« לדף הראשי | אנשים, מסמכים, והרשתות שאנחנו בונים » | רוח נעימה נושבת בקיץ » | אין זה בהכרח שאלה של טיפשות » | אהבתי » | האם מבחנים הם הדרך להעריך למידה בקורס מקוון? » | לא מדובר כאן בספריה דיגיטאלית בלבד » | כנסים אינם חייבים להיות סתמיים » | אולי אין הרבה חדש תחת השמש » | הזדמנות נהדרת להציץ בתהליך » | שניים על Twitter » 

יום רביעי, 6 באוגוסט 2008 

גלגולו העגום של הפנייה לעזרה

טרי פרידמן, במאמרון ב-TechLearning Blog של היום מדווח שכאשר, דרך האתר שלו, הוא מקבל פניות לעזרה בנושאים חינוכיים, הוא כמעט תמיד מתעלם מהן. פרידמן מתאר מספר פניות שהגיעו אליו במשך השנים – בקשה למידע על מצב התקשוב בחינוך באנגליה (עבור עבודה שסטודנט צריך להכין), בקשה לעצות כיצד לענות על שאלות בראיון עבודה בתחום התקשוב בחינוך, ועוד. אפשר לצחוק על התיאורים של הפניות שפרידמן מקבל, אבל לצערי אפשר להתרשם מהן גם שסטודנטים רבים פשוט אינם מבינים שהם צריכים לעשות מאמץ (מאמץ שלעתים קרובות יכול להיות די פשוט) כדי לבצע משימה, ובמקום זה הם "פונים" למומחה בבקשה שנשמעת יותר כמו דרישה שהמומחה יעשה את העבודה בשבילם.

פרידמן מביא כמה הצעות שבעיניו עשויות לעזור לפונים אליו כן לקבל עזרה. בין אלה, הוא מציע שהפונים יציגו את עצמם בצורה ברורה, ויסבירו טוב יותר למה המידע שהם מבקשים נחוץ להם. הוא מוסיף שרצוי שהפונים גם יסבירו מה הם כבר עשו כדי לאתר את המידע הרצוי. נקודה אחרת הרשימה אותי במיוחד:
Understand what research actually is, and what it is not. It is not the same as trying to get someone else to do it for you, or to give you what you want on a plate. In other words, expect to do some work yourself.
אבל כאשר קראתי את דבריו של פרידמן נזכרתי באינטרנט החינוכי שהכרנו לפני עשור. הרגשתי שהפניות שהוא מקבל הן בעצם המשך הגיוני של האתוס האינטרנטי שנוצר אז, בתקופה פשוטה יותר. אז, כאשר האינטרנט החינוכי עוד היה בחיתוליו, לא רק שלא דחינו את האפשרות של פנייה למומחה, אפילו עודדנו אותה. במידה מסויימת התפארנו בכלי החדש הזה שמאפשר פנייה בלתי-אמצעית כזאת. ראו, אמרנו, תלמידים בכיתה יכולים לשלוח דואר לחתן פרס נובל ... ולקבל תשובה! אכן, זה קרה (יותר מפעם אחת), וזה סימל עבורנו שהתקשוב יוצר מציאות חדשה, מציאות שבה מחיצות שקיימות בין בית הספר לבין מומחים נופלים.

אם ההתנהגות שפרידמן מתאר במאמרון שלו אופייני היום, אותו מסר נקלט טוב מדי. אישית, אני יכול לדווח על פניות שעליהן שמחתי להשיב, מפני שהרגשתי שהפונים לא ביקשו לנצל אותי לצרכים שלהם, או ציפו שאעשה את העבודה בשבילם, אלא שהם באמת רצו קצת הכוונה. אין טעם להשאיר כתובת דואר אלקטרוני על אתרי האינטרנט שלנו אם איננו מוכנים שיפנו אלינו. אבל היו גם פעמים לא מעטות שהיה ברור שהפנייה לא היתה לקבל עזרה, אלא לנצל אותי. לא פעם הרגשתי שאם הפניתי מישהו למאמר שכדאי לקרוא, במקום לקרוא אותו הוא רצה שאספר לו מה כתוב בו, וגם שאפרש אותו. ללא ספק היתה מידה של תוכחה בהמלצה ההיסטורית "RTFM", אבל היתה בו גם נימה של כבוד – אם תהיה מוכן להשקיע את המאמץ, גם אתה תוכל ללמוד מה שאחרים יודעים.

אני חושש שהמיידיות שאליה התרגלנו, לא מעט בעזרתו הנדיבה של האינטרנט, פועלת לרעתנו כאן. כאשר פעם אחר פעם האינטרנט מבטיח לנו תשובות מהירות, ההבטחה הופכת לציפייה. אני עדיין מעריך את הגולש שמאתר כתובת דואר אלקטרוני באתר שמעניין אותו ופונה לבעל האתר על מנת לברר משהו, או כדי לקבל מידע נוסף. בוודאי שאין לוותר על האפשרות הזאת. אבל לא יזיק אם אנחנו גם נלמד שפנייה לעזרה היא פנייה, ולא דרישה לעשות משהו במקום שנעשה אותו בעצמנו.

תוויות:

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates