« לדף הראשי | גלגול, בלבול, או סתם העתקה? » | אולי הבועה עוד יותר גדולה מאשר חשבתי » | פתיחות, ללא ביטול המקצועיות » | הדוריס לסינג שאני אזכור » | לא ירדתי לסוף דעתו » | ובדיוק בזה אמור לעסוק החינוך! » | כמובן שאת הבלוג הזה צריכים לקרוא » | ואף על פי כן, כמה מילים על כנס מו"ח/ISOC-IL » | שיעור קצרצר במידענות » | לא כל מה שדיגיטלי נוצץ » 

יום חמישי, 27 בדצמבר 2007 

האם דין הרשת כמו דין המחשב האישי?

לפני מספר ימים הרהרתי כאן אם, בעידן שבו אנחנו מחוברים תדיר באמצעות פס רחב, וכלי אופיס כמו גוגל דוקס זמינים לנו חינם, יש בכלל צורך או טעם ללמד את השימוש בכלי אופיס "סטנדרטיים" (של מיקרוסופט, למשל). בעקבות זה, שושנה שאלה אם ההבדלים בין חבילות כלי אופיס משמעותיים כל כך שיש צורך ללמד את השימוש בהם בנפרד. היום, באתר של הארץ, התפרסמה ידיעה על כך שמשרד החינוך בוחן חוזה עם סאן שתעודד את השימוש ב-"אופן אופיס" בבתי הספר. אולי הקשר טיפה עקיף, אבל הידיעה הזאת מעניקה לי הזדמנות להתייחס לשאלה הזאת.

אין וויכוח - על פי רוב, תמלילן הוא תמלילן הוא תמלילן. באתרים רבים, כאשר תלמיד מקליד הודעה או תגובה לתוך קבוצת דיון הוא פוגש שורה של כלי עריכה שהם דומים מאד לכלים של וורד. במקרים האלה המורים בוודאי אינם צריכים להנחות את התלמידים בשימוש בכפתורים שעומדים לרשותם. אין זאת הגזמה גדולה מדי להגיד שהשוני בין מחולל טקסט זה או אחר אינו עולה בהרבה על השוני בשימוש בעט לעומת בעפרון. זאת ועוד: הרוב הגדול מאיתנו, תלמידים ומבוגרים כאחד, אינם זקוקים לפונקציות המתקדמות של וורד – באותן פונקציות שאולי דורשות הקנייה מיוחדת. עם קצת תרגול וידע כל אחד מסוגל להפיק טקסט ערוך בצורה יפה ומסודרת כמעט מכל מחולל טקסט פשוט.

אם כך, אם יש בכלל טעם ב-"הכשרה נפרדת לכל כלי וכלי"? בפגישות שלי עם מורים, מידי פעם אני מתבדח שבתוכנית הקניית היסודות של וורד יש להקדיש יום לתרגול שינוי בגודל הגופן מ-12 ל-18, ועוד יום לתרגול השינוי מ-18 ל-24. כמו-כן, צריכים להקדיש שיעורים נפרדים לשינויים בצבע הגופן – לכל צבע שיעור. כמעט תמיד, בפגישות האלו יש מורה אחד או שניים שאינם מבינים שמדובר בבדיחה – תוכנית הקנייה כזאת נראית להם די הגיוני. כל עוד יש מורים כאלה, אולי באמת יש צורך בהכשרה נפרדת לכל כלי, אבל לא זאת היתה הכוונה שלי.

העובדה שהתמלילן של גוגל מקוון היא שעושה את ההבדל. עדיין לא קל למורים, וגם לא לתלמידים, להבין שהם יכולים לשמור את הקבצים שלהם "אי-שם" בענן אינטרנטי, ולשלוף קובץ זה או אחר לפי הצורך מכל מחשב שלפניו הם יושבים. (פגשתי מורים רבים שמתקשים מאד להבין מהי רשת בית-ספרית ומהם היתרונות שרשת פנימית מעניקה להם.) כמו-כן, לא קשה להסביר למורה, או תלמיד, כיצד להקליק על כפתור "Share" בגוגל דוקס, אבל הרבה יותר קשה להביא אותם להבין שכאשר משתפים מסמך בין משתמשים, הם עשויים לפגוש גירסה חדשה של המסמך כאשר הם חוזרים אליו שנית. וזה אולי החלק הקל – עוד יותר קשה לשכנע אותם שיש כדאיות או יתרונות בהכנת מסמכים בעבודה משותפת.

ההרהור שלי נבע מכך שהיום קיים לכאורה חץ מקובל של התפתחות בלימוד בכלים – קודם כל לומדים להשתמש בתמלילן "אישי", ורק אחרי זה משדרגים לתמלילן "קבוצתי" בענן האינטרנטי. נכון להיום ה-"מסלול" הזה אולי עוד הגיוני, אבל נדמה לי שבקרוב רבים מאיתנו, ולא רק שושנה, יכתבו ישירות לאינטרנט, וההכרות הראשונה עם תמלילן אצל תלמידים יהיה עם תמלילן משותף ברשת. הבשורה על פתיחת בתי הספר לתמלילן של "אופן אופיס" היא בהחלט מבורכת. אבל אני נוטה לחשוב שלא רחוק היום שבו נפגוש יישומים כמו תמלילן רק דרך הדפדפן, ונשכח שכלי זה או אחר מותקן אצלנו במחשב עצמו.

תוויות: , ,

היי גיי-
נוטל על עצמי את התפקיד של "האיש בעל ההשקפות האחרות" (כמה מאמרונים למטה). ממליץ לקרוא (למרות שנראה לי שהדברים ידועים) את המאמרון המופיע ב"קולקטיב" ועוסק באינטרסים הגדולים העומדים מאחורי שירותי הרשת-
http://www.thecollective.co.il/?p=57
וסיפור קטן שקרה לי לא מזמן, וממחיש את הנושא. אחת המורות פנתה אלי בתלונה על כך שדף מידע אותו יצרה ברשת, הכולל מידע רגיש, הופיע במהלך חיפוש בגוגל. כדי להבטיח שמידע זה לא יכלל בתהליך האינדוקס של מנוע החיפוש, היא לא קישרה את הדף המדובר לדפים אחרים, דבר שאמור למנוע פעולה זאת. בברור קצר שעשיתי איתה התברר לי שהיא שלחה את כתובת הדף המדובר לאנשים שהיו אמורים להגיע לדף, באמצעות חשבון הדואר שלה ב... Gmail, ומכאן הדרך הקצרה להופעת הקישור במנוע החיפוש.
אז עם כל הכבוד, אני מעדיף לשמור את מידע שלי במחשב האישי, וממליץ מאוד לא לשים כל כך מהר נקודה (.) אחרי המילה "חינמי", אלא להסב בצורה ברורה את תשומת ליבם של המשתמשים לאינטרסים העומדים מאחורי השרות. אם מאוד ארצה להשתחרר ממיקרוסופט, אעבור למערכת הפעלה ותוכנות המבוססות על קוד פתוח, ואת בעיית הנגישות למידע בכל מקום אני פותר בצורה מעולה עם תוכנות Portable המותקנות בדיסק-און-קי שלי, אבל אין בכוונתי להוציא את המידע האישי מתחום אחריותי. לרשת אני משאיר את התפקיד האמיתי לה יועדה – הנגשת המידע לכל והעצמת הידע תוך שיתופיות.
ולמיטב ידיעתי, כך חשים גם המורים (לפחות אלה איתם אני נמצא במגע).
אלישע

אנונימי- הסיפור שלך הוא ממחיש מאוד את הבעייה של פרנויה במקומות הלא נכונים.

לא לקשר לדף היא דרך גרועה מאוד להבטיח שהוא לא יאונדקס- קל מאוד למישהו אחר לקשר אליו בטעות (נניח, שומר קישור אליו משירות סימניות מקוון כמו דלישס). שלא לדבר על כך שאם בדף המדובר יש קישורים, לחיצה על קישור כזה גורמת לרישום שלו בלוג של האתר אליו הפנה הקישור, ולוגים כאלו הם פעמים רבות פתוחים לרווחה.

מהצד השני, google לא משתמשים בקישורים מ-gmail עבור בוט האינדקס שלהם, ככה ששליחת הקישור עם חשבון ה-gmail לא שונה משליחה שלו עם חשבון דואר אחר.

במילים אחרות: הטעות של המשתמשת הייתה שהיא לא הגנה על הדף באמצעות קוד למנועי חיפוש שיאמרו להם לא לאנדקס את הדף, או הגנה עם שם משתמש וסיסמא, ולא בזה שהיא השתמשה ב-gmail דווקא בשביל לשלוח את הקישור לדף.

שלום xslf-
לא אנונימי אלא אלישע. ציינתי זאת בסוף התגובה (ואת החלק השיפוטי בדבר הפרנויה נשאיר למקום אחר).
גם אם את צודקת (לא את ולא אני יודעים במדויק מה קורה שם מאחורי הקלעים), נדמה לי שאת מתייחסת לטפל ולא לעיקר-
גוגל סורקת ומארכבת את תוכן המשתמשים בשירותיה השונים - נדמה לי שתסכימי איתי.
גוגל משתמשת בתוצאות סריקת המידע של משתמשיה לצרך הפקת רווחים - גם על כך נדמה לי שתסכימי איתי.
חלק נכבד ממשתמשי השירותים של גוגל לא מודעים למשמעויות השרות - את זה אני יודע משיחות עם מורים רבים איתם אני עובד.
כל שניסיתי להגיד הוא שאם בהמלצות עסקינן, חובה עלינו להסביר ולפרט גם את המשמעויות הכרוכות בכך, כדי שמקבל ההמלצה ידע במדויק במה הדברים אמורים.
וזה הכל...
אלישע

אלישע (אני מתנצלת שפספסתי את שימך קודם)- בשביל להסביר את המשמעויות של העבודה ברשת צריך קודם לראות מה הן למעשה, ולהבין אלו הגנות על פרטיות יעבדו ואלו לא.

כך אם בהמלצות עסקינן, צריך להבין ששיטות כמו אי-פרסום קישור לדף הן שיטות גרועות מאוד לשמור על פרטיות, עוד הרבה לפני שנכנסים לשאלה כמה אמון אנחנו נותנים בגוגל (או בכל נותן שירות מקוון אחר לצורך העניין).

בשיטוטי באינטרנט יוצא לי לנחות בדפי סימניות של אנשים בדלישס, בפרופילים אישיים של אנשים להם אין קשר כלשהו אלי בקפה דה מרקר ובפייסבוק ועוד. האם האנשים שהעלו את הדפים הללו הניחו אוטומטית שאם הם לא מקשרים אליהם אין איך להגיע? האם הביקור שלי בדפים הללו הפר את פרטיותם?

ומה בדבר תיקי בית משפט ( http://elyon1.court.gov.il/heb/verdict/search/verdict_by_misc.html )?

נראה לי שמצאתי את התשובה לשאלה המקורית שלי- כן יש צורך בהכשרה ספציפית לכל כלי וכלי. פחות ל"איך עושים מה", אלא יותר אלו אפשרויות ומגבלות יש לנו לשמירה על הפרטיות שלנו, ואיזה כלים כל שירות נותן לנו בנדון (ומה לא יעבוד, בלי קשר לכלי).

שלום xslf-
מסכים עם הדברים שכתבת, ולפחות על פי מה שגוגל טוענת (ואני כבר למדתי מנסיוני לא לקבל הצהרות כפשוטן), סריקת התוכן במיילים מיועדת לפילוח הפרסום המשולב בשרות.
ובכל זאת כמה הבהרות-
1. מסכים איתך שהפתרון של דף שאיננו מקושר הוא הפתרון הפחות טוב לבעייה. הגדרות קובץ ה robots.txt וחסימה בסיסמה הם פתרונות יעילים יותר, אבל מסיבות טכניות הם היו בלתי אפשריות במקרה זה, ולכן נאלצתי להמליץ על הפתרון היחידי האפשרי.
2. בבדיקה מדוקדקת שערכתי הובהר לי שמלבד המייל המדובר, קישור לדף לא הוצב בשום מקום אחר. גם מקבלי המייל, בהיותם מודעים לרגישות המידע, הוזהרו בצורה ברורה ביותר שאין להוציא את הכתובת בשום צורה שהיא.
ובכל זאת הקישור הופיע בחיפוש בגוגל (שלא לדבר על תהליך מחיקת הדף מזיכרון המטמון של גוגל שזה סיפור בפני עצמו).
אלישע

ועוד שתי הערות שעלו בדעתי אחרי השליחה-
1. שמירה על הפרטיות היא רק אחת מהמהמורות לתוכן נכנסים המשתמשים בשרותי רשת מבלי להבין את משמעותן.
דוגמה - שינוי תקנון ההתקשרות על דעתו של הספק בלבד (ראי מקרה השינוים שהכניסה מערכת תפוז בתקנון השימוש בשנה שעברה, שינוים שהיו אמורים לאפשר לה לסחור בכל צורה במידע ללא אישורם של יוצרי התכן. השינוים בוטלו בסופו של דבר רק בעקבות הצעקה שקמה מקהל המשתמשים).
2. אהבתי את הפסקה המסיימת שלך.
אלישע

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates