל.

אבל יש גם שאלה שנייה, ועליה קצת יותר קשה לענות: למה דווקא עכשיו, יותר משנה אחרי ההשקה של Google Classroom, הוא זוכה לסיקור בבלוג של אפרת מעטוף וגם מקורות מכובדים מדווחים על זה?

יתכן מאד שאני טועה, אבל אני מוכן להעלות ניחוש לגבי השאלה "למה עכשיו?". מי שעובד עם מערכות LMS מורכבות יותר דוגמת Moodle בוודאי חש שהמערכת נותנת לו הרבה יותר מאשר הוא צריך. וזה, כמובן, יוצר עקומת למידה בעייתית: למה ללמוד להשתמש במרכיבים שעל פי רוב לא יזכו לשימוש. זאת ועוד: יותר ויותר היום אנחנו שומעים על הצורך בלמידה פעילה, בחוויה לימודית עשירה יותר מאשר הכיתה הפרונטלית והכנת שיעורי בית שמגישים למורה. אני נוטה לחשוב שעבור לא מעט מורים הכיוון הזה מהווה איום. אבל מערכות החינוך גם מעודדות את השימוש בתקשוב, ויתכן שיש מורים שחושבים שהמערכת תניח אותם בשקט ולא תדרוש שינוי חינוכי משמעותי אם הם יכניסו "תקשוב" בסיסי לתוך הכיתות שלהם. ומה יותר בסיסי מאשר כלי ששומר על הכיתה המסורתית באותו הזמן שהוא גם קורץ לחידוש טכנולוגי? כל זה יכול ליצור התעניינות מחודשת ב-Google Classroom. יתכן אפילו שיש יתרון בכך שהכלי לא השתנה באופן משמעותי בשנה וחצי האחרונה. הרי הוא עדיין מתמקד בשלושה הדברים הבסיסיים שהמערכת מזהה כמרכזיים לניהול תקין של כיתה.

מדובר בסברה בלבד, ואני בוודאי אינני מתכוון לרמוז שאי-שם בחדרי חדרים נקשר קשר כדי לקדם את השימוש ב-Google Classroom. כזכור, יש סיבות די הגיוניות לאימוץ הכלי. הזמן בשל לכלי מהסוג הזה, ובגוגל בוודאי זיהו את הצורך בכלי עם יכולות מוגדרות ומצומצמות שקל ללמוד. מעניין שמלבד אמירתה של אלטשולר בנוגע לפרסומות בסרטונים אין שום התייחסות לנושאים החמים של פרטיות ושמירה על המידע של תלמידים. כאשר הכלי הושק לפני כמעט שנה וחצי הנושאים האלה היו פחות בוערים מאשר היום, אבל לא הרבה פחות. בגוגל כנראה משוכנעים שגם בחינוך אנשים יהיו מוכנים לוותר עליהם למען כלי מוצלח. סביר להניח שצדקו.

מה שמדאיג ומעציב כאן היא הראייה החינוכית המצומצמת שבאה לביטוי בהתייחסות החיובית לכלי כמו Google Classroom. אינני יודע מה גרם לכך שעכשיו הוא זוכה להתייחסות, אבל אני חושש שההתייחסות הזאת מסמלת נצחון של אימוץ התקשוב בחינוך כאמצעי להנצחת תפיסות חינוכיות מסורתיות. חבל.