לא שמענו את זה כבר פעם ... או פעמיים?
תוויות: העתקה-הדבקה
אולי התכונה האופיינית ביותר של הנאומים האלה היא הבנאליות שלהם. אמנם סביר להניח שאין גבול למילים השונות שבהן אפשר להשתמש כדי לבטא רעיון בנאלי, אבל אם אין מנוס מהבנאליות, אפשר להבין את הרצון להעתיק נאום ולגמור עניין. למה לבזבז אנגריה על נאום מקורי שממילא יישמע כמועתק?
אם יש משהו מקורי בנושא הזה, אולי הוא ההסברים שבעזרתם מנסים לתרץ את ההעתקה. לפני שנה המקפחת שהעתיקה הסבירה שבאתר שממנו היא לקחה את הנאום שלה, לא היה כתוב שאסור לעשות זאת. לעומת זאת, המנהל של השנה הסביר שכאשר הוא החליט להשתמש בנאום של אותה מורה/תלמידה, היה כבר מאוחר מדי בלילה לפנות אליה ולבקש את אישורה. כמובן ששום דבר לא מנע ממנו, בשעת הנאום, להגיד שהוא מצטט מישהו, אבל משום מה, הוא לא חשב על רעיון פשוט כזה. אינני יודע אם המפקחת מהשנה הקודמת שמרה על המשרה שלה, אבל המנהל של השנה כבר פוטר. אי אפשר לבטל את המעמד של התלמיד שהעתיק – הוא הרי זכה למעמד הזה בזכות הציונים שלו, אבל הוא בוודאי יינזף.
אני דווקא מוצא עניין מיוחד בנאום של אותו תלמיד. מתברר שהוא העתיק חלקים נרחבים מנאום שמופיע באתר ההיתולי The Onion. אותו נאום התפרסם באתר לפני שנה. הוא מופיע כנאום של בוגרי 2007, ומיד אחריו, באותו דף, מופיעה "תגובה" של אחד מבוגרי 2004 בו הוא טוען שלשנתון שלו יש זכויות על אותן אמירות סתמיות שמופיעות בנאום ה-"חדש":
