« לדף הראשי | יד ביד, מומחה וחובבן, למען הנגישות » | דוגמה למופת, עם הרהור לצידה » | על רשתות חברתיות, ועל המקום המתאים לדיון עליהן » | מעשה בלעם בלוגי » | כמעט מידי יום צריכים לשאול מה צריכים ללמד » | סתם כמה הרהורים בעקבות קריאה » | לקרוא ולכתוב, ושוב לקרוא ולכתוב » | בין מאמרון לתגובה » | משנות ה-40 ועד לימינו » | ערוץ 10, שימו לב: המצב לא כל כך נורא » 

יום שלישי, 22 בינואר 2008 

מוטב מאוחר ...

לפני שלושה חודשים כתבתי כאן על שני סרטי וידיאו קצרים שהועלו לרשת על ידי מיכאל ווש, מרצה באוניברסיטה של קנסס. כתבתי אז שלדעתי אלה הם סרטים "נהדרים", אבל ציינתי גם שהיה בהם משהו פשטני ופופוליסטי. קשה היה לא להרגיש, במיוחד עבור הסרט שעסק בדרכי הלימוד של סטודנטים, A Vision of Students Today, שהוא מצליח להלהיב כל עוד לא בוחנים אותו יותר מדי לעומק. חששתי גם שהסרטים מאפשרים לצופים בהם להתבצר בסיסמאות, להניף את דגל ה-"רלוונטיות" בלי להתייחס למספר שאלות קשות על הרגלי הלמידה של סטודנטים, ועל הציפיות שלהם מהמרצים. הייתי משוכנע שתוך זמן קצר הם יזכו לצפיות רבות מאד, ובירכתי על כך. בצורה די מתחמקת, ציינתי שמעל לכל, הסרטים יכולים לעורר דיון על הלמידה של היום, דיון שהוא מאד נחוץ.

שני הסרטים זכו, כצפוי, בציפיות רבות מאד, אם כי מעניין לציין שהסרט שעוסק באופיו של המידע בימינו (Information R/evolution) נצפה בערך 200,000 פעמים, ואילו הסרט על דרכי הלמידה של סטודנטים נצפה כמעט במיליון וחצי פעמים. אישית, היחס הזה איננו מפתיע – A Vision of Students Today הוא סרט הרבה יותר פופוליסטי, הוא מזמין הזדהות, אבל אינו מגרה לחשיבה.

אבל למה לחזור לסרטים האלה עכשיו? לפני חודשיים גרי סטייגר פרסם ביקורת על הסרט על דרכי הלימוד (A Vision ...) ורק אתמול, די במקרה, נתקלתי בו. אם הביקורת שלי היתה מהוססת, זו של סטייגר ממש קטלנית. סטייגר, שהוא בין חלוצי השימוש ב-Logo בבתי הספר בארה"ב, וגם היום נושא את הדגל של למידה קונסטרוקטיביסטית, מרים גבה לגבי הטענה שאחוז גדול ממה שסטודנטים לומדים באוניברסיטה אינו רלוונטי להם. הוא כותב:

One valuable lesson you should learn at university is that the world is full of people smarter than you and wondrous things to learn. This video and the mindless kudos afforded it make just the opposite point. Hey kids, you have cellphones! You've played Halo and excerpted someone else's blog which in summarized someone else's blog which excerpted an article on a magazine web site. Therefore, you are master of the universe and every educational institution should abandon scholarship, discipline and any text longer than a screen.

שמחתי למצוא את הביקורת הזאת. הסרט בהחלט יכול לעורר דיון, אבל אין זה אומר שלא היה כדאי שהוא יעודד מחשבה מעמיקה יותר, מבוססת יותר, מעבר לסיסמאות. אבל זה עדיין לא סיבה מספקת לחזור לסרט כאן. את הסיבה הזאת מצאתי כאשר בעיון בתגובות למאמר של סטייגר מצאתי גם תגובה של ווש עצמו:

Thank you for demonstrating some of the ways the video is being misinterpreted. I have posted some clarifications on our blog: http://mediatedcultures.net/ksudigg/?p=124

אם ווש חש צורך להבהיר, אז אני ראיתי לנכון להקליק על הקישור ולראות מה יש לו להגיד. גיליתי שווש כתב שני מאמרונים בבלוג שלו על התגובות לסרט. אצל סטייגר הוא קישר לשני, אבל גם הראשון היה מעניין מאד – אם כי לא בהכרח בגלל תוכנו. ווש מציין בו, בסיפוק, שהסרט נעשה מאד פופולארי:

To my delight, “A Vision of Students Today” is currently the most blogged about video in the blogosphere. I have read nearly every blog and comment posted about the video ....

ווש כותב שמפליא אותו לראות את המגוון הרחב של פרשנויות שצופים מביאים לסרט, והוא מנסה לעשות סדר באלה בבלוג שלו. עלי להודות שאם ווש התכוון שהוא קרא את כל התגובות לסרט שהופיעו ב-YouTube, קשה להאמין לו. רק שם הופיעו מעל 6700 תגובות. קריאת מספר כזה של תגובות דורשת זמן רב, אבל חלק גדול מאלה אינם "פרשנויות" אלא פשוט כתיבה עילגת שיוצרת את הרושם שהכותבים לא סיימו בית ספר. קריאת כולן לא רק דורשת זמן, היא דורשת סבלנות רבה ועצבים חזקים.

אבל בהמשך המאמרון ווש מסביר ששני הסרטים שהועלו ל-YouTube הם שני החלקים הראשונים של טרילוגיה, ושהחלק השלישי יעסוק בשיטות למידה/הוראה אלטרנטיביות לאלה של היום. הוא אפילו מנסה לגייס דוגמאות:

What are we DOING to change how we are teaching? If you have any great examples of how you have changed up your classroom (or “classroom”) in ways that are more in tune with the information environment in which we all now exist, please comment.

הבקשה הזאת טיפה מפתיעה – הייתי מצפה שווש כבר מכיר נסיונות ליצור כיתות אחרות, דינאמיקות למידה חדשות. אבל עצם האמירה שהסרט השני לא היה אמור להיות סוף פסוק דורש ממני לראות אותו באור קצת אחר. זאת ועוד: בתגובה השנייה ווש מדגיש שהעובדה שצופים פירשו את הסרט כתמיכה באמירות של הסטודנטים שלו שמופיעות בו, משכנעת אותו ש:

I need to accept that I could have done a better job editing the video and delivering my message.

הוא מבהיר:

Students are learning to read, navigate, and create within a digital information environment that we scarcely address in the classroom. The great myth is that these “digital natives” know more about this new information environment than we do. But here’s the reality: they may be experts in entertaining themselves online, but they know almost nothing about educating themselves online. They may be learning about this digital information environment despite us, but they are not reaching the levels of understanding that are necessary as this digital information environment becomes increasingly pervasive in all of our lives.

אני מודה, לא חשתי את זה בסרט עצמו. לדעתי זה היה מה שהיה חסר בו. סטייגר מגיב למאמרון ההבהרה הזה של ווש בשתי מילים: "Fair enough", בתרגום חופשי, "מקובל עלי". אני נוטה להסכים, ומקווה שלא נצטרך לחכות יותר מדי זמן עד לפרסום הסרט השלישי.

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates