למידה, אינטרנט ... ומה שביניהם

היי ג'יי-
הבנת נכון.
המתנתי בסבלנות עד שתגיב, והנה זה הגיע.
אדם חכם אמר לי פעם –" לא חשוב מהם המסרים אותם אתה מנסה להעביר, חשוב כיצד מסרים אלה נקלטים על ידי מושאי המסר". אז רוצה לתאר לך כיצד זה נראה מהצד השני, צידו של המגיב – בלוגר שאיננו מגיב לדברים שכותבים קוראיו, או שמצהיר קבל עם ועדה שהוא יכול לחיות גם בלעדיהם, מצטייר במשך הזמן כדמות אלטיסטית, שכל מה שמעניין אותה זה ההתעסקות עם עצמה, ומכאן הדרך להתעלמות מהמסרים אותם מנסה הבלוגר להעביר, קצרה. מאחר ואני מאמין שכל כתיבה טומנת בחובה רצון להעביר מסרים, הרי בדרך זאת יצא שכרו של כותב המאמרונים בהפסדו- גם טרח והשקיע וגם מתעלמים ממה שרצה להגיד, הכל בגלל שלא השלים את מלאכתו (אותה "דלתא" קטנה בהשקעה, המבדילה בן הצלחה לכישלון).
תופעה נוספת הקשורה לנושא היא תופעת ה"נעילה". מרגע שהמגיב כותב את דבריו ומצפה לתגובה שאיננה מגיעה, המאמרונים הנכתבים לאחר מכן פשוט לא מעניינים אותו, ועל פי רוב הוא גם לא קורא אותם. אם הוא נכנס לבלוג זה רק כדי לבדוק אם זכה לתגובה, ורק לאחר שזאת מגיעה הוא "מתפייס" ומוצא טעם לקרוא את שאר הדברים.
אז מה היה לנו כאן – חוסר נכונות לקבל את המסרים וחוסר נכונות להמשיך ולקרוא את הדברים הנכתבים – הכל בגלל מסמר קטן...
ומשפט אחרון – כן חשוב שהשיח יתקיים במקום בו הוא התחיל. הצפייה של כותב הבלוג שכל קוראיו ידעו להגיע למקומות אחרים בהם מתקיים ההמשך משוללת יסוד, ודינה כחוסר התייחסות בכלל.
אלישע
נ.ב – ועדין זכור לי לטוב הדיון בפינג-פונג.

ג'יי,
מאוד הזדהיתי,
ולכבוד זה הגבתי תגובה אחרונה בבלוג בדיון יחסית סוער לכמות התגובות בבלוגי.

אמרה לורל ונפוסן
http://lorelle.wordpress.com/
בכנס וורדקאמפ האחרון כמה דברים על נושא הטוקבקים. אחד מהם שאם אין תגובות, כנראה שמיצית את הנושא ולקהל אין מה להוסיף.
היא נתנה עוד כמה טיפים מעניינים, ובכלל שווה לעקוב אחרי הבלוג שלה.

ואת התגובה האחרונה כתבתי אני.
לא מצליח לי עם הטוקבקים...