טיפה של מטה-רפלקציה על כתיבה לבלוג
Lately I have been off blog much more than on, posting a few times a month, not a week, while reading with pleasure and a bit of wonderment about the whirlwind travels and explorations of Bryan, Stephen, Nancy and many others on my Bloglines feeds. At times I've thought perhaps I should blog more often--I certainly have many entries swirling about in my head, and I've got to post some recent talks--but quick posts just don't do it for me as a thinker, as a writer.
It takes time for the many loose strands of thought to converge into a unified post; it takes a lot of effort, a lot of energy, and a lot (I know, I know sometimes too much) writing. And some posts never quite find their footing; they remain awkward and tangled when I don't have enough time or courage or energy or ability to go deep.
זאת ועוד. גנלי בצדק מציינת שהאיסוף והסינון, ההרהור והחשיבה, וכמובן גם הכתיבה והעריכה, פשוט דורשים זמן ומאמץ. אין כאן, כמובן, שום דבר חדש – לפחות לא למי שמתנסה בפורמט/בטכנולוגיה הזאת. אבל זה גם מדליק אור צהוב (אני מקווה שלא אור אדום!) מבחינת האפשרות לעודד אחרים לקפוץ למיים. אם אחרים יתחילו להפוך את ההרהורים הפנימיים שלהם על התחום של אינטרנט וחינוך להגיגים ציבוריים על גבי בלוג, אני מבטיח לקרוא את מה שמתפרסם. אבל ברור לי שרבים יחליטו שהמאמץ גדול מדי, ובהתחשב במאמץ הדרוש להביא משהו לפרסום,יהיה לי קשה לשכנע אותם שבכל זאת מדובר במאמץ שווה.