בבלוג ... כמו ביישומים מוכרים יותר
כל מי שצבר נסיון בהדרכת השימוש במחשב ובאינטרנט יכול לספר שהוא צפה בפרויקטים של "חקר" בהם התלמידים, עוד לפני שהם בכלל התחילו לברר לעצמם מה הם רצו "לחקור", הקדישו דקות ארוכות לעיצוב ב-Word Art של כותרות העבודות שלהם. ולא רק זה, אלה שבסיום השיעור המורה סיכם שהיה שיעור מוצלח שעסק באופן מועיל במיומנויות המחשב.
כל מי שמלווה את התקשוב בבתי הספר נתקל לפחות פעם בפעילות של כיתה או של בית ספר בפורום מתוקשב בו התלמידים היו צריכים לקבל אישור מהמורה (כולל תיקון שגיאות כתיב או הקלדה) לפני שאפשר היה לשגר את הודעות שלהם לפורום. ולא פעם, אותה פעילות היתה היחידה של הכיתה באותו פורום - אם התלמידים רצו לבדוק אם מישהו ענה להודעות שלהם, היה עליהם לעשות זאת בזמנם החופשי.
קשה לי לספור את הפעמים שבהם הוזמנתי להציץ באתר בית ספרי שהיה לפיסגת הגאווה של מורים או של מנהל בבית הספר, ומצאתי את עצמי צופה באוסף סתמי של דפי מידע לא מעניינים עם גרפיקה צולעת.
כמובן שהיו גם פעילויות מוצלחות, אך עלי להודות שהיו מעט מדי כאלה, ובדרך כלל הן היו מאד לא ראוותניות, אלא צנועות וממוקדות מאד.
אינני מביא את הדוגמאות (הכלליות) האלו כדי להכפיש, או על מנת להראות שההשקעה בתקשוב הוא בזבוז של זמן ושל משאבים. אני מביא אותן כדי להראות שהביקורת החריפה שלי כלפי ההתפעלות מהשימוש בבלוגים וכלים חדשים אחרים אינה מכוונת רק אליהם - היא מתייחסת לכלל הנסיונות שלנו בתחום התקשוב בחינוך. נדמה לי שאפשר להגיד שיש כאן מקרה של בגדי המלך החדשים, אלא שבמקרה הזה, המלך איננו ערום, אלא הוא פשוט עדיין לבוש באותם הבגדים שהוא לבש כבר מספר שנים.
